הפעלתי את מנגנון דחיית הסיפוקים שלי על מנת להמתין בין ספר לספר של דונה טארט, לאחר כמעט שנה שסיימתי את ההיסטוריה הסודית הגיע תורו של החוחית.

לדונה טארט סגנון כתיבה ובעיקר מבנה ספר ייחודי, בשני ספרים אלו (מסקרן אותי האם יתקיים גם בידיד הקטן אותו טרם קראתי).

הפשע, הרצח, השיא, נמצא כבר בשורות הראשונות של הספר אחריו טארט טווה את שהביא לפשע הנתעב, תיאו דקר בחוחית כמו ריצ'רד פאפן בהיסטוריה הסודית, שניהם ביצעו פשע שבעבורם הדין הוא ישיבה מאחורי סורג ובריח, לא אצל טארט ולא אצלי כקוראת.

רצח, גניבה, זיוף מוצדקים כולם ואלו מתגמדים לנגד הטרגדיה האישית של המספר וחבריו, אליהם נשאב ליבי.

קצב התפתחות העלילה קסום בו טארט בורה דמויות מרתקות, המתגבש לספר לא פחות ממושלם.

חובה לאוהבי טארט ולאוהבי אמנות.

שבוע שעבר קניתי ספר לו המתנתי מספר שנים, בחנות התקיים מבצע ספר שני ב 30 ₪-רכשתי.

גן המכתבים הוא הספר השני ולא בגללו הגעתי לחנות ספרים.

לא היה לי מושג לקראת מה אני עומדת , לא מכירה את הסופרת ולא קיבלתי המלצות.

כשהתחלתי לקרוא את גן המכתבים צרמה לי השפה, ייתכן שהדבר טמון בתרגום, פערים בטיפול בדמויות , חלקן עגולות וכובשות ואחרות שטוחות ולא משכנעות. היו מספר רעיונות יפים שגם אותם לשה הסופרת לטעמי מעל הרצוי.

הצצה לאיטליה הפשיסטית ערב כיבושה בידי הנאצים כנראה מעולם לא הייתה רומנטית יותר.

הספר קריא אך – מיותר.

אפשר לדלג.

אני חובבת סוגת הרומן הגרפי.

ייתכן שזה טמון באותם Bande dessinée ) BD ) שקראתי בילדותי: טינטין , אסטריקס ואחרים ספרים בהם מתקיים שילוב תמונה עם סיפור . בדרך כלל היו שניים אחראים על כל ספר שכזה , אחד אחראי על הציור והשני על הטקסט.

ישנם רומנים גרפים שאין בהן אף לא מילה , אלו מתבססים אך ורק על ציורי המאייר ובוודאי אחד המשובחים שבהם הוא : The Arrival המגולל סיפור מרגש ללא אף מילה.

בשנים האחרונות פונקו חובבי הז'אנר ב: מאוס - ארט ספיגלמן , פרספוליס - מרג'אן סטראפי , עיר הזכוכית - פול אוסטר לצד יוצרים מקומיים כמו ואלס עם באשיר -ארי פולמן , הנכס- רותו מודן , הדור השני – מישל קישקה ועוד רבים אחרים.

כשגיליתי שאמיר פולק פנה להדסטארט על מנת לגייס סכום שיאפשר לו להוציא לאור את סיפורה העצוב של יה-יה, יותר משמחתי לקחת לתרום את חלקי להצלחת המיזם.

שבוע שעבר הגיעה אלי מעטפה עם הספר בו הקדשה ורישום מקורי – מקסים.

אמיר פולק מאייר נפלא , צייר מעולה בעל דמיון עשיר . הספר מאויר כולו בטונליות של כחולים – רישומים עוצרי נשימה המדגישים את הפער בין הציור לסיפור , ייתכן שפולק היה צריך לקחת איתו למסע מספר סיפורים טוב בכדי לקבל תוצר מושלם.

סיפורה העצוב של יה-יה , בקריאה שנייה יכול היה כמעט להתקיים ללא מילה תיאור לידת הארנב הוא רגע שיא בספר.

בזכות האיורים המעולים , מדרגת את הספר בארבעה כוכבים.

בהחלט מומלץ לחובבי הרומן הגרפי

אמנון דנקנר

אני מניחה שכמו רבים , לראשונה שמו נכנס לתודעתי בהתלקחות שהייתה סביב הביוגרפיה שכתב עם ועל דן בן אמוץ. בהמשך ראיתי אותו על המסך הקטן ואז הגיע לידי : איפה היינו ומה עשינו– אלבום נוסטלגיה עליו חתום עם דוד טרטקובר, כמעצבת ידעתי על אוספיו של טרטקובר ושמחתי על הספר הזה אותו גם קניתי פעמים רבות לחברים.

ימיו ולילותיו של הדודה אווה הוא תגלית עבורי , מסע אל תוך ישראל הצעירה החובשת פצעיה מזוועות העבר, התמודדות עם החיים במדינה בה מוזרויות הקיום היומיומיות הן דבר שבשגרה , לתוך מציאות זו התקבצו בבית אחד דיירים המספר ואביו ,אנושקה, לזר ובנם יוחנן , והדודה אווה. בסיפור שובה לב דנקנר בעברית עשירה ובכישרון סיפורי בהומור ובעצב ברא דמויות הגורמות לקורא על אף מוזרויותיהן לחבב כל אחת מהן.

