ראיתי הרבה ספרים בשנים האחרונות שהסופרים שלהם העידו על עצמם ככאלו שמתיימרים לגרום לקורא להרגיש שהקריאה מהנה באותה המידה כמו צפייה בסרט.
אם להיות כנה, מעולם לא הבנתי את הסופרים הללו.
כלומר, אני מבינה את השאיפה הדי מתקבלת על הדעת להתאים את עצמנו לעולם המודרני, בו אנשים רגילים לקבל את כל המידע בכפית זהב, ללא סאבטקסט, בצורה חזותית ישירה ובשעה וחצי של בהייה במסך.
אבל יש הבדל בין רצון להתאים את עצמך, ובין רצון למחוק את הייחוד שלך. מה שהסופרים הללו שואפים לו זה יותר בכיוון של למחוק את ההבדל בין ספרים לסרטים, ומה בדיוק הטעם בזה?
אני אוהבת ספרים כי הם מאתגרים אותי. כי הם מכריחים אותי להתרכז כל כולי במילים. כי מדובר בחוויה מעשירה שאחריה אני מוצאת את עצמי פולטת מילים גבוהות ומתקנת לעצמי שגיאות זכר-נקבה. כי מדובר בדרך צריכה לא מפונקת ולא ישירה של מידע. אני אוהבת ספרים כי הם לא סרטים, ואני אוהבת סרטים כי הם לא ספרים. מדובר בשתי דרכים שונות לצריכת מדיה, וזה בסדר.
ברור לי שהרצון הזה נובע מהפופולריות של סרטים, מהעובדה שהם הצליחו לשרוד את הצלחת האייפונים והמחשבים, בניגוד לספרים, שקצת נשכחו מאחור. וברור לי שבשביל הרבה קוראים חדשים שעדיין מהוססים מאוד בכל העניין, התיוג "כמו סרט" יכול למשוך במידה מסוימת. ועדיין, זה תמיד הציק לי. תמיד התרחקתי אוטומטית מספרים בסגנון הזה.
הטרילוגיה הזאת – "להתחיל מחדש", "הדרך אל עצמי", "אל קו ההתחלה" – הצליחה לעשות משהו שמעולם לא ראיתי. היא הצליחה לעשות את אותו אפקט ה – "כמו סרט" המושך, ולשלב עם זה את כל התחכום והאתגר שספרים מציבים בפנינו.
הטרילוגיה הזאת הצליחה לשלב בצורה מושלמת, בעיני, בין הצורך של העידן המודרני במזון מהיר למחשבה ובין הנאמנות הנהדרת לספרים ומתן ביטוי לאופי הממכר שלהם.
וזו, יחד עם עוד כמה סיבות שאפרט בנוגע אליהן בהמשך, הסיבה שבעקבותיה אני חושבת שאת הסדרה הזאת כל ילד וילדה מעל גיל ארבע עשרה צריכים לכל הפחות לנסות לקרוא.
מדובר בסדרה מעולה. היא חדשנית ומקורית מהמון בחינות. נכון, אומנם ממבט ראשון היא לא עושה רושם של איזה סיפור מיוחד – עוד פעם ממשלה רודנית, עוד פעם יקום דיסטופי עתידני מעורר אימה, עוד פעם נערה אחת שהכל מתחיל ונגמר בה, עוד פעם חיי משפחה ואהבה ברקע שמאוימים על ידי השלטון האכזר. כל אלו יוצרים תמונה מאוד צפויה בראש.
אבל אל תיפלו בפח הזה. בפועל, מדובר בסדרת ספרים מדהימה בעלת רעיון חכם ולא צפוי, תהפוכות עלילה נהדרות, דמויות אמינות ודילמות קריטיות ומותחות כראוי.
הדמות הראשית היא בעלת פנים רבות, וזה הדבר הנהדר ביותר לגביה. היא אנושית ואמינה, מלאת חלקי זהות שונים. לוסי בעלת חמשת השמות – הנערה שנעקרה פעם אחר פעם מביתה, מהוריה. בספר הזה היא מצליחה לגלות את כל עברה הסבוך, את הסיבה שבגללה השלטון הסב כלפיה כל כך הרבה תשומת לב. היא מגיעה למצב בו היא מוכנה להקריב את עצמה על מנת למנוע מאחרים את הכאב שהיא הייתה צריכה לעבור.
בספר הזה היא עוברת שינוי שהופך אותה לדמות עגולה להפליא. היא מתפקחת ומתנערת מהעבר אחת ולתמיד. לא רוצה לעשות ספויילרים בנוגע לכך, אבל אין ספק שאהבתי את הבחירות העלילתיות של טרי טרי.
ההתחלות של הספרים הללו תמיד קצת מנומנמות, אבל עדיין מושכות ומסקרנות במידה הנכונה. ואז מתחיל תמיד רצף של אירועים שכל אחד מהם מעורר יותר מהשני, מושכים לקרוא. ואז מגיע הסוף – תמיד מפתיע, תמיד מותח, תמיד גורם לי לרצות לקפוץ ישר לספר הבא (וטוב שזה אפשרי, בזכות קצב הפרסום המהיר של הסדרה הזאת).
הספר הזה מקורי כי הוא הצליח להציג נרטיב די לעוס בצורה מעניינת וקולעת, כי הוא לא כל כך רחוק מהמציאות שלנו, כי במקום ללכת על ברירת המחדל המשעממת של מיקום הסיפור בארה"ב הסופרת בחרה למקם אותו באנגליה, כי אפילו לא פעם אחת מוצגת מציאות של רעים נגד טובים – תמיד מדובר בפוליטיקה סבוכה וריאליסטית עד כדי כאב בה אין שני צדדים אבסולוטיים, כי הדמות הראשית היא אנושית וניתנת להזדהות ומעוררת כבוד, כי משולש האהבה הקטנטן (שבא לידי ביטוי אך ורק בספר השלישי) לא העיק כמו בדרך כלל והסופרת לא התחמקה מפתירת הדילמה אלא טיפלה בה כמו שצריך, כי יש כל כך הרבה משמעות למשפחה, כי כל הדמויות אמינות ומאופיינות כל כך שזה כואב.
הספר הזה יגרום לכם לחשוב, להשתוקק להבא בסדרה, לדאוג לדמויות, להיכנס לסערת רגשות.
אבל יותר מהכל, הספר הזה יעורר בכם תקווה.
מומלץ בחום.

