אני חלוקה לגביו. רכשתי את הספר לאחר ששמתי לב לשמו של המספר, שמוכר לכולם כתו תקן לאיכות ספרותית, ובהמשך כשקראתי את העמודים הראשונים התרשמתי שמדובר בספר פילוסופי "רך" אך אינטליגנטי. עמוד-שניים לאחר מכן הבנתי ש"המגילה מעכו" היא למעשה אוסף עצות לחיים טובים מפיו של פאולו קואלו, במסווה של מסמך עתיק יומין בעל משקל וכובד.
אני לא היסטוריונית כך שאין לדעת עד כמה חומר המקור אכן "מקורי"; בעיני זהו ספר שלוקחים מתוך היכרות עם עולם המושגים שבו, או מתוך זיקה לשיחה עם חכם סיני זקן שהגיע מהמזרח התיכון. מי שציפה לסיפור פרוזה סוחף עלול לראות במגילה מאין לוח מלא בדפי ממו עליהם כתובות מנטרות נוסח "חייה את חייך במלואם" ולפיכך ישפוט את הספר כאכזב. עבורי - אחת שהסתנוורה מהכריכה היפה - הספר התגלה כהשקעה שלא הוחזרה.

כמו כולם בימנו אני מניחה שגם אני הגעתי לספר בעקבות הסרט, לכן מן הראוי להתייחס לשתי היצירות בביקורת. קודם כל אקדים ואומר שהן דומות אך גם מאוד שונות ומי שמעוניין לקרוא את הסיפור צריך להיות מוכן לכך. מיאזקי יצר ממתק לעיניים (ותאווה לאוזניים) אבל במקביל גרם לסיפור להיראות כמו גרסא משורגת ליפה והחיה של דיסני , וזו לא בדיוק כוונת המספרת...(**שימו לב ספויילרים בפניכם**).
ההבדל המרכזי בין השנים הוא מקור ההתמקדות של כל אחד, התמה. בעוד שמיאזקי מתמקד ברומנטיקה, העצמה נשית ופציפיזם המספרת מזכירה את כל אלו רק בעקיפין. זאת אומרת, העצמה אישית היא חלק ניכר אבל הרומנטיקה מגיעה רק בסוף והמלחמה מוזכרת במשפט אחד באמצע הספר. כן, זה פשוט לא קטע שם. אגב האול שהופך לשד בזמנו הפנוי זו גם המצאה של מיאזקי שנולדה מרפרנס של משפט וחצי בכל הסיפור.
אז מה כן אם כך? - סופי כן. הרבה הרבה מסופי.
אנחנו רואים את העולם דרך העיניים שלה ורוב עולמה סובב סביב הטירה ושתי אחיותיה.
אני חיפשתי את הספר כי הרגשתי שהסרט חסר הגיון (יפה מאוד אבל פשוט לא מצליח לחבר בין הנקודות). דוגמה קטנה אך מייצגת ניתן לראות בקטע בו סופי מגיעה לראשונה לטירה הנעה, על אף היותה זקנה מוזרה שהתפרצה בשיא החוצפה, היא מתקבלת ללא טענה אחת מפי אף דמות והופכת לבת בית בעניין של דקות. בספר לעומת זאת, האול וחניכו מייקל מביעים לא מעט התנגדות. באופן דומה, הסצנה בה נכרת חוזה בין סופי לקלציפר העלתה בי הרבה תהיות, שהרי משתמע שיש לכך חשיבות ובכל זאת החלק הזה פשוט נבלע בתוך הסיפור. בספר, אותו חוזה הוא בדיוק הסיבה שסופי בחרה להישאר, שהרי הקוסם האול להזכירכם מתואר תחילה כיצור מרושע שאוכל ללבות של נערות צעירות שנקלות בדרכו ובכלל לא ברור מה לה ולו.
כמו כן ישנו שוני בולט בתיאור הדמויות. הקוסמת המלכותית סולימן מהסרט, שהיא גם דמות עבר מחיו של האול, היא למעשה שילוב מוזר של שתי דמויות שונות לגמרי מהספר. העובדה שסופי היא לא סתם בחורה אלא גם בעלת כוחות קסם לא מוזכרת כלל אך מהווה נדבח חשוב מהסיפור, ועצם העובדה שהאול יליד ארץ אחרת (שכולנו מכירים) ולא יליד אינגרם, גם כן כאילו נמחקה מהתסריט.
מכשפת השממה, שבעיני היא דמות מוזרה ולא מאוד ברורה בסרט, מתגלה כרעה באמת ואף מפחידה, ממש כפי שאמורה להיות שכן היא האנטגוניסט הראשי בסיפור.
קלציפר, השדון מהאח, מתואר שונה לגמרי בפי המספרת והקשר שלו עם האול נחקר לעומק.
בשורה התחתונה לקראת הסוף נהיה דיי ברור שהמספרת באה להעביר מסר דרף הדמות של סופי. הדמות הראשית שלנו היא ילדה בת 18 שכל חייה סיפרו לה שהבת הכורה מבין שלוש נועדה לכישלון. בת הזקונים תזכה בחיים הטובים ביותר, האמצעית גם תדשדש מאחור אבל היא? היא לא נועדה לכלום וגם אין טעם לנסות,כי ככה זה באינגרי. לקראת הסוף, קצת כמו שראתה את שמועות הכזב שפיזר סביבות האול מתפוגגות מול עינייה, ראינו איך האמונות הכוזבות שטיפחה בעצמה סופיה (בתמיכת החברה) מתפוררות אחת אחת לנוכח המציאות. האול לא רשע, הוא אקסצנטר אבל עם לב זהב וסופי לא חסרת יכולת וחייה אינם לטימיון - היא אינטליגנטית, מוכשרת, בוגרת ואחראית עד כדי כך שהביטחון שלה הפך להיות עמוד התווך של כל סובביה. העולם ינוע גם בלעדיה, אבל הוא לא מעוניין. וזה מקסים.
דיאנה ווין ג'ונס היא לא ג'י קיי רולינג, העולם שלה לא עשיר כמו של הארי פוטר והטירה הנעה היא ממש לא הוגוורטס. אבל בעולמה הקסום והאינטימי היא הצליחה להכיר לנו דמות פגומה שמגלה שהיא פשוט הרבה יותר ממה שהיא חשבה, עם כל התהליך שמתלווה לכך. זה כיף ומסתכם נהדר באותם 270 עמודים שבהם מגיע הספר. ממליצה באהבה.