ספר שנקרא בקצב אחר, מוקפד יותר בו השפה אינה נופלת מן העלילה.

מומלץ למי שטרם קרא.

זה הספר השלישי של אלנה פרנטה שאני קוראת והשני בסדרת הספרים הנפוליטניים שכתבה .
ספר מ ע ו ל ה !!!
שלושה דברים יש לי לומר :
הראשון - משפט הסיום של הספר הוא טיזר מטורף לקראת הספר השלישי אותו עדיין לא תרגמו :-(
השני - עבור ספרים כאלו היו צריכים להיות יותר מחמישה לדירוג .
השלישי – חובה חובה חובה לקרוא , הנאה צרופה .

סיימתי עכשיו ממש את השני בסדרת Kingsbridge של קן פולט , הספר טוב , המשך ראוי לעמודי תבל אך משהו בתרגום חרק .
נראה לי שאצטרך לעבור גמילה - חובה לאוהבי פולט .

עד לפני חודשיים קן פולט היה שם אנונימי עבורי.

המתעקש לשכנע אותי כי אני יודעת במי מדובר היה צריך לציין כי הוא האיש האחראי על חוד המחט , אותו ראיתי כסרט.

את טבילת האש שלי התחלתי בטרילוגיית המאה – 3000 עמודים (בקירוב) שגמעתי בשבועיים.

לא ממש הבנתי עד אז שרומן היסטורי הוא משהו שאני אוהבת.

בשבוע הספר העברי רכשתי את עולם ללא קץ , "ספר עצמאי" אמרה המוכרת בדוכן , כמובן התברר כי לא היה לה מושג , כך שרכשתי לא מזמן את : עמודי תבל כדי לקרוא את השניים לפי הסדר בו נכתבו.

אהבתי את הספר , פולט לא אכזב , כמי שמצויה ברזי תולדות הארכיטקטורה שמחתי לקרוא את התיאורים ולהיות עדה לשיפור והאדרת סגנון רומנסק לסגנון גותי.

לא מדובר בספר העוסק בהתפתחות הארכיטקטורה ...זה היה רק הבונוס .

פולט יודע לספר סיפור , מותח , מרגש, דמויות מורכבות תוך הזדהות בחוסר הצדק החברתי הזועק מדפי הספר. לחשוב שעד פחות ממאה שנים לא הייתה זכות בחירה לנשים באנגליה , וכמובן גם הרבה אחרי בארצות אחרות - מדהים.

אני מקנאה בעצמי על כך שטרם קראתי את עולם ללא קץ :-)


**** שתי הערות קטנות שהפריעו לי בזמן הקריאה ולא קשורות לספר עצמו , הרי הוא מ ע ו ל ה :
הראשונה – גודל הפונט , מזערי ושורות צפופות , מהסוג שהיה בספרים בימים שלפני כמה עשורים (טוב שלא החליטו גם לנקד)
השנייה - כמות שגיאות הכתיב בספר לא הגיונית.

סיימתי לקרוא את הנערה עם כל המתנות , החוויה מטלטלת , עוצמתית מסוג ספרים שאיני מורגלת בהם וכפחדנית גאה אין שום סיכוי שבבוא היום אם הספר הזה יהפוך לסרט הוא יביא אותי למסך הגדול.

העלילה מסופרת ברובה מנקודת מבטה של מלני הילדה , גיבורת הספר . בעולם אפוקליפטי זרוע מגיפה מנסים סוגי החיים הנותרים לשרוד , ככל שמלני מבינה יותר הקורא מבין יותר .... לא ארחיב כי מיד זה יגרור לספוילרים.

אני לא בטוחה שזה מדע בדיוני בהגדרתו אבל בהחלט לחובבי הז'אנר .

ספר קריא , מותח לא מעבר לזה.

מ ו ר ק מ י ❤️❤️

מורקמי הוא סופר פורה ולאוהבים אותו יש נחת מכמות התרגומים לעברית . קראתי עשרה מספריו (1Q84 נספר כאחד במניין הספרים) ושניים נוספים ממתינים לי בערימת ספרים , אנחנו מכרים ותיקים.

לאחר פסק זמן ארוך ממורקמי , בחרתי לקרוא את דרומית לגבול - מערבית לשמש , שהוא ספר טוב אך לא מהטובים ביותר. כתיבתו של מורקמי השוזרת אניגמה , פנטסטיות וסוריאליסטיות לא מתקיימת בספר זה.

לו הייתי מחלקת את ספריו לקבוצות הרי שאת זה הייתי מכלילה לצדו של יער נורווגי אולם , פחות טוב ממנו , המספר כאילו אותו מספר בקורות הציפור המכנית ...תחושה של déjà vu יחד עם זאת , הקריאה נעמה לי והציתה אהבה רדומה.

בהחלט מומלץ לאוהבי מורקמי.

*** חבל שאין חצאי כוכבים .