אני חולקת עלייך אליזבט, זו כל מהותו של גאווה ודעה קדומה ,איך ליזי ודארסי התגברו על הגאווה והדעה הקדומה שלהם ושל הסובבים, התבגרו,שינו תפיסות מצאו אהבה.
ואן, אן מעצבנת אותי, נכון היא מתבגרת ומשתנה וזוכה בנסיך,אבל היא סמרטוטה!
לא עומדת על שלה בשום עניין ומאפשרת לכולם בלי יוצא מן הכלל לדרוך עליה.
אפילו קתרין הצעירונת המעט מטופשת ותמימה מנורתאנגר אבי יותר חביבה עליי מאן.אפילו ליידי סוזן...
הקיצור הטיית הלב/ השפעה הוא במקום שביעי מבחינתי....

גלית, את צודקת בעיקרון לגבי הדמויות שבספר בהשפעה אין כל כך מגוון באופי של הדמויות (כמו בגאווה ודעה קדומה),
אך יש משהו מאד נוגע ללב בדמות של אן שבמשך הספר היא מתחילה לבטוח בשיקול הדעת
של עצמה, במקום לקבל את דעת הסובבים אותה (של מרת ראסל למשל...)
הספר מתאר שינוי גדול באן עצמה- ואת זה אין כל כך בגאווה ודעה קדומה.

ספר טוב , אבל לטעמי ממש לא משתווה לגאווה ודעה קדומה שהוא פסגת יצירתה.אפוא הגברת בנט הבהמית והמשעשעת בחוסר מודעות העצמית,? אפוא מר קולינס הנפוח? אפוא ליזי בנט השנונה והאמיצה?
אן היא סמרטוטה!
דארסי מציל את כבוד משפחתה של אהובתו בדיסקרטיות .מה קפטן וונתוורת עושה? מרים ממנה ילד שנדבק לצווארה.גוועלד

ספר נהדר, כמו שאר ספריה של אוסטן!

אני שמחה לגלות שאני לא היחידה שחושבת שהוא מתחרה בגאווה ודעה קדומה. אני מעולפת על גאווה ודעה וכמובן על מר דארסי אבל בשלב כלשהו נאלצתי להודות ש"השפעה" ( או בשמו הקודם "נטיות הלב") וקפטן וונטוורת' נותנים פייט רציני.