מבירא עמיקתא לאיגרא רמה?
בעקבות הספר "אי התפוחים" מאת הילה ארוון
בכטין, חוקר ספרות רוסי, הנחיל לנו ואת המושג "כרונוטופ". המושג עוסק ביחסי זמן מקום ברומן. בהתרחשויות, ערכים ורגשות המגלמים
את אורח החיים המאפיינים תקופה, תקופה שעולה במהלך היצירה.
טיפוסים רווחים של כרונוטופ הם: הדרך, הטירה, הטרקלין או הסלון, בכל אחד מהם יכולה לבוא מערכת יחסים המייצגת את יחסי הפרט והחברה של אותם זמנים.
דומה כי הכרונוטופ בא לידי ביטוי עז ברומן של הילה ארוון "אי התפוחים" בו הושקע תחקיר היסטורי מעמיק. הרומן עוסק בלונדון של סוף המאה התשע עשרה,
המלכה ויקטוריה, מושלת בחסד עליון, לונדון ובריטניה בעיצומה של המהפכה התעשייתית, בעיצומה של תקופת הקולוניאליזם המביאה עושר רב לארץ זו, מעמד האצולה והעושר מקבל תאוצה, הנשפים והמשתאות נחוגים ביד רמה, הויסקי והשמפניה זורמים כמו נחל.
אך בצד העושר, נמצאים גם העניים. העוני מוחלט, כמעט ולא קיימים תנאים סוציאליים, העניים העובדים בעבודות דחק או בעבודות שירות עדיין נתונים לקשיי החיים ולחסדיהם של העשירים מהם. כך מתפתחת עבריינות, קבצנות ואנשים חסרי בית.
מג, המגיעה ממשפחה יהודית אורתודוכסית, נופלת, בשל צוק העתים, אל תחתית הרחוב הלונדוני, בפגישה פתאומית ובכמה הזדמנויות אחריה היא מתוודעת לאנתוני, בן למשפחת אליוט העשירה. בחור מלא ביטחון עצמי בן למשפחת עשירים.
לאחר תהליך קצר, בו היא כמעט נדרסת על ידי כרכרה, מסתבר שהיא קרובת משפחתו. כך היא מוצאת דרכה אל בית העשירים בו גדל אנתוני. בית יהודי מתבולל, שהקשר שלו עם המסורת היהודית קלוש ביותר.
המעבר מן הרחוב וקשיי הקיום אל הבית העשיר אינו פותר את בעיותיה, אלא להפך. יריבויות ועוינות גדולה מתפתחים, אנתוני ואדווינה החיים בחברה זו עוינים אותה ומתבטאים נגדה בזלזול. יחד עם זאת היא מוצאת בני ברית אצל קרוביה דארן ומייגן.
מג חשבה כי מלחמת הקיום פסקה, אך כאו היא מתחילה מחדש, פושטת ועוטה לבוש חדש.
מג ניחנת באופי חזק ובדרכה מכילה את העוינות הזו, יחד עם רגעי שבירה ובכי שלא חדלים לאורך העלילה.
"איזכור שמו של אנתוני אליוט העביר צמרמורת קרה בגבה של מג, אך היא לא נתנה לחששותיה להיראות"
מאידך, אנתוני משחק או מהתל בה, הוא עשוי להיות מגעיל, גס רוח ועוין, אך מאידך אוהד ותומך כשמדובר בענייני כבוד המשפחה או חינוכה של מג:
"זוהי חובתי להגן עלייך ועל שמנו כמשפחה" אמר ועזב את ידה"
יחד עם זאת מתוודעת מג לקודים הסמויים והגלויים הנהוגים בקרב בני העשירים, החל ממסיבות הריקודים והנשפים המפוארים ועד סדרי האכילה הקפדניים בסעודות.
קודים שנוצקו עם התפתחות מעמד האצולה בבריטניה, עליה לשנות את אורחותיה, אורחות נערה מן האיסט אנד:
"נערה מחונכת אינה מלקקת את האוכל מאצבעותיה בפומבי"
הסוף מפתיע, מלא תפניות. הספר נקרא בעניין רב מתחילתו עד סופו, נוטל את הקורא כבמטה קסם מן הכורסא אל הרחוב הלונדוני של המאה התשע עשרה, בו נעות כרכרות, רכבת תחתית כבר נוסעת תחת אדמתו. עשירים המטיילים בפארקים הרחבים, הגברים בכובעי צילינדר והגברות בשמלות אופנתיות
ואם הקורא יתאמץ ויביט טוב יראה ביניהם את מג החולפת- עוברת ומניעה את גלגלי העלילה קדימה וקדימה.