אני, כמו כל תלמידי התיכון, הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה. בסוף השנה ישאלו אותי שאלות על אנלוגיה בין הדמויות, או על הסוף, או על הדמות על הראשית או על האווירה או על משהו... חוץ מדבר אחד.
מה דעתי על הסיפור בכלל?
וזה, בספרות, הדבר הכי חשוב, לא?
טוב... לפחות יש את סימניה.
הספר מדבר על הודא, שרוצה להשתלב בחברה השיראלית, אבל אינה יכולה להשתלב כמו שצריך בגלל היותה ערביה-דבר דיי מרכזי בספר.
בת 30, רווקה, פסיבית, בעלת כאבים פסיכוסומטיים, בעלת "צלקת" נפשית מארוסה הקודם בהיג'. עובדת בחברת נסיעות (ובעצם כל עול העבודה נופל על כתפיה כי היא היחידה שעובדת בביתה) וגרה עם סבה, אמה ואחותה הקטנה.
מידי פעם בא מישהו בשם אבו נחלה והמשפחה צריכה להתרפס בפניו, ובנו עושה סקס עם אחותה מרי.
ו... זהו. שגרה דיי אפורה, עד הופעתו של אלכס בחייה.
אלכס, ארנולד שוורצנגר קטן, יהודי מרוסיה שלא יודע את ההבדל בין כיפורים ליום כיפורים.
המשפחה חושבת שהוא פורץ עד כדאי כך שהם קוראים לו "הגמד הפורץ", אבל לא לבתים הוא פורץ, אלא לליבה של הודא.
וכך מתחיל סיפור אהבה... שנגמר בבכי מר.
באותו זמן שהודא ואלכס נהנים מהענבים ומהדקלים אחד של השני, יש את מרי.
מרי עשתה סקס עם זוהיר, הבן של אבו נחלה, עבריין דפוק, ונכנסה ממנו להריון. עכשיו היא חייבת למצוא לעצמה בעל, ולשכנע אותו שהילד ממנו.
כיף.
בשביל להשיג מטרה זו, היא מתארסת עם בור, מורידה מערכה העצמי, משקרת לו, משקרת לעצמה, משחקת כל הזמן מישהי שהיא לא ובקיצור מתנהגת ממש כמו שועל ערמומי.
מצד אחד, זה יפה לראות את המסירות של מרי לעובר ומצד שני... זה מתסכל לראות דמות שאולי היה יכול להיות איתה סוף הרבה יותר טוב מוותרת למוסמכות החברה.
כל זה, שני הסיפורים האלו, לא טובים. הם מעצבנים. הדמויות הראשיות בהן מעצבנות. הדמויות המשניות בהן מעצבנות. העלילה מעצבנת. הסוף עצוב ומעצבן.
בקיצור, ספר שאילולא הכתיבה, הייתי רוצה לזרוק אותו על הקיר יותר מידי פעמים.
מה שטוב בו זו הכתיבה, עם האמצעים שרוב יש אותם רק בשירים כגון:
-ההשוואה (לא אנלוגיה, השוואה) האפשרית בין הודא ומרי\סבא אליאס ואלכס
-העובדה שיש שלושה נושאים מרכזים שהספר מתבסס עליהם -אהבה, משפחה, מלחמה- ושכל אחד מהם מזין את הנושאים האחרים
-שתיאורי הנוף (לא מקום, נוף) מדמים את ההרגשה של ההודא
-כל הרמזים הקטנים לסופו של הספר
-ה"ציוריים הלשוניים" כמו "ציפור מתעלסת עם האבן" או "הדת שלהם כמו תרמיל אפונה"
וכל אלו (ועוד כמה שאני לא זוכרת כרגע) גרמו לי לקרוא את הספר בהנאה, למרות שלא אהבתי לא את העלילה ולא את הדמויות.
סיכום: בהצלחה לכל האנשים שעומדים לעשות בגרות על הסיפור הזה... נראה לי כולנו נצטרך את זה.
