“טרי טרי היא הכותבת מספר אחת בעולם. אבל אף פעם אין מושלם, בספר האחרון בלהתחיל מחדש (ספוילר) היא הורגת את כולם תהליך שתחילה בסוף הספר השני, אין על מה לתוכך הכי טובים הם 1 ו2 עד שתי הפרקים האחרונים וחלקים מ3. לא לקרוא את 3 העצוב מדי בשבילי הסוף . אבל שווה את זה.”

“מבין הספרים שקראתי של טרי טרי זה הספר האהוב עלי. בעולם שבו עבריינים מקבלים הזדמנות שניה להתחלה מחדש ע"י מחיקת הזיכרון שלהם מתעוררת קיילה ומגלה ש... זיכרונה נמחק (דהההההה). היא מקבלת התחלה חדשה עם שם חדש, משפחה חדשה בית-ספר חדש ובקיצור חיים חדשים. נשמע טוב ויפה? אז זהו שלא. החברה מתייחסת אליה כשונה, הרגשות שלה מנוטרים והיא לא מסוגלת להפסיק לחשוב על העבר. מה היא עשתה שבגללו עברה אתחול? ולמה מציפים שברי זיכרונות מהעבר כאשר תהליך האתחול היה אמור למנוע זאת? מדוע כל כך מתעניינים בה בבית החולים? אם היא תשתף מישהו בבעיות שלה האם זה יעזור לה או יסכן אותה? ספר מקורי, מעניין ומותח (ולפילוסופים שבינינו – מעלה נקודות טובות למחשבה כמו גם ביקורת חברתית בצורה מעודנת ולא מעיקה) שגרם לי לקנות את הסדרה כולה. באופן אישי אני אוהבת את הספרים של טרי טרי, אבל הסגנון שלה לא מתאים לכולם. בדרך כלל במרכז הספרים של טרי טרי עומדת תעלומה שהדמות הראשית מנסה להבינה. לרוב מדובר באיזו תאוריית קונספירציה של קבוצה הפועלת מתחת לרדאר של הממשל, והדמות (או דמויות) הראשית נקלעת לסיטואציה שאותה היא לא לגמרי מבינה אבל זה המצב הקיים עבורה ועליה להתמודד. העלילה מתקדמת מנקודת המבט של אותה דמות ראשית ולפעמים מנקודות מבט של כמה דמויות ואז העלילה מתרחשת בכמה מקומות במקביל. סה"כ הספרים כתובים יפה, באופן מעניין ומותח אך שוב זה לא יתאים לכל אחד. הספרים נמצאים על הגבול של בין דמיון למציאות והם תמיד מסתיימים עבורי ב "מה לעזאזל...".”

“קראתי את הספר הראשון ממש מזמן. שכחתי לגמרי על מה הסיפור, ולא לקחתי את זה בחשבון לפני שהתחלתי לקרוא. למזלי, העניין המעצבן הזה של לתקצר את כל הספר הראשון לתוך השני בתור מין אקספוזיציה התקיים פה מאוד, ונזכרתי בפרטים החשובים מספיק מהר כדי להבין את ההמשך. ואני די מרוצה, בסך הכל. למיטב זכרוני, אין נפילה לעומת הספר הראשון. לטעמי הכתיבה מנסה להיות קצת יותר מדי דרמטית, וכך גם הדמויות. אבל במבט לאחור אני מבינה שאני לא כל כך זוכרת משהו מעבר לחוויה הכללית של הספר. למרות זאת, נראה לי שאם אהבתם את הספר הראשון, שווה לקרוא גם את השני.”

“על הפרצוף כתיבה משעממת, דיאלוגים סתמיים, ואנשים עם אופי תלוש מהמציאות.”

“טרי טרי היא הכותבת מספר אחת בעולם. אבל אף פעם אין מושלם, בספר האחרון בלהתחיל מחדש (ספוילר) היא הורגת את כולם תהליך שתחילה בסוף הספר השני, אין על מה לתוכך הכי טובים הם 1 ו2 עד שתי הפרקים האחרונים וחלקים מ3. לא לקרוא את 3 העצוב מדי בשבילי הסוף . אבל שווה את זה.”

“מבין הספרים שקראתי של טרי טרי זה הספר האהוב עלי. בעולם שבו עבריינים מקבלים הזדמנות שניה להתחלה מחדש ע"י מחיקת הזיכרון שלהם מתעוררת קיילה ומגלה ש... זיכרונה נמחק (דהההההה). היא מקבלת התחלה חדשה עם שם חדש, משפחה חדשה בית-ספר חדש ובקיצור חיים חדשים. נשמע טוב ויפה? אז זהו שלא. החברה מתייחסת אליה כשונה, הרגשות שלה מנוטרים והיא לא מסוגלת להפסיק לחשוב על העבר. מה היא עשתה שבגללו עברה אתחול? ולמה מציפים שברי זיכרונות מהעבר כאשר תהליך האתחול היה אמור למנוע זאת? מדוע כל כך מתעניינים בה בבית החולים? אם היא תשתף מישהו בבעיות שלה האם זה יעזור לה או יסכן אותה? ספר מקורי, מעניין ומותח (ולפילוסופים שבינינו – מעלה נקודות טובות למחשבה כמו גם ביקורת חברתית בצורה מעודנת ולא מעיקה) שגרם לי לקנות את הסדרה כולה. באופן אישי אני אוהבת את הספרים של טרי טרי, אבל הסגנון שלה לא מתאים לכולם. בדרך כלל במרכז הספרים של טרי טרי עומדת תעלומה שהדמות הראשית מנסה להבינה. לרוב מדובר באיזו תאוריית קונספירציה של קבוצה הפועלת מתחת לרדאר של הממשל, והדמות (או דמויות) הראשית נקלעת לסיטואציה שאותה היא לא לגמרי מבינה אבל זה המצב הקיים עבורה ועליה להתמודד. העלילה מתקדמת מנקודת המבט של אותה דמות ראשית ולפעמים מנקודות מבט של כמה דמויות ואז העלילה מתרחשת בכמה מקומות במקביל. סה"כ הספרים כתובים יפה, באופן מעניין ומותח אך שוב זה לא יתאים לכל אחד. הספרים נמצאים על הגבול של בין דמיון למציאות והם תמיד מסתיימים עבורי ב "מה לעזאזל...".”

“קראתי את הספר הראשון ממש מזמן. שכחתי לגמרי על מה הסיפור, ולא לקחתי את זה בחשבון לפני שהתחלתי לקרוא. למזלי, העניין המעצבן הזה של לתקצר את כל הספר הראשון לתוך השני בתור מין אקספוזיציה התקיים פה מאוד, ונזכרתי בפרטים החשובים מספיק מהר כדי להבין את ההמשך. ואני די מרוצה, בסך הכל. למיטב זכרוני, אין נפילה לעומת הספר הראשון. לטעמי הכתיבה מנסה להיות קצת יותר מדי דרמטית, וכך גם הדמויות. אבל במבט לאחור אני מבינה שאני לא כל כך זוכרת משהו מעבר לחוויה הכללית של הספר. למרות זאת, נראה לי שאם אהבתם את הספר הראשון, שווה לקרוא גם את השני.”

“על הפרצוף כתיבה משעממת, דיאלוגים סתמיים, ואנשים עם אופי תלוש מהמציאות.”