תגובה לרץ
כן, רץ, יש סוג של לוקאל פטריוטיות בכפרי הנוער, וכל כפר מתהדר בבוגריו.
בן שמן התהדרה כמובן בשמעון פרס, ובעוד נשיא שעליו אנחנו לא מדברים:)
אבל גם בשולמית אלוני, דן בן אמוץ , חיים סבן.
מעניין לשמוע על החוויה שלך כחניך בכדורי. אהבת?

אגב אני בוגר כדורי ומכאן חיבתי לאלון ורבין

תגובה לחני
צודקת חני...די לפוליטיקה. ספרים הם דווקא בריחה נעימה ממנה..אתנחתא מרגיעה.
שבת גשומה וחמימה :)

כתבתי לך כרגע בתגובה בחלק אחר של סימניה וזה כבר הרבה פוליטיקה ליום אחד בשבילי.
תמשיך להביא את הצבע שלך לכאן..הוא משתבץ יפה.וסופש נפלא.

תגובה לאורית
לא מקנא בך !
מזל שיש לי רק בנות :)

תגובה ל-yaelhar ול: דני - הדילמות מתעוררות תוך כדי המסלול - כי מעירים אותן ומדברים אותן. המפק"צ מנהל שיחות שמעלות דילמות עם החיילים, במסגרת קורס הפיקוד שהם עוברים. ויש להניח שלולא היו מעירים את הדילמות בשיחות הן או לא היו מתעוררות או נשארות חבויות בראשו של כל חייל לעצמו.
חיילים שעברו לפני הגיוס שנת מכינה או ש"ש דנו ארוכות בכל הנושאים הללו.
מסכימה מאוד שתחושת הסכנה לא קיימת בגילאים הללו. הסכנה יכולה להיות הכי מוחשית ולא קיימת. ולא לשוא שמעתי מלא מעט אבות לחיילים לוחמים - שעם הבן התחושה שלהם קשה וכבדה באופן משמעותי יותר לעומת מה שהרגישו הם, בתקופתם.
ושבת שלום לכולם.. :)

תגובה ל: שאולי, בגלל שאתה בעדי, וזה לא מובן מאליו, אז, אשקול. בחיוב. לכתוב.

תגובה לחמדת
תודה :)
אין כמו ספר של ס. יזהר בשבת חורפית וגשומה..
שבת שלום:)

תגובה ל yaelhar

אכן..הדילמות מתעוררות בגיל מבוגר יותר, ואגב- גם תחושת הסכנה.
כצעיר, לא חשתי בכלל בסכנה למרות שהיא הייתה מוחשית מאוד ונראית לעין..הכוונה היא שהמחיר שהייתה גובה ממני לא היה משתק.
כשהפכתי לאבא- הסכנה לבשה מימד אחר, והיא הפכה במובן מסוים למשתקת יותר, אם תרצי- לסוג של נכות !
שבת שלום :)

תגובה למחשבות
לעניין הקוצים- מיותר לציין שזו מחמאה..נכון?
הכוונה שלי היא לביקורת חדה ונוקבת- בדיוק כמו שאני אוהב.
שבת שלום:)

לדעתי כלל לא מפליא שבתור לוחם צעיר לא נחשפת לדילמות.
זה טיבם של לוחמים צעירים וזו הסיבה שצבאות מגייסים צעירים (לפעמים צעירים מאד) כי אצלם שחור הוא שחור ולבן הוא לבן, הם אינם מטילים ספק בצדקת הדרך, באמצעים או בסיבות.

אם בכלל נחשפים לדילמות, מתחילים לפקפק ורואים גם אפורים - זה יקרה בדרך כלל כשהם קצת מתבגרים. והדילמות רבות מכדי שחיל קרבי צעיר יכול להכיל, בגילו ובמצבו.

שמחה שאתה נמצא באתר .סתם סיפור :אחרי חיפושים ארוכים מצאתי בספריה את שני הכרכים "ימי צקלג" אבל בספריה של רחובות יש כללים ולא מעניין אותם דבר ,לך תקרא את שני הכרכים הללו בחודש ימים.{ בניגוד לספריית דימונה שאני יכולה להשאיל ספרים ללא הגבלה ולזמן ללא הגבלה ,העיקר שיחזור אליהם, טוב,ספריית דימונה שהיא הבית והלב שלי} בלב כבד החזרתי אותם לספריה רחובות ואמרתי להם אפשר לחשוב שהספר הזה מבוקש לקריאה ,נתקלתי בצחקוקים מביכים. אבל דבר אחד יצא טוב מהסיפור שגליתי ש -ס.יזהר כתב ספרי ילדים ונוער . והם אצלי .ספרים נהדרים ,השפה אותה שפה , מקווה שמחר סוף סוף אשב לכתוב ביקורת עליהם.

