על יכולות הסחיפה של היטלר מעבר ליכולות הרטוריות שלו שהיו מאד מוצלחות, מדובר בנסיבות תקופתיות ספציפיות מאד. גרמניה הייתה אחרי מלה"ע1, כשלפי חוזה ורסאי (או "חרפת ורסאי", כפי שכונה בפיהם), גרמניה נמצאה האשמה היחידה במלחמה וחייבת הייתה במסגרת הסעיף שמאשים אותה בכך, לשלם הון עתק של פיצויים, ששנים רבות אפילו לא נתנו מספר סופי שלו. מדובר היה בהמון כסף והדבר הזה גרם לאינפלציה גדולה מאד בגרמניה. המיתוס של "סכין בגב האומה" גם נולד עם החוזה הזה והפיצויים. ממשלות קמו ונפלו, בין 1919 ל1933 היו 9 ממשלות, ממשלה החזיקה בממוצע תשעה חודשים. היטלר ניצל את זה, ובעיקר את המשבר של 1929 בשביל לסחוף אחריו את הציבור. במשבר התאבדו פי שניים גרמנים בהשוואה לארצות הברית, הם חטפו אותו הרבה יותר קשה. ארה"ב התחילה לבקש מהם בחזרה כסף שהביאו להם במסגרת הסכם דאוז ולגרמניה לא היה.
הכשהיטלר עלה הוא שיקם מאד את הכלכלה בגרמניה, יש השקעה הולכת וגדלה במערכת הצבאית, התעשייתית וכו'. הוא בנה בהדרגה שוב את הצבא, נכנס לריין, מחזיר את הSAAR, התחושה היא שהוא משיב לאט לאט את הגאווה לעם הגרמני. אח"כ גם אנשלוס ופלישה לצ'כוסלובקיה, כל זה בלי שמעצמות המערב יעשו יותר מדי פרט ללגנות. בריטניה לא רצתה להכנס לעוד מלחמה, בטח לא בשביל לאומים שהיא לא מכירה בכל בצ'כוסלובקיה, צרפת לא רצתה לפעול לבד וגם התמודדה עם פילוגים בתוך המדינה. בבריטניה אח"כ אידן האשים את צ'מברליין בחבירה למוסוליני והתפטר, אז היה שם משבר.. בקיצור כולם היו עסוקים ורק גינו את היטלר והמהלכים שלו, כשמבחינת הציבור בגרמניה הוא משיב להם את הכבוד האבוד ומצליח הצלחה אחר הצלחה בלי שהמערב נוקף אצבע. הוא היה גיבור מבחינתם מהבחינה הזו, נראה לי

לייק על התגובה שלך

מיכאל- וודאי שאקבל את הערתך ובטח שאני מודע לכך. ובדיוק זאת הסיבה שזה מעניין אותי. כלומר, כיצד עם אשר נחשב על פי רוב עם מתקדם וידוע באנשי הרוח המפורסמים והמשפיעים שלו, ייפול לפרופגנדה מניפולטיבית כלכך?
ובקשר לדאגתך, אני שותף לה. בחברה שבה ראש הממשלה מתייחס למיעוט כאל אויב ועוין, אפקט הדומינו מסתיים באזרח הקטן. שלא יבלבלו אותך, צומח כאן פאשיזם מהול היטב בפונדמנטליזם קיצוני. ולנו הברירות: להתעלם ולחיות את חיינו עד סופם בין השורות או לקום ולהתעקש על השוויון והצדק.

קניתי ממש עכשיו את הספרים. לצערי, גיליתי שזה בתרום אהרן אמיר.

