ביקורת ספרותית על וידויו של ילד המאה מאת אלפרד דה מיסה
ספר מעולה

---

רקע בקצרה

אלפרד דה מיסה , מחזאי סופר ומשורר צרפתי בן המאה ה19, השתייך לתנועה הרומנטית. התנועה הרומנטית נולדה באירופה ורווחה במאות ה 18 וה-19. היא קמה כהתנגדות לתנועת ההשכלה. האמנים אשר השתייכו לתנועה הרומנטית העמידו במרכז יצירותיהם את הרגש והדמיון. הם שאפו לבטא את הסערות והטלטלות של הרגש ואת המקוריות והפראיות של הדמיון. המיצג הנאמן של השקפת העולם והספרות הרומנטית הוא הצרפתי זאן ז'ק רוסו ,שהאמין שיצר לב האדם טוב מנעוריו, וטען כי התרבות וההתרחקות מהטבע הם שעיוותו את דמותו ואופיו (אנצ' אביב ערך רומנטיזם, כרך טז' עמ' 112).

רקע לרומן

אלפרד דה מיסה התאהב בסופרת ז'ורז סאנד, הוא חלה , אהובתו התאהבה ברופא אשר טיפל בו. הוא גילה זאת לאחר החלמתו. החליט כי להעלות על הכתב את הרומן כי למנוע מאחרים את העמידה על קצה התהום אשר הוא חווה. מלבד הרומן הזה נודע לי באחרית דבר כי קיים קשר גם בינו לבין גוסטאב פלובר.

וידויו של ילד המאה

הוא פותח ברקע , בתקופתו של הקיסר נפוליאון, כאשר בעצם מאותה מחלת האהבה שהוא סבל ממנה, סבל ממנה דור שלם.
חייבת אני לצטט כיצד הוא מתאר את תקופתו של נפוליאון "באירופה חי בימים ההם אדם אחד ויחיד; שאר הבריות התאמצו למלא ריאותיהן באוויר שנשם. בכל שנה העלתה צרפת לאדם זה מנחה שלוש מאות אלף בחורים, והוא, שקיבל בחיוך סיב רענן זה שנקרע מלבה של האנושות, מתח אותו בין ידיו ועשה ממנו מיתר חדש לקשתו. ..."
לאחר ההקדמה של התקופה, הוא מתאר את התאהבותו של גיבורו "אוקטב" באלמנה יפהפייה הבוגרת ממנו בעשר שנים. כמה יופי ורגש קיימים בתיאורים הללו, והמופלא בעיני כי הזדהיתי עם התיאורים הללו, הם כל כך נגעו ללבי. בעצם הרגשתי כי רגשות אשר חוו במאה ה19 אינם שונים מהרגשות אשר חווים בתקופה בת זמננו.העלילה מלאה בטוויסטים, רובם סביב סערת הרגשות הקיימת בעת התאהבות, הספקות, החשש לבגידת בן הזוג, הרכילויות, הדיאלוגים עם האהוב.

עליי לציין, הספר דורש אורך רוח, היות וקיימות חזרות לגבי הרגש השזור בטבע ,המחשבה והאירועים המתלווים בצדם. האורך רוח משתלם. אני לא מפסיקה לחשוב על רגשותיו של הגיבור וסיום העלילה.

יפהפה, מומלץ.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על וידויו של ילד המאה