• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ילדי עץ הסיגלון

ילדי עץ הסיגלון

מאת סהאר דליג'אני

הביקורת של רובינה

תמונה של רובינה
ילדי עץ הסיגלון

ילדי עץ הסיגלון

מאת סהאר דליג'אני

הביקורת של רובינה

תמונה של רובינה
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
איזיס ריבלין
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 10 שנים

“סיפור מדהים על הווית הולדתם של ילדי המהפכה בטהרן. אורח החיים באירן. קיום הפכפך הסובב סביב האסירים. ע”

4/4
ביקורות על ילדי עץ הסיגלון
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

קצת היסטוריה:



בשנת 1979 התרחשה מהפיכה באיראן שסיימה את שלטונו הדיקטטורי של השאה והעלתה לשלטון את המוסלמים הקיצוניים שהפכו את איראן למה שאנחנו מכירים עד היום – מדינת איסלאם קיצונית.

חלק ממעמד הביניים שהשתתף ותמך המהפיכה הבין שלא לשינוי הזה הוא ייחל ולמעשה הוחלפה דיקטטורה אחת בשניה. חלקם קיבל את הגזירה וחלקם שהאמין שאפשר לשנות ולחולל מהפך אמיתי המשיכו לצאת לרחובות ולהתנגד למשטר.

המשטר החדש התעלה על קודמו באכזריותו - מעצרים ורציחות של מתנגדי המשטר הפכו לדבר שכיח ומספר הנרצחים בשנות השמונים מוערך בכ- 20,000 איש.

הספר מספר את סיפורם של הדור השני למהפיכה – ילדים שנולדו להורים שניסו לשנות את המדינה אך נכלאו לשנים רבות וחלקם אף נרצחו.

הספר נפתח בתיאור של לידתה של נדה בכלא אווין – הרשו לאמה להחזיק ולהניק אותה בכלא רק כמה חודשים ואז היא הועברה לסבא וסבתא עד שאמה שוחררה. אומיד נאלץ לראות איך גוררים את הוריו למעצר והוא רק בן שלוש. אביה של שיידה הוצא להורג בשנת 1988 יחד עם עוד אלפים ב”טיהור הכלא הגדול” למרות שהיה אמור להשתחרר 3 שנים מאוחר יותר ולשוב למשפחתו.

אלה הם רק חלק מ”הדור השני” בספר – ילדים שנאלצו לגדול לפחות בחלק מילדותם אצל סבים וסבתות או קרובי משפחה אחרים עד שהוריהם יחזרו מהכלא. הורים שבסך הכל רצו לתת לילדיהם עתיד טוב יותר במדינה והאמינו בדרכיהם עד שהמשטר האכזרי דיכא אותם.

לנו כישראלים אולי אין הרבה סימפטיה לאיראנים אבל הספר הזה מראה צדדים אחרים – את הצדדים של הדור הצעיר שהוריו נלחמו נגד המשטר המוסלמי הקיצוני וגם הם היו מעוניינים במדינה ליברלית יותר. אולי אם יקומו עוד קולות כאלה יהיה לכולנו בכלל ולאיראנים בפרט טוב יותר.

הסופרת סהאר דליג’אני גם היא מאותם ילדים – היא נולדה בכלא להורים שהתנגדו למשטרו של השאה אך נכלאו בגלל התנגדותם למשטר האיסלאמי קיצוני.

הספר מעורר תקווה שאולי יש עוד מספיק אנשים שייצאו לרחובות באיראן וינסו כן לחולל מהפיכה שתביא לשינוי אמיתי באיראן.

למרות הנושא הלא פשוט של הספר הוא כתוב בצורה זורמת ונעימה לקריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
1קורא|גיל ממוצע67|100%נשים

על המבקרת

תמונה של רובינה

רובינה

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
64 ביקורות•2 נבחרות•311 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של רובינה
רובינה
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות64
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה311
דירוג ממוצע4.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת16ספרות מקורית14מתח ריגול והרפתקאות13

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של רובינה

בתו של מלך הביצה

בתו של מלך הביצה

קארן דיון

הלנה נוסעת הבייתה עם בתה הקטנה ברכב ושומעת דיווח חדשותי שאסיר הנאשם בחטיפה, אונס ורצח, שמרצה מאסר עולם ללא אפשרות חנינה, נמלט ומסתובב חופשי. הרוצח הוא אביה של הלנה והיא זאת שהכניסה אותו לכלא.