תאיר ה"יצירה" מיין קאמף היא אחד הספרים המניפולטיביים ביותר שפורסמו אי פעם. אם אתה חוקר את התקופה אתה בוודאי מודע לכך.
היטלר עצמו היה מודע לכך. הוא כתב זאת בכלא מתוך הבנת נפש האדם.
ואכן הצליח ולספר הנאלח הזה היו השפעות מרחיקות לכת.
אם אתה מחפש לקחים-מסקנות. הלקח הוא שבני אדם מסוגלים להשתטות. ניתן ל"מככור" להם כל שטות בעיקר כשמדובר בשנאה.
וודאי קראת על לומבזו השפעתו היתה כבירה - שופטים, קרמינולונולוגים ואנשי רוח האמינו בתפיסותיו במשך שנים. לכן הסכנה הנוראה שבכל דמגוגיה בעיקר כשהיא מסתמכת כביכול על המדע.
לכן אני מודאג בכל פעם שאני קורא או שומע הצהרות גורפות בסגנון כל ה....
להבדיל (איני משווה) בבחירות האחרונות שהתקיימו בארצנו בוודאי זכור לך כשהכריז מי שהכריז שכל ה... רצים להצביע זו היתה מניפולציה, זו היתה הפחדה מכוונת אצלי נדלקה נורת אזהרה אדומה מאד מאד לצערי נורת "כל ה" אינה נדלקת אצל רבים גם כאן למרות כל מה שהעם הזה עבר.
לימודי האזרחות בבתי הספר אינם אפקטיביים מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרט אבל יש מי שמעוניין לגדל דור שיכולת השיפוט שלו בכל הנוגע לנושא דמוקרטיה וזכויות אזרח לא תהיה נר לרגליו. זו סכנה גדולה.
זו סכנה קיומית שאיני יודע כיצד ניתן יהיה להתמודד איתה.
הסכנה אינה נוגעת רק ליחסי יהודים ערבים. היא נוגעת בעיקר וקודם כל ביחסים שבין היהודים לבין עצמם.
בין היהודים החיים בארץ הזאת לבין עצמם.
בין היהודים החיים בארץ הזאת לבין יהודי התפוצות.
בין מדינת ישראל לבין מדינות שבינתיים נחשבות למדינות ידידותיות והן עוברות שינוי ממש בזמן הזה ומי שמסתובב בעולם חש בכך היחס לישראל הופך מיום ליום לעויין יותר.
יהיה לכך מחיר כבד, כי לשנות עמדות זו פעולה קשה מתמשכת וכמעט בילתי אפשרית. זו צרה לדורות.
כחוקר אתה בוודאי יודע שערכו של מחקר הוא בעיקר במסקנות שמביא ואלו אמורות להיות כלליות ומתאימות לכל זמן לכן מצאתי לנכון להאיר לך תאיר משהו בנושא זה.
צר לי אם זו "חפירה" מתמשכת בעיני זה מאד מאד חשוב.

ביקורת מעולה. אותי עניין מלחמת העולם ה-2 ובפרט גרמניה הנאצית מסקרן במיוחד. אני מוכרח לציין שכל הנושא היה לי למוקצה מטבע הדברים עד אשר קראתי את 'ייסורי ורתר הצעיר' של גתה. ניכר בזכרוני שמחשבתי ושאלתי הראשונה הייתה: איך מספרות כזאת נולדו הנאצים?ומאז אני חוקר את התקופה על כל פניה. האמת היא שהייתי מעוניין לקרוא את 'מיין קאמף', כי חושב אני שדווקא משם אפשר לקבל את התמונה המלאה לגביי הלא-איש.
בכל אופן, לקחתי את המלצותייך לתשומת לבי.
נ.ב. יותר מאשמח אם תשלחי לי את עבודתך המדוברת מטה, נשמע מסקרן.

אני בטוחה שחשבתי על המון דברים שלא העלית על דעתך מזמינה אותך לקרוא את תגובתי בשינית, אולי תשכיל.

פשש... אחלה הלצה - לקשור איזה קשר שהוא בין היטלר להארי פוטר. איך לאחשבתי על זה.

אתה מתקשה להבין בצדק זו הייתה הלצה.
לא ניתן להשוות ספר מדע בדיוני לספר עיון, אלו שני סוגות שונות לחלוטין, ומשתיהן מאד נהניתי, באופנים אחרים.

אגב, כאשר טסנו למסע לפולין הגשתי עבודה על "הארי פוטר ומלחמת העולם השניה". יש בסיפור דברים שבכוונה מתקשרים או יוצרים אסוציאציות לגרמניה הנאצית, כמו נושא טוהר הדם (בספרים זה לגבי יכולת קסם או חוסר שלה), גולגולת המוות של אוכלי המוות וסמל ה-"Totenkopf" - גולגולת המת, שהיה חלק ממדיהם של חיילי האס-אס, בית הספר לקסמים של אמנויות האופל - דורמשטרנג, שפותח שעריו רק בפני צאצאים של קוסמים ומכשפות שהם טהורי דם. שמו של בית הספר הוא משחק מילים שמושתת על הביטוי הגרמני "שטורם אונד דראנג" Sturm und Drang, - "הסער והפרץ". המושג מתאר סגנון ספרותי לאומני, שעיקרו אופל וגדולה, מפגן ראווה והתקוממות; סגנון שרווח בספרות הגרמנית של המאה ה-19 ושימש השראה לתנועה הנאצית לפני מלחמת העולם השניה ובמהלכה. בספר הרביעי, כשתלמידי דורמשטרנג מגיעים להוגוורטס, הם עושים זאת בעודם עולים מן האגם, בספינה הדומה לזו שכיכבה באופרה המפורסמת, "שטורם אונד דראנג" שכתב ווגנר.

לא התכוונתי לעשות השוואה מבחינת הסוגות הספרותיות ולדרג ביניהן, משום שזה לא נראה לי אפשרי. נהניתי הן מהספר הזה והן מהארי פוטר, באופנים שונים, כמו שכתבתי.
אם העבודה מעניינת אותך, אוכל לשלוח לך. אם זה יעצבן אותך אז אמנע מכך

יום טוב (:

פסט אכן כתב כמה ביוגרפיות מרתקות.