"מיטיב השולח יתומים לקולג' היקר", "אבא ארך רגליים היקר", "אבא ארך רגליים יקירי"
אלו מעט מהפתיחות של המכתבים שג'רושה-ג'ודי כותבת,
בהם היא מגלה לנו מעט מעולמה העשיר בו היא חיה.
ג'ודי, נערה יתומה, עליזה ומלאת רגש, נשלחת לקולג' מבית היתומים בו מלאה את חובתה במשך 18 שנה...
היא נדרשת לכתוב למיטיבה פעם בחודש , לספר לו על לימודיה.
העניין הוא שהיא לא יודעת למי היא כותבת, ומי מממן אותה במשך הלימודים.

"אבא ארך רגליים" הוא מקבץ מכתבים רגיש, מלא בהומור ומהנה.
מומלץ!!

שיר, בסוף כיתה ו', מגלה שחברתה הטובה ( והיחידה..) עוזבת לצרפת,
ולכן היא מחליטה להצטרף לחבורת המקובלות בכיתתה- אלו שבזות לה.
במאמצים רבים- שיר אכן מצליחה, אך האם היא מאושרת במעמדה החדש?

ספר קליל, מקסים ומתאים מאד לנוער.

" "אני מניחה שאתה הוא מר מתיו קטברט מהחווה הירוקה, לא כן?" אמרה בקול מתוק, צלול להפליא. "אני שמחה לראותך. התחלתי כבר לחשוש שלא תבוא לקחת אותי, ודמיינתי לעצמי את כל הדברים שהיו עלולים לעכב אותך. החלטתי שאם לא תבוא לקחת אותי הערב, אלך לאורך המסילה לעץ הדובדבנים הדגול ההוא שבעיקול הדרך ואטפס עליו למשך הלילה. לא הייתי מפחדת כלל, והיה נחמד לישון בתוך עץ דובדבני בר שכולו לבן מפריחה באור ירח, האינך סבור כך? אפשר לדמיין שמתגוררים בארמון שיש, לא כן? ואלמלא באת הערב, הייתי בטוחה למדי שתבוא לקחת אותי בבוקר".
מתיו נטל במבוכה את היד הצנומה בתוך ידו; באותו רגע החליט מה יעשה. הוא לא יכול לומר לילדה זו, בעלת עיניים זוהרות אלה כי נעשתה טעות; "

כן, כך מתחיל הספר המקסים הזה "אן מהחווה הירוקה".
אן הפטפטנית, שחיה בעולם משל עצמה מלא צבע וקסם, באה לביתם של מרילה ומתיו שקיבלוה בתחילה בלי רצון, והופכת אותו למקור אור ,אושר ומלא אהבה.

אם עדיין לא קראתם --- תקראו.......

איזה ספר מדהים...
קראתי אותו לפני כמה שנים פעם ראשונה והספר פשוט הפעים אותי.
עקבתי אחרי דאג, אחרי התהפוכות שעובר, בתחושה שכל העולם נגדו,
ואז משהו מתחיל להשתנות,
בין כל ההאשמות, החוסר אמון, הוא פוגש אנשים, הוא פוגש נערה, הוא פוגש מנהל, והוא פוגש ספרן..
הוא מתחיל לצייר, הוא מתחיל להאמין שאולי משהו יכול להיות אחרת.

יש שספר כל כך הרבה אווירה, עד שהקורא לא צריך את תיאור ההרגשות של גיבור הסיפור, הוא מרגיש אותם לבד.
אהבתי שהיתה כאן חשיפה לסיפור חיים אחר מלא כאב אבל גם עם נקודות של אושר.
והשם של הספר- כל כך נכון, כל כך משקף....
פשוט תקראו.

אחד הספרים היפים שקראתי..
"השפעה" הוא אינו מהמפורסמים של אוסטין - אך לפי דעתי הוא בהחלט מתחרה עם גאווה ודעה קדומה.
זהו הספר האחרון שכתבה ג'יין אוסטין, ופורסם לאחר מותה.

סאם היא בת 15, ג'ינג'ית וציירת, היא נשלחת לחוג ציור בו היא מגלה השקפה שונה ממה שחשבה עד כה, ואז היא מצילה את הנשיא.....
ספר מרתק, בין המוצלחים אם לא המוצלח ביותר של מג קאבוט.

"הסתכלתי בנערה הזרה שנשקפה אלי מהמראה.
בחיים שלי לא ראיתי את הפרצוף שלה.
אבל זה היה הפרצוף שלי. התכופפתי קדימה וסקרתי את הבבואה. קווצות שיער חומות־אדמדמות הידלדלו סביב סנטר מחודד קצת. עצמות לחיים גבוהות ועיניים חומות־ירקרקות. ואף קטן. גם זאת נחמה מסוימת. שיערתי שהייתי נראית לא רע אילולא החבורה הכחולה שהתחילה מקו השיער וכיסתה כמעט את כל העין הימנית. בסנטר היה לי שפשוף גדול, כמו כתם ענקי של ריבת תות.
התרחקתי מהכיור והתחלתי לגרור את מוט העירוי בחזרה אל המיטה, אבל קולות נסערים במסדרון, מאחורי דלת החדר הסגורה, עצרו אותי באמצע הדרך."

סם, נערה בת 17, מוצאת את עצמה הולכת יחפה בשולי הכביש, כשאין לה מושג מיהי ואיפה היא.
אט אט היא אוספת פרטים ומוצאת את זהותה , אבל היא לא אוהבת את מה שגילתה.
האם היא תחזור לאישיותה הישנה? או שתמצא לה חברים חדשים ותשנה את התנהגותה? האם היא תפתור את חידת העלמותה?

ספר יפה, מרגש ומותח, לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו...

אחד הספרים היפים שקראתי.
הספר מספר את סיפורה של לואיזה,בחורה צעירה החיה את חייה בלי הפתעות ובלי שאיפות מיוחדות. עד שהיא מפוטרת מהעבודה ונאלצת לחפש עבודה חדשה.
היא מוצאת את עצמה בעבודת עם ויל ,צעיר מצליח לשעבר וכעת נכה בגפיו אותו היא צריכה לסעוד. במשך הספר מתואר תחילה הרתיעה ואחר כך הקשר המתחזק בין שניהם עד לסוף המפתיע והמרגש.
מה שיפה הוא שלא לואיזה ואף לא ויל מושלמים, כל אחד מהם מתמודד עם שאלות ועושה טעויות-והקורא מזדהה עם שניהם.
אולי יהיו כאלו שיגידו שהספר סוחט דמעות וקיטשי מדי, אני לא מסכימה עם כך, נכון שהספר עצוב ומרגש-אבל הסוף שלו לא צפוי מההתחלה וזה מה שהופך אותו לאחר, מיוחד ומומלץ.

מי שרוצה לקרוא ספרות קצת יותר "פשוטה", שיקרא את הספר הזה.
ספר חמוד ביותר ומאד נוגע ללב.
אמנם בספריה הוא נמצא ב"נוער",אך אני חושבת שאפשר ואף מומלץ לקרוא אותו בכל גיל.