"כשאינך יודע מי אתה, איך תוכל להחליט מי אתה רוצה להיות?"

העתקתי את זה מגב הספר, אני חושבת שזה די מסכם את הספר הזה- לוסי/ריין/קיילה/ריילי(כן, נוסף לה עוד שם~_~) מנסה לברר את האמת על עצמה, בכל מיני דרכים... ויש לה גם משברי זהות.
למען האמת, גם מה שכתוב על הכריכה מלפנים מסכם. "כל מה שהיא חשבה שהיא יודעת התגלה כשקר"...

בספר הזה כל הקלפים נטרפים מחדש. ואז עוד פעם, ועוד פעם. ושוב. ולקראת הסוף, שוב:). וזה מושך ומעניין מצד אחד אבל גם קצת מערער...

זהו. נהניתי מאוד מהספר, קראתי אותו ברציפות.. ועצוב לי שהסדרה הזאת נגמרה:(

נ.ב- הכריכה של הספר הזה הכי יפה לדעתי מכל שאר הספרים בסדרה, והכי פחות מלחיצה גם.. 0.0

וספוילרר:






הייתי רוצה לדעת יותר על מה שקורה עם בן בסוף. נו הוא לקח מכונית ו..? ברח לאן? גם כל העבר שלו, והדברים שמניעים אותו, על הכל הייתי רוצה הרבה יותר פירוט. זה נראה שהסופרת שכחה שהוא ילד... ונכון שהוא רצח אנשים ועשה דברים נוראיים שאין עליהם מחילה, אבל הוא עדיין בגיל שהוא יכול להשתנות.

אני כל כך שמחה שהחלטתי לקנות את סדרת הספרים הזאת!
העלילה כך כך מתוחכמת ובלתי צפויה שנהניתי מכל רגע בלי לדעת לצפות מראש מה יקרה כמו בהרבה ספרים שקראתי!
רשום על הכריכה שהוא זכה בפרסים רבים ברחבי העולם..אנ לא יודעת איך הוא לא היה לרב מכר!

