ביקורת ספרותית על פחדיו של האדם החכם - כרך א' - רשומות קוטל המלכים #2 מאת פטריק רותפס
ספר בסדר

---

אציין שכתיבת הביקורת חלה על שני חלקי הספר.
מה אני אגיד לכם? את "שם הרוח" קניתי במקרה לפני כמה שנים טובות, כשהוא יצא, וכל כך נהניתי מהספר. זהו ספר שקראתי שלוש פעמים (!) דבר שמאוד נדיר מבחינתי. הקריאה בו הייתה רצופה ומהנה, הכתיבה נפלאה, והכל היה פשוט נהדר.
לכן, כשיצא ספר ההמשך בעברית, לאחר המתנה של מספר שנים, רצתי לקנות את הספר בהתרגשות גדולה.
ותכלס? אני מאוד מאוכזב.
זה לא שהספר היה רע או משהו, הוא פשוט היה בינוני, בסדר כזה. ממש לא ברמה של קודמו.
טוב, חשבתי לכתוב ביקורת מפורטת, אך שיניתי את דעתי, ופשוט אכתוב את הנקודות שלא אהבתי בספר.
*אין הרגשה של תבנית. התחלה, אמצע וסוף. לעומת הספר הקודם, בו אנו קוראים את ההתחלה של קוותה עם משפחתו, לאחר מכן את שנות נעוריו המסכנות, ואז הגעתו לאוניברסיטה. כאן, הכל פשוט מבולבל, לא אחיד וללא מטרה. הספר סתם מציג עלילה של צירופי מקרים.
*אין פיתוח דמות לקוותה. הוא נשאר אותו אחד. אותו אדם גאון, חכם, יהיר, שנון, חסר הבנה ברומנטיקה, חסר הבנה ברגשות וכו, באיזשהו שלב בספר, הוא כבר לא עניין אותי. כמה אני יכול לקרוא על דמות שלא משתנית וכל הזמן חוזרת על פעולותיה?
*לפעמים יש תחושה שלדמויות יש פיצול אישיות. פעם אחת הן מתנהגות כך, ופעם אחרת. וזה לא מתבצע באופן אנושי ובנוי, כי סך הכל, בני אדם הם באמת משתנים, והם לא פועלים אותו דבר כל הזמן, אך בספר זה פשוט הרגיש כמו פיצול אישיות. וזה חבל.
*קו העלילה של "המציאות העכשווית" לא מעניינת. ופעמים אף מכעיסה.
*ציפיות מהרפתקאותיו של קוותה. כשקראתי ב"שם הרוח" את התקציר מאחורה, כל כך התלהבתי מהדמות של קוותה ומההרפתקאות שהוא הולך לחוות. אז צר לי. ההרפתקאות לא היו כפי שציפיתי. הן לא היו מלאות בהנאה ובסקרנות, המון פעמים הן נלוו בשיעמום או סתם כעס.
*עולם הפיי. לא הוצג באופן טוב לטעמי. כל מה שמסופר עליו, נשמע מאוד מסורבל ולא מקצועי. כאילו הסופר לא הקדיש לזה המון מחשבה, ופשוט החליט ליצור עולם שונה, אבל ללא המון מחשבה מאחוריו.
*תרבויות. בספר, מציגים לנו את הפיי ואת האיידם. באים להראות לנו כמה הם שונים ומיוחדים. אממה? נדמה שהם בני אדם נורמטיביים, שפשוט בתחפושת. הסופר לא עשה איזון, בין המיוחדות של אותן תרבויות, לבין האנושיות שלהן. הוא פשוט הציג מצד אחד, את הקיצוניות של השוני, ומצד שני, הציג כמה הם אנושיים. וזה חרפן לי את השכל, וגרם לי פשוט לצחוק על אותן תרבויות ולאבד אמון בם. לא חשתי שהן משהו מיוחד, הן פשוט כמו שכתבתי: בני אדם בתחפושת. אין כאן שוני לדוגמא: בין אדם מודרני לקדום. אלא שוני בין אדם שחי במדינה דמוקרטית, לבין אדם שחי במדינה דיקטטורית. בין אדם שחי בצרפת, לבין אדם שחי בקנדה. ההשוואות לא קשורות לתרבויות של הספר. אני פשוט מדגיש את העניין, שלא חשתי כל כך שוני בין אותן תרבויות לאנושות, כפי שאני עצמי לא חש כזה שוני לבן אדם סיני, או קנדי, או צרפתי או אנערף. אין שינוי מהותי. רק שינוי טיפוסי כזה.
*ההרפתקאות והחוויות שקוותה עובר בספר, אלו הן אבני הדרך לאגדה שהוא יהפוך להיות. אבל תכלס? למרות השינויים שהוא עבר (לא מדבר על שינוי נפשי ופנימי), לא ממש מרגישים שהוא עבר את אותו שינוי. הוא מרגיש אותו קוותה כפי שהוא היה באוניברסיטה. אין תחושה שהוא עכשיו אדם שונה.
*הקשר בין קוותה לדנה כבר הופך להיות מאוס ובלתי נסבל. הוא משדר את אותו קו שהיה בספר הראשון. וזה כבר לא מסתורי ומיוחד. זה מייגע.

טוב, לא עולים לי עוד נקודות. יכול להיות שיש עוד, אבל אני חושב שזה דיי מספיק, לא?
בכל מקרה, למרות מה שכתבתי כאן, אני עדיין ממליץ לקרוא את הספר, כי הוא טוב, פשוט הרבה פחות מקודמו, וזה למה האכזבה. סתם ככה בפני עצמו, הוא באמת אחלה של ספר.

» ביקורות נוספות של Avichay
» ביקורות נוספות על פחדיו של האדם החכם - כרך א' - רשומות קוטל המלכים #2