מי היה מאמין שאחרי שלוש שנים, מאז שהתחלתי לקרוא את הספר, אני יכולה לומר שזהו, סיימתי
הרעיון מדהים בעיני, לא יודעת מה חשבתי למצוא בו, לא יודעת למה ציפיתי, אבל הספר מאוד ריאלי וסטטי.
היה מאוד קשה לסחוף אותי ולגרום לי להמשיך לקרוא עוד פרק.
כן הסוף ריגש מעט, אבל זהו. זה היה רק בסוף
לא חושבת שאמליץ קריאה איי פעם.

טוב... מוכנים..
מצרפי המקרים.. שם מוזר.. כריכה לא הכי מזמינה.. ותחילה העלילה לא כזאת מובנת
אחרי שליש ספר נטשתי אותו, הרגיש לי טיפה לא מובן ולא סוחף
אחרי שנה שלמה שהספר חיכה לי על המדף החלטתי ביום כיפור לפתוח אותו ולתת לו צ'אנס.
תקשיבו שזה הדבר הטוב שעשיתי ביום כיפור.
הספר גורם לך לפתוח את הראש ולחשוב על סיטואציות בחיים מנקודת מבט אחרת.. גורם לך להאמין שדברים לא קורים סתם.

למרות הכל כן נסחפתי והתחברתי ולא יכולתי להוריד את העיניים מהספר (תחושה כלכך כיפית שאתה נסחף אל תוך הספר מבלי לדעת מה השעה ואיזה יום היום)\

ממליצה לכם בחום לנסות ואולי אחרי הקריאה בו אתם תסתכלו על העולם במבט אחר
3>

פשוטטטטטט וואווו...

ההתחלה, האמצע והסוף כלכך טובים, אם זה בכתיבה שלהם ואם זה בסיטואציות שהם מכילים.
בספר זה אנחנו מכירים דמות חדשה ושמה קרס והנסיכה שהיא מגלמת היא רפונזל.
בספרים הללו אני כלכך אוהבת איך שמכניסים את סיפורי הנסיכות שאנחנו כלכך מכירים ואוהבים לעולם החדש, הבדיוני, והמורכב של בני כדור הארץ ובני הלבנה.

הספר הזה כלכך מרתק ולאורך כל כולו לא נשארתי משועממת אפילו לא פעם אחת. כל פעם השולחנות מסתובבים ומגלים ועוד ועוד דברים שפשוט לא יכולים להשאיר אותכם רגועים.

ממליצה בחום להמשיך את הסדרה ולקרוא את הספר הזהץ
קריאה מהנה 3>

טוב אז ככה,
חברה שלי מאוד המליצה לי על הספר אז אמרתי למה לא. והתחלתי לקרוא את הספר.
לא אהבתי :\
לא התחברתי לספר כלל, לא לדמויות, לא לעלילה, לא לאיך שהספר כתוב..

עדיין חושבת שכדי לכם לנסות כי לכל אחד טעם שונה בקריאה, אז תנו לו צ'אנס ואולי אתם כן תאהבו אותו.
קריאה מהנה :)

אוגוס (אוגי) פולמן אתה פשוט פלא!!


הספר פלא מאת ר"ג' פלאסיו הוא פשוט מופלא.. הוא מכיר לכם את הילד ושמו אוגי שהוא ילד בעל עיוות בפנים עקב טעות אחת, טעות קטנה שהתרחשה בדנ"א שלו בגלל שהוריו היו נשאים של גן שגרם לעיוות הזה. בספר ניתן לראות כיצד הקושי בטעות הקטנה הזו משפיעה לא רק על אוגי במצבו הבריאותי אם זה ביכולת שלו לשמוע, לראות ולאכול אלא גם על היכולת שלו לתקשר עם ה"עולם החיצון", בעייתו משפיעה גם על משפחתו והסובבים אותו ובספר אנחנו מקבלים טעימה מכל אלה.
אני לא ארחיב יותר מידי כי כל המוסיף גורע, אבל אני כן יאמר שהספר הזה שווה קריאה לא רק לילדים אלה גם למבוגרים שבנינו.
הספר הזה מלמד על קבלת האחר, גם אם האחר שונה ממך וגם אם הוא לא נראה כמו כל אדם שאתה רגיל לראות. לפעמים האחר יכול להימצא כמישהו שלא חשבת שהיו יהיה גם אם זה לטובה וגם אם זה לרעה. מהספר למדתי איך אוגי מרגיש עם הבעיה שלו ואיך הוא שם לב כשכולם בוהים בו ומדברים מאוחורי גבו, למדתי כיצד הוריו וחבריו מתנהלים עם הבעיה שלו.

