ביקורת ספרותית על הטירה הנעה מאת דיאנה ווין ג'ונס
ספר טוב

---

כמו כולם בימנו אני מניחה שגם אני הגעתי לספר בעקבות הסרט, לכן מן הראוי להתייחס לשתי היצירות בביקורת. קודם כל אקדים ואומר שהן דומות אך גם מאוד שונות ומי שמעוניין לקרוא את הסיפור צריך להיות מוכן לכך. מיאזקי יצר ממתק לעיניים (ותאווה לאוזניים) אבל במקביל גרם לסיפור להיראות כמו גרסא משורגת ליפה והחיה של דיסני , וזו לא בדיוק כוונת המספרת...(****שימו לב ספויילרים בפניכם****).
ההבדל המרכזי בין השנים הוא מקור ההתמקדות של כל אחד, התמה. בעוד שמיאזקי מתמקד ברומנטיקה, העצמה נשית ופציפיזם המספרת מזכירה את כל אלו רק בעקיפין. זאת אומרת, העצמה אישית היא חלק ניכר אבל הרומנטיקה מגיעה רק בסוף והמלחמה מוזכרת במשפט אחד באמצע הספר. כן, זה פשוט לא קטע שם. אגב האול שהופך לשד בזמנו הפנוי זו גם המצאה של מיאזקי שנולדה מרפרנס של משפט וחצי בכל הסיפור.
אז מה כן אם כך? - סופי כן. הרבה הרבה מסופי.
אנחנו רואים את העולם דרך העיניים שלה ורוב עולמה סובב סביב הטירה ושתי אחיותיה.
אני חיפשתי את הספר כי הרגשתי שהסרט חסר הגיון (יפה מאוד אבל פשוט לא מצליח לחבר בין הנקודות). דוגמה קטנה אך מייצגת ניתן לראות בקטע בו סופי מגיעה לראשונה לטירה הנעה, על אף היותה זקנה מוזרה שהתפרצה בשיא החוצפה, היא מתקבלת ללא טענה אחת מפי אף דמות והופכת לבת בית בעניין של דקות. בספר לעומת זאת, האול וחניכו מייקל מביעים לא מעט התנגדות. באופן דומה, הסצנה בה נכרת חוזה בין סופי לקלציפר העלתה בי הרבה תהיות, שהרי משתמע שיש לכך חשיבות ובכל זאת החלק הזה פשוט נבלע בתוך הסיפור. בספר, אותו חוזה הוא בדיוק הסיבה שסופי בחרה להישאר, שהרי הקוסם האול להזכירכם מתואר תחילה כיצור מרושע שאוכל ללבות של נערות צעירות שנקלות בדרכו ובכלל לא ברור מה לה ולו.
כמו כן ישנו שוני בולט בתיאור הדמויות. הקוסמת המלכותית סולימן מהסרט, שהיא גם דמות עבר מחיו של האול, היא למעשה שילוב מוזר של שתי דמויות שונות לגמרי מהספר. העובדה שסופי היא לא סתם בחורה אלא גם בעלת כוחות קסם לא מוזכרת כלל אך מהווה נדבח חשוב מהסיפור, ועצם העובדה שהאול יליד ארץ אחרת (שכולנו מכירים) ולא יליד אינגרם, גם כן כאילו נמחקה מהתסריט.
מכשפת השממה, שבעיני היא דמות מוזרה ולא מאוד ברורה בסרט, מתגלה כרעה באמת ואף מפחידה, ממש כפי שאמורה להיות שכן היא האנטגוניסט הראשי בסיפור.
קלציפר, השדון מהאח, מתואר שונה לגמרי בפי המספרת והקשר שלו עם האול נחקר לעומק.
בשורה התחתונה לקראת הסוף נהיה דיי ברור שהמספרת באה להעביר מסר דרף הדמות של סופי. הדמות הראשית שלנו היא ילדה בת 18 שכל חייה סיפרו לה שהבת הכורה מבין שלוש נועדה לכישלון. בת הזקונים תזכה בחיים הטובים ביותר, האמצעית גם תדשדש מאחור אבל היא? היא לא נועדה לכלום וגם אין טעם לנסות,כי ככה זה באינגרי. לקראת הסוף, קצת כמו שראתה את שמועות הכזב שפיזר סביבות האול מתפוגגות מול עינייה, ראינו איך האמונות הכוזבות שטיפחה בעצמה סופיה (בתמיכת החברה) מתפוררות אחת אחת לנוכח המציאות. האול לא רשע, הוא אקסצנטר אבל עם לב זהב וסופי לא חסרת יכולת וחייה אינם לטימיון - היא אינטליגנטית, מוכשרת, בוגרת ואחראית עד כדי כך שהביטחון שלה הפך להיות עמוד התווך של כל סובביה. העולם ינוע גם בלעדיה, אבל הוא לא מעוניין. וזה מקסים.
דיאנה ווין ג'ונס היא לא ג'י קיי רולינג, העולם שלה לא עשיר כמו של הארי פוטר והטירה הנעה היא ממש לא הוגוורטס. אבל בעולמה הקסום והאינטימי היא הצליחה להכיר לנו דמות פגומה שמגלה שהיא פשוט הרבה יותר ממה שהיא חשבה, עם כל התהליך שמתלווה לכך. זה כיף ומסתכם נהדר באותם 270 עמודים שבהם מגיע הספר. ממליצה באהבה.

» ביקורות נוספות של TeaTime
» ביקורות נוספות על הטירה הנעה