ביקורת ספרותית על ארטור מאת דן-בניה סרי
ספר מעולה

---

דן בניה סרי אינו קל לקריאה. הוא שייך יותר לאותם סופרים הכותבים ספרים אמנותיים ולאו דווקא ספרי מתח או רומנים. שפתו קשה, עברית משובחת גם כשהיא מצוטטת מפי דלת העם.
כמו סופרים אחרים העוסקים בהוויה המיוחדת של עמם (גארסיה מרקס למשל), כתיבתו של בניה סרי היא עירוב של דימיון ומציאות והקורא נדרש לשאול את עצמו לא פעם באיזה עולם הוא נמצא. לשוא יחפש קישורים היסטוריים או הגיוניים. טבעם של סיפורים אלו הוא שהם מתקיימים במציאות מסוימת, שהקשר שלה למציאות הוא רופף. עובדות לא מענינות אותו.
וכן אנחנו מוצאים את ירושלים העתיקה באמת, כשגיבורה הראשי הוא אוסף הזבל, לכאורה הנקלה במקצועות, אבל בסיפור הוא הגיבור הראשי. האדם קטן הקומה והמעוות הוא מרכז נוסף ואפילו גסיסתו רבת היסורים הופכת למשהו שניתן להתרכז בו. כך אנחנו מוצאים שבירושלים ההיא המעמד העליון הוא התימנים, לעומתם העיראקים הם יצורים מכוערים ומוזרים, ההונגרים הולכים על עננים והאשכנזים הם סמל המוזרות והטיפשות, שלא לומר הבגידה בעם. ותל-אביב זה "המים המלוכלכים".
מי שהולך לקרוא את בניה סרי צריך מראש להיות מוכן להכנס לעולם זה, לדעת שצריך לקרוא את הספר לאט ולהנות מהשפה הכתובה לא פחות מהעלילה.
ואולי כל מה שכתב דן-בניה סרי היה אמת לאמיתה ואנחנו אלו שלא רואים את המציאות כפי שהיא?..

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על ארטור