ביקורת ספרותית על רעידת האדמה של הוגו מאת איתמר לוי

---

הוא עמד בספריה. על הכוננית עמדו ארבעים ספרים חדשים. אחד צד את עינו. כריכה מוזרה ומודרניסטית. אנשים דחוסים בתוך משבצות. אולי כלא, ואולי העידן החדש. הכותרת שהתנוססה בתוך התכלת כחול, אמרה משהו על 'רעידת האדמה של הוגו'. לא משהו מושך במיוחד. אלא שדווקא האומץ הזה לא למשוך, הוא שמשך את ליבו. הוא נטל את הספרון הדקיק לידיו. קרא שתי שורות, וזהו. הוא כבר ידע שזה הולך להיות איתו בשבוע הקרוב.
הוא טעה, זה היה איתו רק יומיים.
גמע אותו בשקיקה, עד לכריכה האחורית שגם היא מקושקשת כחול. ואולי בעצם זה נשאר איתו למשך תקופה ארוכה יותר. בלב, במוח, בערפילים שביניהם.

איתמר לוי שובר את הקיר הרביעי. מסתתר מעיני הקהל. והוא עושה זאת בכזו הצלחה, עד שלרגע הם שואלים את עצמם - מה?! זה?! הבחוח הזה מהרדיו? זה שאוסף ספרים ומדבר בחנונית. הוא?! כזה גאון תעתוע?! פשוט לא יאמן.

יש קלוריות שכשאתה נוגס בהן, אתה כבר יודע שהן לא הולכות להתפרק כל כך מהר, אלא לרבוץ לך על הלב ולצרוב שם במשך הרבה זמן. לאו דווקא צריבת געגוע, יותר צריבה של בלבול אינטילגנטי.

כשקראתי את רעידת האדמה של הוגו, הרגשתי בר מזל. כמי שמחפש את דרכו להיכל שן מסוגר, והנה הזדמן לו הספרן הקשיש בדימוס. זה שפוטר בעיקר משום שלא שמע על פסון ודיסטנס. רק לשם כבוד השאירו אצלו את המפתחות. אתה פוגש אותו בפתח ושואל: "סליחה? אתה יכול להכניס אותי?. והוא מבלי להבין את חומרת מעשיו מהנהן "אבל למה לך?". כך או כך הוא נוטל אותך לסיור בכל אותן חמדות גנוזות שהשתבח ההיכל.
איתמר לוי, בשלומיאליות מעושה, לוקח את קוראיו לסיור מאחורי הקלעים של התיאטרון והספרות הגבוהה. ביד שכביכול אינה מודעת, הוא מגביה את כיסויי הפרוכות ומציג מתחת לשפם מצהיב: "הנה, אם זה מעניין אותך".
בקיצור, כבר מזמן לא חוויתי הנאה מספר כמו מרעידת האדמה של איתמר. מומלץ.

» ביקורות נוספות של מתלמד
» ביקורות נוספות על רעידת האדמה של הוגו