אביה, ג’ייקוב הולברוק חטף את אמה כשזו הייתה בת 16 והחזיק אותה בשבי יותר מ 12 שנה. במהלך השנים נולדה הלנה שלא ידעה ולא הבינה שהיא חיה במצב מיוחד. הם חיו בבקתה שג’ייקוב פלש אליה, מוקפת ביצה, ללא מים זורמים או חשמל. הלנה למדה לקרוא מחוברות ישנות של נשיונל ג’יאוגרפיק והאנשים היחידים שהיא דיברה איתם במשך כמעט 12 שנה הם הוריה.

כשהיא שומעת את ההודעה על בריחתו היא מבינה שהיא היחידה שיכולה למצוא אותו ולעצור אותו. הוא לימד אותה לצוד ולחיות בביצה והיא חייבת לעצור אותו לפני שהוא יצליח לחטוף ולהורג שוב.

במהלך הספר אנחנו חווים יחד עם הלנה את הילדות המיוחדת שהיא עברה ואת הקונפליקט שקיים בה – ג’ייקוב הוא אביה ולימד אותה כל מה שהיא יודעת, אבל הוא גם סדיסט ונרקסיסט ואם היא לא תעצור אותו הוא לא יהסס להרוג אותה ולנסות שוב הפעם עם בנותיה.

כשהלנה הייתה בת 18 היא עזבה את בית סבה וסבתה, שינתה את שם המשפחה ועשתה הכל כדי שהתקשורת לא תמצא אותה. היא בחרה באנונימיות ואפילו לבעלה לא ספרה על עברה וכי בעורקיה זורם דם של רוצח שפל. עכשיו, עם בריחתו של אביה אין לה ברירה והיא מקווה שהדבר לא יפריד ביניהם. היא בטוחה שכשבעלה יגלה הוא ירחיק אותה מבנותיה אבל בינתיים עליה לדאוג שאביה לא יגיע אליהן קודם.

כפי שציינתי במהלך הספר אנחנו מלווים את הלנה בזיכרונות ילדותה, זכרונות שלא תמיד פשוטים לקרוא. יש כמה סצינות בהם אנחנו הקוראים מבינים שג’ייקוב אמנם אביה ואוהב אותה, אבל הוא קודם כלל חושב על עצמו. הוא מעניש גם אותה (ולא רק את אמה) כשהיא ממרה את פיו והעונשים שלו יכולם להיות מאד אכזריים. לא תמיד הספר קל לקריאה ולעיתים הרגשתי שאני חייבת לעזוב אותו קצת כדי להרגע, אבל די מהר חזרתי אליו כדי לראות האם הלנה תצליח לחמוק ממנו שוב.

ספר מתח מצמרר ולא פשוט אבל בהחלט מצויין

לפני 8 שנים•רובינה
נעורים ללא אל

נעורים ללא אל

אדן פון הורבאט

ספר שמתיימר לדבר על מצפונו של האדם הרגיל, זה שעומד מנגד ודואג לעצמו. בפועל מדבר על התגלות אלוהית שלא קשורה לשום דבר. אותי אישית הספר איכזב.

עלילת הספר מתרחשת בבית ספר בגרמניה של שנות ה- 30 במאה הקודמת. גיבור הספר שגם מספר לנו את הסיפור הוא המורה של כיתת תלמידים בגיל העשרה.

במרכז הסיפור פרשיית של רצח של אחד מתלמידיו והמורה מתלבט האם לחשוף פרט שידוע רק לו – אותו פרט יכול לשנות את כל החקירה מצד אחד, אבל יכול להביא לסיום הקריירה שלו מצד שני.

מעטיפת הספר: מה שנדמה ראשית כמשפט רצח מתגלה כמשפטו של כל אדם, לא הרוצח הוא הניצב על דוכן הנאשמים אלא המצפון – מצפונו של האדם הרגיל, העומד מן הצד, הדואג לעורו, העוצם עין.

