הספר הזה מחולק לשני חלקים וכך צריך להיות גם הדירוג שלו - "ליידי סוזן" *5 ו"כתבי נעורים" *2.

בתי, בת ה- 10 כותבת סיפורים נהדרים וכאמא אני שואבת אינסוף הנאה מהכשרון שלה. האם צריך לפרסם אותם? לא בטח. אולי בעתיד היא תהיה ג'יין אוסטן הבאה, אבל בינתיים הסיפורים הם בוסר לחלוטין. גם ג'יין אוסטן בגיל 11 לא ידעה שהיא תהיה ג'יין אוסטן. ברור שגם בגיל 11 אוסטן כתבה טוב לגילה. האם היה צריך לפרסם את הסיפורים הללו? לא בטוח. גם הם בוסר לחלוטין, את חלקם לא הצלחתי לסיים, חלקם עשו לי כאב ראש ורובם סתם נטולי כל פואנטה.

לעומת זאת, החלק הראשון - רומן המכתבים "ליידי סוזן" אותו כתבה בגיל 18, היה מבחינתי הצלחה כבירה. בוגר, עגול ובעיקר משאיר אותך עם רצון להמשיך ולקרוא אותו - דבר שלגמרי לא של מה בכך כשמדובר ברומן מכתבים.
ליידי סוזן היא אלמנה פלרטטנית ומשחוררת כל רסן שמחפשת לעצמה ולבתה המתבגרת שידוך הולם. הדרישות שלה בשמיים (כשמדובר על עצמה, כשמדובר על בתה מספיק שהגבר ינשום ויהיה עשיר) וכך גם דעתה על עצמה. המכתבים שנכתבים על ידי אנשים סביבה מול המכתבים שהיא כותבת לחברתה, חושפים את הדיסוננס בין הפרסונה שלה בעיניי הזולת לבין מה שמתרחש בראשה היפה. הרומן הזה פמיניסטי מאוד לתקופה והגיבורה הראשית, שעל פניו אמורה הייתה להיענש על המוסר הקלוקל והעדר האינסטינקט האימהי, דווקא שורדת יופי וזה בעיניי המרד של אוסטן הצעירה במוסכמות התקופה.

חבל שסנדיק לא הוציאו לאור רק את החלק הראשון, בפורמט של ספר קטן (כמו של זיקית בזמנו) ובמחיר מתאים.

הספר הזה מחולק לשני חלקים וכך צריך להיות גם הדירוג שלו - "ליידי סוזן" *5 ו"כתבי נעורים" *2.

בתי, בת ה- 10 כותבת סיפורים נהדרים וכאמא אני שואבת אינסוף הנאה מהכשרון שלה. האם צריך לפרסם אותם? לא בטח. אולי בעתיד היא תהיה ג'יין אוסטן הבאה, אבל בינתיים הסיפורים הם בוסר לחלוטין. גם ג'יין אוסטן בגיל 11 לא ידעה שהיא תהיה ג'יין אוסטן. ברור שגם בגיל 11 אוסטן כתבה טוב לגילה. האם היה צריך לפרסם את הסיפורים הללו? לא בטוח. גם הם בוסר לחלוטין, את חלקם לא הצלחתי לסיים, חלקם עשו לי כאב ראש ורובם סתם נטולי כל פואנטה.

לעומת זאת, החלק הראשון - רומן המכתבים "ליידי סוזן" אותו כתבה בגיל 18, היה מבחינתי הצלחה כבירה. בוגר, עגול ובעיקר משאיר אותך עם רצון להמשיך ולקרוא אותו - דבר שלגמרי לא של מה בכך כשמדובר ברומן מכתבים.
ליידי סוזן היא אלמנה פלרטטנית ומשחוררת כל רסן שמחפשת לעצמה ולבתה המתבגרת שידוך הולם. הדרישות שלה בשמיים (כשמדובר על עצמה, כשמדובר על בתה מספיק שהגבר ינשום ויהיה עשיר) וכך גם דעתה על עצמה. המכתבים שנכתבים על ידי אנשים סביבה מול המכתבים שהיא כותבת לחברתה, חושפים את הדיסוננס בין הפרסונה שלה בעיניי הזולת לבין מה שמתרחש בראשה היפה. הרומן הזה פמיניסטי מאוד לתקופה והגיבורה הראשית, שעל פניו אמורה הייתה להיענש על המוסר הקלוקל והעדר האינסטינקט האימהי, דווקא שורדת יופי וזה בעיניי המרד של אוסטן הצעירה במוסכמות התקופה.

חבל שסנדיק לא הוציאו לאור רק את החלק הראשון, בפורמט של ספר קטן (כמו של זיקית בזמנו) ובמחיר מתאים.