מאוד מאוד ממליצה על קריאת הספר ולדעתי זה אפילו מאוד חשוב.
אז קריאה מהנה :)

נ.ב
הסרט עצמו גם מאוד מומלץ במיוחד לילדים כי מימנו ניתן להעביר את המסר בדרך טובה אבל לא טובה כמו שבקריאת הספר

"ספריית הנשמות", הספר האחרון בטרילוגיה של המעון של מיס פרגרין לילדים משונים מאת ריגס רנסום.
אז לפני שאני יתחיל לכתוב על ספריית הנשמות שהיה פשוט פשוט מדהיםםםם... אני אדבר על הטרילוגיה עצמה.
הספרים מתארים את חייו של ג'ייקוב אחרי שגילה שכל הסיפורים המופרחים שסבא שלו סיפר לו על הילדים המשונים, הם בעצם סיפורים מציאותיים על ילדים שאכן קיימים.
בשלושת הספרים מצורפים המון תמונות בשחור לבן שמוסיפים, לפי דעתי, המון לספר אם זה מבחינת תחושת ההכרה, כי ישנם חלקים בסיפור שמתואר מקום מסויים או אדם מסויים ואז מופיעה לכם תמונה של המקום או האדם. צירוף התמונה לפי דעתי גורם לנו להתחבר יותר לדמויות וגורם לנו לחשוב כאילו אנחנו נמצאים יחד עם הדמויות בסיטואציה המתוארת.
הספרים עצמם הם מאוד מתארים את הדמויות והמקומות הבם הם נמצאים, בקריאה ניתן לחוש את המקום והאווירה.
לסיכום כל אלו אני אכן ממליצה בחום לקרוא את הטרילוגיה של המעון של מיס פרגרין לילדים משונים ולהתחבר לעולם החבוי מאיתנו.

~עכשיו על ספריית הנשמות~
טוב אז אני אתחיל קודם מהכריכה שלדעתי פשוט מהממת, הכריכה היא תמונה אחת וכיתוב שאומר "ספריית הנשמות" שמאחורי שניהם יש כלכך הרבה סיפורים שפשוט ריתקו אותי את תוך הספר.
כשאני התחלתי את הספר הזה, זה היה קצת אחרי המון זמן מאז שקראתי את הספר השני ובגלל זה לא הבנתי כלכך איפה בדמויות נמצאות? ולמה? מתי? כמה?... כי הספר היה כאילו ממש המשך מאיפה שיסתיים הספר השני.
(המלצה שלי: לפני שתתחילו לקרוא את הספר תעשו רענון קצת על מה שקרה בספר השני כי הספר השלישי הוא ממש המשך של הסיטואציה שהייתה בספר השני)
הספר הזה ממש ממש מתאר את המקום שבו הכל מתרחש, כאילו לפריטי פרטים דבר שאני אישית לא ממש אוהבת אבל זה הוסיף בשביל המחשת אווירת המתח והפחד שהסופר רצה להעביר.
גם בספר הזה אנחנו מכירים עוד משונים ולומדים עוד על ההיסטוריה שלהם וכמובן על ספריית הנשמות. ( מהי? איפה היא? למה היא מוזכרת פתאום?)
והסוף של הספר שמאוד חשוב כי הוא סוגר את כל הטרילוגיה היה לדעתי מוזר וחמוד באותו הרגע (כשתקראו אתם תבינו למה) אבל הוא לא אכזב אותי בכלל.

הספר עצמו הוא ספר שהוא ממש טוב ומומלץ בחום. הוא מותח, מצחיק, מפחיד(אבל ממש מעט), עם המון הרפתקאות וילדים משונים :)
אני מקווה שתתחברו כמוני לעולם של המשונים..
את שתיהיה לכם קריאה מהנה :)

הכול הכול,אני פשוט מאוהבת 3>
הספר מסופר על ידי מדלין ויטייר (הדמות הראשית) שהיא חולה במחלת "ילדי הבועה" כלומר, יש לה כשל במערכת החיסונית ולכן כל דבר שלא עבר סטיריליזציה עלול לפגוע בה. בתחילת הספר היא מספרת על עצמה, חלומותיה דבר שגורם לנו הקוראים מאוד להתחבר אליה ולהבין איך היא חיה עם המחלה שלה.
חייה משתנים שעוברים אל הבית ממול משפחה חדשה.
*אני לא מספרת יותר מיזה כדי לא להרוס בטעות

הספר כלכך קליל שאי חושבת שאין סיכוי לא להתחבר אליו, הוא גם כזה חמוד (לא יודעת איך ספר יכול להיות חמוד אבל זהו ספר מיוחד במינו בשבילי).
מאוד מאוד התחברתי לדמותה של מדלין, דבר שהוא מאוד מוזר לי כי באף ספר שקראתי לא התחברתי לדמות הראשית. בעצם יש ספרים שכן היה לי עצוב והבנתי את הדמות אבל אף פעם לא בקטע של ממש להתחבר ולאהוב את הדמות ובספר הזה זה הספר הראשון שזה כן קרה.