היו לי הרבה ציפיות מהספר הזה. קודם כל העובדה שהוא מתרחש בגרמניה של שנות ה- 30 שזו תקופה מרתקת בעיני. מאד מעניין לקרוא ספרים על התקופה הזו ותקופת מלחמת העולם השניה שהם לא בהכרח מנקודת מבט יהודית.

הספר די קצר 190 עמ’ והספר עצמו קטן אבל לקח לי יותר משבוע לקרוא אותו וכל יום הכרחתי את עצמי לקרוא עוד קצת אולי פתאום יקרה בו משהו.

סיפור הרצח הוא בכלל לא מהות הספר אלא ההתגלות האלוהית שחווה המורה וכיצד ההתגלות הזו מובילה אותו לשנות את דרכו. זה לא שהוא מבין שהדרך הנאצית היא לא נכונה אלא שהדרך הנאצית ללא אלוהים היא לא נכונה. הוא “חוזר בתשובה” ובכך זוכה לראות את האור.

לדעתי אין קשר לתקופה בה הספר מתרחש או למקום בו הוא מתרחש. באותה מידה יכול היה להתרחש בכל בית ספר ובכל מדינה ולאו דווקא בגרמניה הנאצית.
בסוף הספר יש אחרית דבר שאמורה להסביר קצת יותר את הספר. לא שינה את דעתי ואם אני צריכה לקרוא הסברים כדי להבין למה התכוון הסופר זה הופך את הספר לשיעור ספרות וזו לא מטרתי כשאני קוראת ספר.

מבחינתי הספר היה אכזבה

לפני 8 שנים•רובינה
להקיף את השמש

להקיף את השמש

פולה מקליין

אני מאד אוהבת סיפורים על אפריקה. הייתי בקניה לפני כמעט 21 שנה כולל ספארי קצרצר ותמיד ידעתי שאני אחזור לעוד. זה לקח 19 שנה אבל בסוף זה קרה ולפני כמעט שנתיים נסענו לטיול משפחתי לספארי בטנזניה. זה היה כל מה שזכרתי ועוד. המרחבים העצומים של הסרנגטי הם משהו שאי אפשר אפילו להתחיל לדמיין.

ישנו בלודג’ים מהממים שהנוף שנשקף מהם הוא עוצר נשימה. באחרון שבהם אפילו הגיעו אלינו זברות לבריכת השחייה, ובלילה השמיים מוארים במיליוני כוכבים. יש באפריקה משהו מיוחד שנכנס לך ללב (ולא רק אבק). לראות את החיות במקומן הטבעי ולא מאחורי כלובים או שערי בטון גדולים, לראות אותן מתנהגות כפי שהטבע מכתיב להן ולא לפי שעות ההאכלה או טיפול של בני האדם – אין למראות האלה תחליף.

כשהבנתי שהספר מדבר על קניה מצד אחד ועל אישה חזקה מצד שני, היה לי ברור שאני חייבת לקרוא אותו והוא אכן לא אכזב.

בריל מרקהאם נולדה באנגליה ועקרה עם משפחתה בגיל צעיר לקניה כשהיא הייתה בת חמש בלבד אמא נוטשת אותה ואת אביה וחוזרת לגור באנגליה. בריל גדלה כילדת טבע פראית שרגילה לעשות מה שהיא רוצה.

בעידודו של אביה היא מחליטה להיות מאמנת סוסים אך זה לא כך כך מקובל בתחילת המאה הקודמת, שבחורה תהיה בתפקיד גברי ותצליח במקום שגברים אחרים לא מצליחים.

הדרך אינה פשוטה לבריל אבל בעזרת נחישות ועקשנות היא לאט לאט מפלסת את דרכה לצמרת. י ששולט בקניה באותן שנים אלה הם האירופאים ועיקר הבריטיים שמנסים להביא לקניה את חוקי החברה הנוקשה כפי שהם מכירים מבית. החוקים הללו לא מאד מתאימים לבחורה הצעירה שגדלה לפי חוקי הטבע ולא לפי חוקי החברה. מצד אחד היא מסקרנת את כולם שרואים בה משהו חדשני ופראי ומצד שני, הם כופים עליה לקבל את החוקים שלהם אם ברצונה להיות חלק מהם ולהצליח.

