ביקורת ספרותית על אשתו של מנהל הפנימייה מאת תומס כריסטופר גרין
ספר טוב

---

הרבה פעמים אני חושבת על תופעת הקולג' האמריקאי. מגדלים את הילד עד גיל 18 פחות או יותר ואז שולחים אותו רחוק - לפעמים הוא מגיע לביקור בחופשת הסימסטר, לפעמים לא. והרבה פעמים - זהו. משם והלאה "הילד" פוגש את הוריו לעתים רחוקות, יחסית. והם אינם חלק מעולמו החדש, אותו בנה לעצמו מאז הקולג'. הסיפור הזה עוסק בגיל צעיר יותר. בי"ס תיכון יוקרתי הקולט תלמידים מבטיחים לפנימייתו - רובם בנים למשפחות עשירות מאד, מיעוטם מילגאים על בסיס כישרון אינטלקטואלי או ספורטיבי. מטרת הלומדים בו היא להגיע לאוניברסיטאות הנחשבות כמו שעשו הוריהם וסביהם לפניהם. גם מנהל הפנימייה הוא חלק מהמסורת. אביו - כמו סבו לפניו - ניהלו לפניו את הפנימייה ועיצבו את ציפיותיו מהחיים ומה שהוא מוכן לעשות כדי להגשימן.

הסיפור עוסק בהתנגשות רבתי בין הערכים עליהם חונך ארתור ווינתרופ לבין המציאות שאינה ניתנת לכיפוף או לעקיפה. ובמצב כזה ככל שהאדם יהיה יותר חזק באמונתו בערכים עליהם גודל, ויתקשה להתגמש - הוא יישבר בהתנגשותו במציאות. ארתור ווינתורפ למד מאז נולד להתמודד עם המציאות בדרך אחת - להתעלם ממנה. זה עובד לפעמים עד שזה לא עובד יותר. הסיפור הוא התפרקותו של ארתור החש שהמסורת אינה יכולה להגן עליו עוד, וכישוריים אחרים פרט למסורת - הוא לא פיתח.

הספר מעניין מאד. הוא מעלה שאלות לא פתורות בתחום האהבה, הנישואים, המשפחה, שחלק מהאנשים תופסים אותם כחומה העומדת בינם לבין התוהו. הספר אינו ספר מתח, אך הוא מסתיר תעלומה מפתיעה המתבררת תוך קריאה, ומוכיח שוב שהחיים מלאים פשעים ועבירות קלות. הספר אינו ספר עיון אבל הוא סיפק לי תובנות אנתרופולוגיות לא מעטות אודות הילידים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ותרבותם המוזרה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אשתו של מנהל הפנימייה