קוצים?

תגובה לאורית
אורית, מעניין שבתור לוחם צעיר לא נחשפתי כלל לדילמות. הכל שחור- לבן.
הרעים- רעים.
הטובים- תמיד אנחנו.
והאיום הקיומי- המוחשי, זה שממש נראה בעין, חסך מאתנו את הדילמות ואת הלבטים.
רק עם השנים נוספים גוונים נוספים בין השחור ללבן, כמו טבעת בגזע העץ, אז נפער הסדק והוא רק הולך ומתרחב עם השנים. הוא מתעצם הרבה יותר כשאנחנו הופכים להורים.
זוכר שבאחד הראיונות אמר דוד גרוסמן, שאחרי שהילד שלו נולד, רק אז, הפך הילד ל"תחנת הממסר" שלו לסבלותיהם של ילדים באשר הם.
ובאשר לילדך, אני משוכנע שעם החינוך שקיבל בבית, לעולם לא יזנח את הצד האנושי שבו, ושתמיד הערכים האלה עליהם גדל- יהיו המצפן שינחה אותו, וזה כבר עושה את ההבדל כולו.
והכי חשוב..שיצליח במסלול המפרך, ובעיקר שישמור על עצמו !!!

חני, אורית, אפרתי, חגית, אירית, ואחרון חביב- מסמר עקרב תודה לכם שהבאתם אותי עד הלום:)
אני נהנה מהמרקם האנושי הכל כך מרתק ומגוון שיש כאן, על הערך המוסף שמביא אתו כל אחד ואחת, על ה"קוצים" של "מחשבות" , העושר הספרותי , ומגוון הדעות.
אכסניה ספרותית נהדרת וכפרפרזה הפוכה לדבריו של גראוצ'ו מרקס, אני דווקא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני :)

הבאת כדור נוסטלגיה היישר מהשיחות הסוערות שם בדירות הסטודנטים בסימטאות הקרות בעיר הקשה והמרתקת והססגונית, בימים של הרבה.. בין לבנון הראשונה לשנייה.. וחרבת חזעה מציג וואחד קונפליקט שמלווה את 68 שנות... קונפליקט שאז יצר שיחות ערות וויכוחים אינסוף ויוצר מחשבות אינסוף אצל החיילים המבצעיים מאז תחילת 68 שנות ועד היום. מחשבות שלרוב נשארות בראש (וטוב שכך) וצצות בקול רם לגיטימי - אחרי שפושטים את המדים.. מאז ועד היום - ואני בטוחה שגם היום, ורק לדוגמה אצל הבן שלי, החייל, שעדיין נמצא במסלול אפשר לחוש בסאבטקסט של המחשבות שלו את הקונפליקט. כן הקונפליקט שם. כן, הוא במסלול - גם חבריו - באחד המסלולים הללו, מבחירה. מאוד מבחירה. הוא רוצה מאוד (כולם רצו מאוד) ויישאר שם מבצעי שנים אם לא יודח בדרך לסוף המסלול. מצד אחד, אין ספק, הוא שם יעשה ותמיד את המיטב והנדרש ושיוטל עליו מבחינתו גם מתוך האמונה המלאה בדרך. מצד שני- הוא שם כי ידרש גם בלחיצה אחת (כשמאחוריה הסיבות והשיקולים הכי מתבקשים - בלחיצה אחת יידרש ויוכל "להפוך לעפר מבנים, בתים, רחוב או כל דבר אחר". הייתי רוצה לקוות שהקונפליקטים הללו יצוצו כבדיעבד יום אחד בעתיד, גם אצלו ואצל חבריו בדירות הסטודנטים ולא יוסטו הצדה תוך כדי הפעילות המבצעית. אולם אני יודעת שזוהי תקווה נאיבית ולא ריאלית. הם יבצעו את המשימה והמחשבות יציפו אחרי. חרבת חזעה אז והיום.

וגם כמו שהמסמר העקרבי כתב :)

כמו וכמו.

כמו מסמר, וכמו יעל

הסיפור מטלטל ומעיק.
גורם לחשוב על הערכים עליהם גודלנו. וגורם לך להעריך את האומץ להוציאו לאור אי אז לפני שנות אלף, ולא לחשוש שמא הוא "חתרני מדי".

גם אני, גם אני .

אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך ושמח שהצטרפת לאתר באופן פעיל!