בריל מעורבת במשולש אהבים עם צייד חיות הפרא דניס פינץ’ האטון והסופרת קארן בליקסן שסיפורם תועד בספר ובסרט “זכרונות מאפריקה”. בעקבות סיפור האהבה הסוער אך הכושל בריל מבינה שהייעוד האמיתי שלה הוא לא הסוסים שעד עכשיו היו עיקר חייה, אלא השמיים ומה שמסתתר בהם. היא מחליטה להיות טייסת ושום דבר לא יעצור אותה ברגע שהיא החליטה.

יש קטע בספר בו מתואר מפגש לא נעים במיוחד בין בריל לבין אריה שניסו לביית אותו. בריל מבינה שהאריה לא אשם במה שקרה, הוא בסך הכל עשה מה שטבעי לו. וכל גם היא – היא בסך הכל עושה מה שבא לה בצורה טבעית ופורצת את הגבולות שהחברה מציבה לה.

ממליצה בחום לקרוא את הספר.

לפני 8 שנים•רובינה
הנערה בקרח

הנערה בקרח

רוברט ברינדזה

גופת צעירה יפהפיה נמצאת באגם קפוא בלב לונדון. אנדריאה דגלאס-בראון הייתה נערת זוהר. אביה לורד בבית הנבחרים והיא ואחיה הם “ילדי קרנות נאמנות”, וכל חייהם ידעו לקבל בדיוק מה שהם רוצים. היא הייתה מאורסת לג’יילס אוסבורן שעתיד להפוך להיות אחד היורשים הגדולים בבריטניה, והכל נראה וורוד מתמיד. אז מה היא עשתה בדרום לונדון ולמה היא נרצחה?

אריקה פוסטר היא לא הגיבורה האולטימטיבית. היא שדופה, אפרורית משהו, עקשנית מאד, לא אוהבת שמסיטים אותה מכיוון החקירה שלה, ולא אוהבת שמסבירים לה איך לנהל את החקירה.

היא מגיעה לנהל את החקירה לאחר חופשה מאולצת של כמה חודשים. במקרה האחרון שלה היא איבדה כמה שוטרים שהיו תחת פיקודה כולל את בעלה והדבר הותיר בה לא מעט צלקות.

לאט לאט מתגלה שאנדריאה לא הייתה הבחורה המושלמת כפי שהוריה וארוסה רוצים להציג לתקשורת, אך ככל שאריקה מנסה לגלות יותר נדמה כי היא מתרחקת יותר ויותר מגילוי הרוצח.

היא נתקלת ביותר ויותר איומים על הקריירה שלה ומבינה שהיא מתקרבת לפתרון הרצח. הבעיה היא שגם הרוצח מבין שהיא מתקרבת אליו ומנסה לחבל בחקירה בכל דרך אפשרית.

האם אריקה תצליח לפתור את הרצח לפני שהרוצח יגיע לקורבנות נוספים ואולי אף אליה?

שמתי לב שבספרות המתח הבריטית (לפחות באלה שאני קראתי) הדמות הראשית היא לא דמות פוטוגנית במיוחד. היא חכמה, חדה וישרה אבל לא פוטוגנית. לעומת מתח ברוב הספרים האמריקאיים (שוב כמובן באלה שאני קראתי) ששם הגיבור או הגיבורה יכולים להיות גם דוגמנים לפי הדרך בה הם מתוארים.

אז הגיבורה שלנו כאמור לא פוטוגנית במיוחד לפי התאורים אבל בהחלט דמות ראויה לחיקוי – לא מוותרת על האמת שלה ועל הדרך שלה עד לסוף. הסוף הטוב או הסוף המר? כדי לדעת את התשובה תצטרכו לקרוא את הספר

הספר מאד מותח והיו פרקים שלא יכולתי להניח מהיד ומודה שהסוף הפתיע אותי

לפני 8 שנים•רובינה
מאחורי הדלת

מאחורי הדלת

ב' א' פאריס

מזמן לא קראתי ספר שהשאיר אותי כל כך במתח כמו הספר הזה. היום בבוקר הייתה לי פגישה מאוחרת וממש שמחתי שאני יכולה להישאר עוד קצת בבית כדי לסיים את הספר. וואו אחד גדול

כשגרייס פוגשת את ג’ק אנג’ל היא בטוחה שמעכשיו הכל יסתדר. ג’ק הוא עו”ד מצליח ומייצג רק נשים מוכות. הוא מעולם לא הפסיד משפט ומכונה המלאך של הנשים.

