הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 ביוני, 2016
ע"י butterfly
ע"י butterfly
אני אוהבת את הספר הזה כלכך!!! ויש המון סיבות! נתחיל מהדמויות: ---זהירות ספויילרים---
מאגנוס- הדמות האהובה עליי, ואולי הדמות הטובה ביותר שנכתבה. אני כלכך אוהבת אותו! הסופרת בנתה אותו בצורה כלכך מדויקת, שזה פשוט מדהים. מצד אחד, מאגנוס הוא מהרעים. הוא ואביו השתלטו על הארץ השכנה להם, רצחו את משפחת המלוכה, החזיקו בנסיכה כאסירה, התנהגו בעויינות לכולם ועשו מעשים איומים, ועדיין, כשזה מסופר מנקודת מבטו, כלכך קשה שלא להזדהות איתו. מבפנים נסיך הקרח בעצם רגיש, הוא אוהב והוא עצוב והוא שמח והוא מרגיש. בספרים הבאים הדמות שלו מתפתחת כלכך ואני רוצה לעצור רגע ולמחוא לסופרת כפיים. ככה יוצרים דמות.
לוסיה- לעומת מגנוס לוסיה הייתה כלכך שטחית ומעצבנת. היא הייתה מיותרת ולמרות הכוחות שלה אפשר היה למחוק אותה. בספרים הבאים היא נהיית שטחית ומעצבנת כלכך שהתפללתי שהיא תמות כבר. --ספויילרים-- לפחות בחצי הראשון של הספר השני היא בתרדמת. והרומן שלה עם אלקסיס ובכלל הקשר איתו היה אדיוטי ומוזר.
קליאו- קליאו דמות פשוט מצוינת. היא אמיצה וחזקה וקשה לי שלא לאהוב דמות נשית ראשית שחזקה בפני עצמה ויכולה להגן על עצמה. היא קשוחה והיא מצחיקה ולמרות כל הדברים שהיא עברה היא לא נשברת והתקווה שלה לעולם לא נעלמת. ההתמודדות שלה כלכך אנושית וחמה שבא לך להניח לה יד מרגיעה על הכתף. אבל אז היא מראה כי היא לא צריכה את היד המרגיעה הזאת בכלל והיא נעמדת בכוחות עצמה ומחדירה אמונה בכל מי שמסתכל עליה. הדבר היחיד שהפריע לי היה הרומן עם תיאון. הוא היה דבילי ולא קשור. בכלל לדמות הזאת יש קטע עם רומנים מוזרים. ---אזהרת ספויילרים לספרים הבאים בסדרה---
הרומן שלה עם ג׳ונאס היה מוזר, לא הכרחי ולא קשור לכלום. אז סבבה, ג׳ונאס נדלק עליה זה הבנתי. אבל למה היא מראה נכונות ושותפות? לא יודעת, לי זה הרגיש מוזר ומאולץ. הרומן עם מאגנוס לעומת זאת פשוט גאוני והבנייה שלו הייתה כלכך מדהימה, עד שממקום של מאגנוס רצח את המשפחה שלה והעיף אותה מכס המלכות, הרומן ביניהם פתאום נראה כלכך הגיוני. ומאגנוס פשוט עובר שינוי והתפתחות אדירה. הזכרתי כבר שהוא הדמות הכי טובה בספר? :)
ג׳ונאס- ג׳ונאס חמוד, אהבתי אותו. אהבתי את האידיאולוגיה שלו ואת העובדה שהוא הולך עם האמת שלו ולא מחכה שאחרים יעשו את העבודה בשבילו. גם ההידלקות שלו על קליאו בספרים הבאים הייתה חמודה ואהבתי כמה הסופרת גרמה לו להראות אנושי.
נמשיך לעלילה- מאוד מאוד אהבתי את הקטע של הארצות השכנות זו לזו והיריבות ביניהן ואיך לכל ארז יש אופי ומנהיגים ותרבות משלה. אהבתי גם את ההתפחות בין הממלכות. הדבר היחיד שהפריע לי היו הקריסטלים. כמו שכבר הזכרתי אצל לוסיה, אני שונאת את הקטע הזה. זה משעמם, מיותר ומוזר. אני יודעת, בזכותם קרה כל הסיפור עם ההשלטות על הממלכה, אבל בכל זאת.
הכתיבה זורמת ונעימה, העלילה קולחת והמעבר בין הדמויות הוא רעיון מעולה. בקיצור אני אהבתי מאוד מאוד, הספר מומלץ לאוהבי פנטזיה וספרות נוער.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