הספר פשוט מדהים.
הדבר היחידי אני מאוד מאוכזבת ספוילר:

הסוף של בן. כל כך אהבתי אותו עם קיילה ואז הרסו את הדמות שלו ובכלל לא הבנתי מה קרה איתו בסוף

התחשק לי לכתוב משהו קטנטן.
נתחיל מזה שזה הספר האהוב עלי מכל השלושה. והעטיפה שלו גם הכי יפה לדעתי.
עצבן אותי ברמות שהיו לה מלא שמות, ולכל מקום שהיא הלכה היא השתמשה בשם אחר.
זה בלבל אותי ממש.

הקטע של הספויילרס
אני באופן כלשהו ממש שמחה שבן גנב מכונית וברח. מההתחלה אולי אהבתי את הדמות שלו, אבל הקטע שהנער החתיך והנערה הגיבורה יתאהבו ויהיו בזוגיות כנגד כל הסיכויים הוא סחוט, צפוי, מתיש, משעמם, קיטשי ודיי מיותר לדעתי.
וגם בלי קשר לכל ה"מחמאות" שכתבתי עכשיו, אני ממש ממש מ-מ-ש אהבתי את הדמות של איידן. זה היה מפתיע, בגלל שבספר הראשון הוא הופיע פעמיים בתור האיש שהוא ידיד של בן הדוד של החבר של האחות הגדולה, והתפקיד שלו היה שלקיילה יהיה על מי להוציא עצבים (אני אוהבת את השם הזה, זה גם השם שמופיע על הכריחה, והשם שהיא קוראת לעצמה בגוף שלישי, ריילי, ריין ולוסי שמות נוספים ומיותרים.)
אבל אז איידן חוזר באמצע הספר השני אחרי המון זמן (לפי קו העלילה) שהוא לא הופיע, ומספר לקיילה שלמרות שהיא כמעט הרגה אותו בספר הקודם, בן חיי ונושם. ואז קיילה ואיידן מתראים הרבה יותר, והקשר ביניהם נהיה חזק יותר. גם אם היא קלטה שהוא מאוהב בה רק בסוף הספר האחרון, זה נראה כאילו הם לגמרי שניהם מאוהבים אחד בשני.
אהבתי את הדמות שלו בגלל שהוא היה חמוד, בהתחלה הוא היה מעצבן וסתם מיותר ואז גילו אצלו צד עמוק יותר, בערך מהקטע בעמוד השני של "אל קו ההתחלה" שהם עשו את עצמם מתחבקים כדי שהסקדרים לא יחשדו, בתחלתי לשפפ ביניהם. חלקית. בהתחלה לא, לקראת הסוף כן.


חזרתי על עצמי כמה פעמים.
הקטע הוא שסיימתי את הספר בשעה ארבע לפנות בוקר 27/12/16, היום, והוא עדיין טרי אצלי. ברגע שאיידן הודה באופן רשמי שהוא מאוהב בקיילה, הייתי כולי בהיי. ואז הם התנשקו, ועצרתי את עצמי בכוח לא לצרוח את חיי, כי זה היה אמצע הלילה וכבר כיבו לי את האור וכולם הלכו לישון וקראתי עם פנס .-.









הנקודה שלי היא שממש לא אהבתי את הדמות של בן וממש שמחתי שבסוף היא הייתה עם איידן.
למרות שלא הבנתי את הקטע, היא אמרה שאחרי שהיא וויתרה על איידן והלכה לבן, ואז בן בגד בה, היא לא יכלה לחזור אחורה והעניין עם איידן נגמר, אבל אז אחרי כמה שורות הם היו ביחד.
ממש אהבתי את סקאי. בא לי כלבה כזאת.

סוף פסוק.
סוף חפירה.
מי שקרא את זה מלך ^

הספר די אכזב אותי.
יש לי הרבה סיבות, אבל הרי, חייבים להתחיל באחת, אז הנה הן:
1.שגיאות כתיב. הרבה מהן. הרבה מאוד מהן.זה מרגיש כמעט כאילו עולה חדש תרגם את הספר, וחבל...
2. העלילה היתה מעט צפויה. היו הרבה פעמים שיכולתי לחזות מראש מה יקרה.
בעיקרון? הרעיון של הספר ממש טוב, אך בשלב מסויים הספר פשוט "נמרח" והוסיפו לו קטעים בכוח.
זה ספר נוער ממוצע, לא הרבה יותר מזה

ספר מדהים!! אני לא יודעת איך לתאר אותו בכלל! כל כך טוב שקראתי אותו ביום אחד בלי להפסיק .. לא הייתי מסוגלת!