לגרייס יש אחות – מילי – שקטנה ממנה בהרבה מאד שנים. מילי היא ילדה מקסימה עם תסמונת דאון שהוריהן לא מאד רצו. גרייס היא זו שגידלה אותה ודואגת לממן את הפנימיה הפרטית בה היא נמצאת.

ג’ק סוחף את שתיהן ומבטיח לגרייס שיחד הם יטפלו במילי כשזו תגיע לגיל 18. הוא מבטיח לה שיגורו בבית גדול והוא ידאג לכל מחסורן. הוא מבקש מגרייס להתפטר כדי שיוכלו להקים משפחה ולבלות יותר ביחד.

גרייס כמובן מסכימה ונסחפת אחרי ההבטחות שהוא מרעיף עליה. אבל אז מגיע ירח הדבר וג’ק מתברר אינו המלאך שהוא דואג להציג כלפי חוץ.

כלפי חוץ גרייס וג’ק הם הזוג המושלם. הם גרים בבית מושלם ונראים מושלם יחד, וכל אחד לחוד. גרייס מארחת את חבריהם לארוחות ערב מושלמות, ואף אחד לא מנחש שאחרי שכולם הולכים ג’ק כולא אותה בחדר שלה. אף אחד לא יודע שכך היא מעבירה את ימיה – כלואה בחדר שריק כמעט מרהיטים או מחפצים. היא תלויה בו אפילו לאוכל, ואם היא מתנהגת לא בדיוק על פי דרישתו גם את האוכל הוא ימנע ממנה.

גרייס מבינה שעליה לעשות משהו לפני שמילי תעבור לגור איתם והזמן הולך ומתקצר לשתיהן.

האם היא תצליח לברוח? ג’ק הצליח עד היום לעלות על כל תחבולה שלה אבל הפעם לא רק חייה שלה בסכנה.

כאמור, ספר מתח מצויין שלא ניתן להפסיק לקרוא

לפני 8 שנים•רובינה
חטופה

חטופה

צ'רלי דונלי

לפני יותר משנה נעלמו במסיבת חוף שתי נערות, ניקול קאטי ומייגן מקדולנד. מייגן הצליחה לברוח לאחר שבועיים אבל ניקול מעולם לא שבה. כעבור שנה להעלמות הספר שכתבה מייגן הופך לרב מכר וסיפורה נחשב כסיפור הצלחה מעורר השראה. מייגן לא מרגישה מעוררת השראה או שניצחה במשהו. היא רק רוצה שיעזבו אותה בשקט אבל כל מה שהיא עושה רק גורר עוד תגובות ועוד אנשים שרוצים את קרבתה.

ד”ר ליוויה קאטי מתמחה ברפואה משפטית. כנשאלה מדוע היא מעוניינת להצטרף דווקא להתמחות זו, היא מספרת את הסיפור על אחותה. ניקול קאטי נעדרת כבר יותר משנה וליוויה בטוחה שלא רחוק היום בו הם יקבלו טלפון שמצאו את גופתה והיא קווה שמי שיטפל בה ידע לתת להם תשובות. היא רוצה להיות מישהי כזו, מישהי שאכפת לה לא רק מהגופה אלא גם מהאדם שאותה גופה הייתה.

גופה מגיעה לחדר המתים ולידיה של ליוויה. לכאורה מדובר במקרה של צעיר שהתאבד בקפיצה מהגשר וטבע. אבל לאט לאט ליוויה מגלה שזה ממש לא המקרה. זיהוי הגופה מביא לגילוי פרטים אפלים מעברה של אחותה הנעדרת. ליוויה מתחילה לחקור ולנסות להבין מה קרה לאחותה בשבועות שלני העלמותה ומגלה שהיא כלל לא הכירה את הנערה שאחותה הפכה להיות.

