ביקורת ספרותית על השפעה מאת ג'יין אוסטן

---

אחרי ככלות הכול התברר כי אני חייבת התנצלות לג'יין אוסטן. לא חטאתי כלפיה בחטא הגאווה, כיוון שתמיד הבנתי כי ככל הנראה כישרון ויכולת יש לה. גם דעה קדומה לא הייתה כאן, כיוון שניסיתי לקרוא את ספריה, נסיונות חוזרים ונשנים שנידונו כולם לכישלון. תבונה ורגישות, קשר הנישואים, אמה, אהבה וידידות וכמובן ספר הדגל גאווה ודעה קדומה- בכולם קריאת עמוד אחד הותירה אותי כבוית עיניים ושרויה בתכלית השיעמום. חשבתי שהם נידונו להיות מסוג הספרים שאני פשוט לא קוראת אף פעם.
אך כל זה נגמר כעת, כי ברכות! צלחתי את ספר ג'יין אוסטן הראשון שלי, ויש לי שלל תובנות לשתף. ראשית, כן, השימוש במילה 'צלחתי' הוא מכוון. ישנם ספרים שכמו קוראים את עצמם, והידיים לא עוזבות אותם עד המילה האחרונה. ספריה של ג'יין אוסטן, לעומתם, דורשים מאבק בלתי פוסק. במילים הגבוהות, בניסוחים המתפתלים וכפולי השלילות, בנורמות החברתיות, ויותר מכול- בעפעפי העיניים הנשמטים.
אך התוצאות ממש שוות את המאמץ, כי מי שמצליח לעבור את משוכת העמודים הראשונים, שאני אישית תמיד מתקשה לעבור, זוכה לטעום יצירת מופת של אמנית אמיתית, שמפליאה לתאר רחשי לב ולבטים בדיוק והומור מפתיעים. בתקופה בה הציניות הייתה בחיתוליה, הפליאה אוסטן להשתמש בה בעדינות ובחן כדי לתאר עלילה דלה באירועים, וכדי להעביר ביקורת חברתית, אני מניחה. אם כי זה קצת פחות מעניין, בהיותי חיה כמאתיים שנה לאחר כתיבת הספר. נראה שאז היה להם ממש חשוב להדגיש את ההבדלים בין המעמדות, בדיוק אלו שהיום משקיעים מיליונים על מנת לצמצם.
ואם כבר הזכרתי את פער הזמן: מלבד התפאורה, הכול נשאר אותו הדבר! בני האדם לא השתנו, גבירותיי ורבותיי, ועלילת הספר 'השפעה' יכולה בהחלט להתרחש בימינו אלה, עם שינויים קלים מאוד. אם השתננו במשהו במאתיים שנים האחרונות, לא מדובר בדרכי החשיבה או בביטוי רגשותינו, אלא בעיקר בקצב בו אנו חיים את חיינו.
גם אחרי שקראתי ספר של ג'יין אוסטן מכריכה לכריכה, אני חייבת להוסיף הסתייגות: למרות ההנאה שבסוף כנראה תקבלו בסופו של דבר, מדובר במאמץ לא פשוט. אלו ספרים כבדים, שיש לקרוא בטעימות קטנות ופרושות לאורך זמן, כל פעם כמה עמודים לכיוון הכריכה האחורית. לאט לאט מתקדמים עד שמגיעים לסוף, אל המסקנה המתבקשת: ואוו.

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על השפעה