קודם כל אתחיל ואומר שעל אף השם המציע כרך לבני נוער ספר זה לא מומלץ למי שאין לו לפחות 17. הסיבה היא שהוא א' בעל משלב לשוני גבוה יחסית וב' מדובר בסופר חסר מחסומים שנהנה להשתעשע עם סצנות BDSM כבדות שלא מיועדות 'לגיל הרך'.
מעבר לכך, מדובר ביצירת מופת. לא פחות ולא יותר.
זהו ספר פנטזיה שבפחות מ 800 עמודיו מכסה כל היבט אפשרי של הז'אנר כאשר אני מתכוונת לזה במלוא מובן המילה, בין אם מדובר בקוסמים, מכשפות, פיות, דרקונים, רשעים צמאי דם, יצורים מוזרים דמויי גובלינים, כתות סודיות (יותר בהמשכים) וסיפור רומנטי שמפיל אותך מהרגליים - הכל שם באותו הספר!!
התרגום מהמקור מופלא לא פחות. הקריאה זורמת בהחלט (אם כי לחדשים מביננו ייקח קצת זמן לעבור את מחסום הפרק הראשון)וכל כך מרתקת שלא תוכלו להניח את הספר עד לעמוד האחרון ולאחריו גם עד הספר האחרון.
שכנעתי כמה מחבריי לקרוא אותו גם ועד היום אני שומעת שזהו הסיפור המעניין והאיכותי ביותר שהם נתקלו בו.
בעיני, אין חובב פנטזיה שרוצה לדלג את על הספר הזה ובהחלט גם כל קורא ארעי אחר שמעוניין במאסטרפיס להעביר את הזמן.

הנאה מובטחת!!

מיותר לציין שהסיפור מעניין ומשכיל ביותר. בין מדע לדת שעוד פעם מגיעים לנקודת רתיחה אנחנו מגלים שבסופו של דבר מה שבאמת "קובע את המהלכים" זו האנושיות על כל מגרעותיה.

אישית חשתי שבראון "מרח" את הסיפור יותר מידי ביותר מידי תיאורים כלליים ובהתקדמות אטית מידי באופן כללי. בשלב מסוים יש חשק לדלג על כמה פרקים ולהגיע לעיקר כבר. עם זאת,כפי שכתבתי,ספר מעניין,מותח ומומלץ לכל.

ספר מהשורה הראשונה. קלאסיקה שאחדות משתוות לה!
שפת הספר סוחפת והטון בו מסופר הסיפור מרגיע מאוד,כאילו מכין אותך מראש לסיום מרגיע,לא מאכזב.
הספר מלמד רבות הן על התקופה והן על ההלכות והתרבות שהיו נהוגים אז,כמו גם על האיסורים הרבים שהניעו את העלילה מהטוויסט אחד לאחר.

הסיפור עצמו נובר בתוך הפסיכולוגיה מאחורי האנשים של אז ומאיר אור על שתי דמויות לגמרי שונות מאחרות: שנונות,אינטיליגנטיות,חדות,פקחיות ומשעשעות ככלל. הכימיה הברורה בין שתי הדמויות הראשיות לא נותנת להפסיק לקרוא,יוצרת ציפייה לדיאלוג הבא ואף לשורה הבאה.זהו ספר שבו סיפור המנוגד לחברה ולתקופה ועם זאת מראה צעד צעד כיצד הוא בכל זאת אפשרי, אפילו תחת הלחץ הכי כבד או המשטר הכי נוקשה.

בקיצור,ספר שאף ספרייה לא שלמה בלעדיו.

הספר היה יותר מטוב ומעניין ביותר כצפוי. לא יכולה להגיד שאהבתי את האפילוג משום שנכתב במתכונת של "קצר ולעניין" שאינה מתאימה לסיים סדרה של שבעה ספרים כה עמוסי עלילה.
כמות הדמויות המתות בו גם היא מוגזמת בעיניי,עם כי פרט זה אינו גורע מטיבו.

על אף המגרעות אני ממליצה עליו בחום,אם כי לא למי שלא קרא את הספר השישי.