במקביל מייגן יודעת שהספר שנכתב בשמה הוא שקר אחד גדול. היא מנסה להיזכר בעזרת הפסיכיאטר שלה בעוד פרטים מאותם שבועיים, ויודעת שהתשובה נמצאת אי שם במוחה. הבזקי הזיכרון שהיא חווה במהלך הטיפול מרמזים על מה שקרה לה אך היא אינה מצליחה להגיע לנקודה שהיא יודעת שקיימת, ואינה מצליחה לגלות מי חטף אותה.

שני הנשים הצעירות, ליוויה ומייגן מתחילות לשתף פעולה במטרה להבין מה קרה לניקול באותו לילה ומדוע מייגן הצליחה לברוח וניקול עדיין לא חזרה. במקביל נערות נוספות ממשיכות להעלם וההשערה שיש קשר בין כל המקרים הולכת וגוברת.

במהלך הספר נשזרים כל מיני רמזים לזהות החוטף אבל אני מודה שממש לא ציפיתי למה שמתגלה בסוף הספר.

ספר מתח מצויין ומפתיע מאד

לפני 8 שנים•רובינה
אפרוחים סופרים בסתיו

אפרוחים סופרים בסתיו

דורון שנער

עלילת הספר מתרחשת במרכז אסיה באחת ממדינות “דרך המשי” שהיו בעבר חלק מהגוש הקומוניסטי. כיום כמו בכל הגוש שהתפרק יש משטר מקומי אבל הזיקה לברית המועצות ולמשטר ברוסיה חזק כמו תמיד. מדובר במידנה מוסלמית אך כפי שאחד מהמקומיים אומר – הם לא כמו המוסלמים של המזרח התיכון, הם אחרים.

באחד הערבים מושלך לחצר השגרירות הישראלית ראש של אשה עטוף בדגל ישראל. לשגרירות האמריקאית מושלך צרור עם רגליים של אשה עטופים בדגל ארה”ב, וצרור נוסף המכיל לב ועטוף בדגל המדינה, מושלך בכיכר המרכזית של העיר.

מכאן מתחיל מחול שדים בשגרירות הישראלית ולנסות להבין האם מדובר באירוע טירור או אירוע על רקע נקמה אישית. הדברים מתחילים להסתבך כשהקב”ט של השגרירות אבידן (או דני כפי שכולם קוראים לו) מזהה למי שייך הראש ומנסה להשקיט את העניין אחרת הלאגן יהיה גדול יותר.

כמדינה שיצאה מהגוש הקומוניסטי יש לה כמובן זיקה למשטר הרוסי אבל הכוחות החדשים במדינה פוזלים לעבר המשטר האמריקאי ואל עבר הטכולוגיה הישראלית שיכולה להזניק את המדינה שלהם קדימה לעומת המדינות באיזור.

בתוך כל התסבוכת בין הרוסים לאמריקאיים ולישראלים בולטות כמה דמויות מפתח בסיפור. גנרל ג’הונגיר מפקד המשטרה ועוזרו אקמל מצד אחד וגנרל אסימוב (אחראי על השירות לבטחון לאומי) מהצד השני.

כל אחד מהצדדים מנסה להביא לעסקה גדולה שתכניס לכיסו הרבה כסף ותעלה את כבודו בעיני הנשיא. כל אחד מהצדדים מנסה לתחמן ולהפעיל תחבולות כאלה ואחרות שמביאות בסופו של דבר לכאוס מוחלט.

בין כל אלה נמצאות כמובן הדמויות הישראליות – השגריר רפאל קושניר, אדם בינוני לחלוטין שחושב שיצליח לעשות “מכה” מבלי שאך אחד בישראל ישים לב. מה שהוא לא יודע שאשתו, גילה קושניר היא השחקנית הראשית בכל המשחק הזה. סוכנת מוסד (למיטב ידיעתו של בעלה סוכנת לשעבר) שיחד עם דני הקב”ט מנסה להציל את גורל בעלה וגורל המדינה בה הם נמצאים.

הספר עמוס בפרטים שלעיתים נדמה שאין להם קשר לסיפור אבל בסוף כל החלקים מתסדרים והתמונה מתבהרת ואפילו קצת מפתיעה.