ממליצה בחום לקרוא אותו כי באמת אין מה להפסיד וכמו בכל ספר יש משהו שאמור להפתיע אז גם כן יש את ההפתעה שבאת לא ציפיתי לה
קריאה מהנה :)

טוב, אז לפני שאפול...
קניתי את הספר בגלל ההמלצות הרבות שקיבלתי עליו והחלטתי לנסות. לדעתי הרעיון של הספר מאוד מקורי ומעניין אבל היישום שלו היה פחות טוב.
הספר בעצם מתאר את חייה של סמנתה קינגסטון שהיא בת בגיל "הטיפש עשרה" ובואו נגיד שבאמת רואים זאת בתחילת הספר. היא נמצאת בחבורה של בנות מקובלות ונהנית מהמותרות שלה בבית הספר, עד שיום אחד היא נקלעת לתאונה וכשהיא מתעוררת ממנה היא מגלה שהיא חזרה ליום האתמול.
*נשמע אולי מסובך אבל כשקוראים את הספר מבינים ישר מה הכותבת מנסה להעביר

אז בעצם הספר מתאר איך סמנתה חיה את אותו יום שוב ושוב. כנראה שהיו כאלה שכן יאהבו איך שהספר מתקדם אבל אני ראיתי בו מעט משעמם והרגשתי שלרוב העלילה לא מתקדמת לשום מקום.

לדעתי קריאת הספר היא בזבוז של זמן אבל האמיצים מוזמנים לנסות
אז קריאה מהנה :)

מרי לו את פשוט סופרת נפלאה!!
קודם כל אחרי חיפושים ארוכים אחר הספר הזה סופסוף מצאתי אותו, ואני שמחה לומר שהחיפושים האלו לא היו לשווא.

את הספר הראשון קראתי כי "הכריחו" אותי חברותיי, כן זה היה קצת מוזר בהתחלה כי מאז אותו יום שקיבלתי אותו הן לא הפסיקו לשאול איך הוא ובאיה חלק אני נמצאת. בהתחלה קצת הזנחתי אותו אבל כשסופסוף קראתי אותו פשוט נסחפתי ולא הפסקתי לקרוא אותו.
יוני, היא דמות שקצת קשה לי היה להתחבר אליה אבל בספר הזה אני פשוט התחברתי אליה והתרגשתי איתה (לא האמנתי כשזה קרה כי כשיש דמות שאני לא מתחברת אליה רוב הסיכויים שלא אתחבר אליה עוד דבר שלא קרה כאן וזה פשוט מקסים).
דיי (דניאל), הוא הדמות שממש אבל ממש חיכיתי לקרוא את פרקיה כי דמותו מאוד סוחפת במחשבותיו וסיפור חייו.

*הספרים מסדרת אגדה, הם ספרים הכתובים מנקודת מבטם של דיי ויוני ובכל פרק יש נקודת מבט של אחת הדמויות האלה.

אז... "אלוף", הספר האהוב עליי בטרילוגיה, כי לדעתי למרות שהצלחתי לגלות על הדבר המפתיע לקראת סוף הספר, וכמעט רציתי לזרוק את הספר. לא הצלחתי לעשות את זה, כי הדמויות והסיטואציה פשוט מושכים אותך אל הספר ואתה לא מצליח להרפות וזה דבר שאני מאוד מעריכה בספרים ובכתיבתם של הסופרים שעשה זאת, כי לא כל ספר שקוראים מכניס אותך לעלילה וגורם לך להתחבר לדמויות (זאת דעתי), ולכן אני גם מאוד מעריכה את הספר ואת מרי לו.
בספר הזה, מה שמאוד הפתיעה אותי,לא הייתה מן הקדמה על מצב הדמויות ומה איתך הוא פשוט נכנס ישר אל האקשן והמתח והאדרנלין התחיל לזרום לי בעורקים.


אז לסיכומון, הסדרה/טרילוגיה היא סדרה שאני מאוד ממליצה עליה. אז קחו את הזמן, תנשמו עמוק, ותכנסו לעולם של יוני ודיי (דניאל).
קריאה מהנה :)