“אפרוחים סופרים בסתיו” – פתגם רוסי שמשמעותו, הייה בטוח במשהו רק אחרי שהוא יסתיים וכפי שרשמתי עד הסוף לא בטוח איך התסבוכת תסתדר ולמי.

ספר מתח ואקשן שבהחלט רואה אותו הופך גם לסדרה מצליחה

לפני 8 שנים•רובינה
חייה הפרטיים של גברת שארמה

חייה הפרטיים של גברת שארמה

ראטיקה קאפוד

רנוקה שארמה היא אשה הודית שחיה בניו דלהי. בעלה עובד בדובאי כשי לנסות ולחסוך מספיק כסף שיוכלו לקנות דירה משלהם. היא מגדלת את בנם בן ה- 16 וגם חמה וחמתה גרים איתם. בהתחלה חשבתי שהורי בעלה חיים איתה כדי לחסוך בעלויות שכירות אבל לאט לאט הבנתי שזה פשוט לא נהוג שאשה נשואה תחייה לבדה.

בכלל, התמונה המצטיירת של נשות הודו היא לא מלבבת במיוחד. אישה צריכה לקבל את אישור בעלה ללמוד ולעבוד ואם הוא לא מרשה אז היא רק תגדל את הילדים.

רנוקה שונה מנשים אחרות. יש לה שאיפות משלה לגבי עצמה ולגבי בני משפחתה. היא זאת שדחפה את בעלה לנסוע לכמה שנים לעבוד בדובאי והיא חולמת יום אחד לפתוח עסק שלהם. היא לא סיפרה לבעלה על החלום שלה אבל היא יודעת שהוא יסכים, כי הוא בעל מודרני.

השאיפה הגדולה ביותר שלה היא לגבי בנה – היא חולמת שהוא ילמד תואר שני במינהל עסקים ויסתובב בחליפה. היא כל כך רוצה את זה עבורו שהיא קונה לו חליפה כביכול עבור ארוע משפחתי אבל ברור לשניהם מה מטרת החליפה.

היא מתגעגעת מאד לבעלה ולחיי המשפחה שהיו לה אך גם יודעת למה הם מקריבים כל כך הרבה.

יום אחד היא פוגשת בתחנת הרכבת גבר זר שמוצא חן בעיניה. היא מחליטה שכלום לא יקרה אם היא תצא איתו קצת, תטייל ותחזור להרגיש מחוזרת. דבר מוביל לדבר והרומן בין השניים פורח הרבה מעבר למה שרנוקה תכננה.

רנוקה שארמה היא אישה נועזת, כך היא מגדריה את עצמה. היא מבינה שהיא לא יכולה לדאוג לכולם אלא חייבת גם לדאוג לעצמה, או לתת למישהו אחר לדאוג לה. ברור לה שהסיפור עם ויניט הוא רק כדי להעביר את הזמן עד שבעלה יחזור הבייתה אבל ויניט מסרב להרפות ממנה.

בספר המקסים הזה רנוקה מחכניסה אותו לחייה הפרטיים והסודיים ויחד איתה אנחנו עדים לשינויים שהיא עוברת מאשה מסורתית “שמחזיקה את התקרה עבור משפחתה” לאישה שמנסה לשבור קצת גבולות.

כמה מילים על העטיפה המשגעת בעיצובה של טליה בר – כל יד של האשה בתמונה מחזיקה משהו מחייה של גברת שארמה, מחשב שלדעתי מייצג את עבודתה, הגבר עם התיק מצייג את המאהב שלה, הגבר השני לדעתי מייצג את בנה ואילו הלב מייצג את בעלה – אהבתה האמיתית. אני חושבת שלכל אחת מאיתנו יש כמה ידיים שכל אחת קשורה לחלק אחר בחיינו ולנו הנשים, יש יכולת לשלב בין כולן בהצלחה רבה

ספר מקסים ומלא הומור – ממליצה בחום

לפני 8 שנים•רובינה
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

זהו סיפור אמיתי של הסופר והבמאי הצרפתי פיליפ בסון – אהבתו הראשונה לבחור מהעיירה הקטנה בה הוא גדל.

הסיפור מתחיל בשנת 2007 כאשר פיליפ עורך ראיון עם עיתונאית בלובי של מלון בבורדו ולפתע הוא רואה דמות מהעבר. הוא ניגש ומסתבר לו שמדובר בבנו של אהובו הראשון.

פיליפ גדל בעיירה קטנה ושמרנית בצרפת בשנות השמונים, שנים בהם לא היה נהוג להיות משהו שונה. בטח לא הומוסקסואל.

הוא מתאהב בתומא, נער בגילו חתיך השכבה ומלך הבנות ומבחינתו זו התאהבות מרחוק בלבד. ברור לו שאין שום סיכוי לאהבה הזו אבל לחלום תמיד אפשר.

יום אחד פונה אליו תומא ומבקש להיפגש איתו ביחידות. מכאן מתחיל רומן בין שני הצעירים השונים הללו. הם נפגשים בסתר עד חופשת הקיץ שבה טומא נוסע לספרד ונשאר לעבוד שם ופיליפ עובר ללמוד בתיכון אחר. הם לא יוצרים קשר אחד עם השני והפעם הראשונה שפיליפ מבין שטומא לא שכח אותו היא בפגישה המקרית בבורדו, עם בנו של תומא.

בעוד פיליפ יצא מזמן מהארון וחי את חייו בגלוי, תומא מעולם לא עשה זאת ומעולם לא הרגיש שהוא יכול לעשות זאת, הוא לא יכול להרוס לכולם את מה שהם חושבים עליו.

תומא מבלה את ימיו בכמיהה למשהו שמבחינתו הוא בלתי מושג עד הסוף הטראגי של חייו.

פיליפ בסון הקדיש את הספר לזכרו של אהובו ומכל דף ודף אפשר להרגיש את הכמיהה לאותה אהבה אבודה.

יש בספר עצבות שלא מרפה – עצב על אהבה אבודה שלא מומשה רק בגלל דעות קדומות וסטיגמות של החברה השמרנית בה הם גדלו.

סיפור עצוב ומרגש שאולי יכול היה להיגמר אחרת.

אזהרה – הספר מכיל תיאוריים מיניים בוטים שאינם מתאימים לכל אחת/ד.

לפני 8 שנים•רובינה

ביקורות נוספות על "ילדי עץ הסיגלון"

ילדי עץ הסיגלון

ילדי עץ הסיגלון

סהאר דליג'אני

הספר "ילדי עץ הסיגלון" נכתב על ידי סהאר דליג'אני, רק לאחר שאימא שלה שברה שתיקה.

היא עצמה נולדה ב-1983 בכלא בטהרן על מיטת ברזל. הוריה היו "אסירים פוליטיים" משום שהתנגדו לשלטונו של איתוללה חומייני.

אזאר ואיסמעיל שייכים לדור שחלם לחולל שינויים חברתיים ורפורמות. הם רצו לזכות בעתיד של חופש, שוויון, ויצגו דור שהתקומם נגד כל הפונדמנטליסטים הקיצוניים.

מנגד, אנשי השלטון טיהרו את המדינה, מכל מתנגד שניתקלו בו. "השולטים" אסרו והעלימו אלפי מתנגדים, ומחקו אותם מעל פני האדמה.

כך זה מתחיל, אזאר אסייה (האם), בעיניים מכוסות וידיים אזוקות, ישבה על הרצפה הגלית של הטנדר השייך תנועת המהפכה. אזאר התנדנדה מצד לצד, כשבטנה העוברית התכווצה עם כל מהמורה. היא הובלה ישירות לבית החולים של בית הכלא, לבד ללא מלווה, כי את בעלה - איסמעיל, אסרו כבר לפני מספר ימים...

בעודה עם צירי לידה, אגלי זיעה על פניה, היא נחקרה: איפה נערכו הפגישות? היכן בעלך? כמה אנשים השתתפו בפגישות? איזה עלונים הודפסו? וכו'... את "האחות" (כך כונו אנשי תנועת המהפכה) לא עניין שאזאר עומדת ללדת בכל רגע...

בעודה שרועה וכואבת על מיטת הברזל, צפתה מעבר לחלון בעיר טהרן. מבעד לאותה מסגרת ריחף לו שלט בכתב יד "המהפכה שלנו הייתה התפוצצות של אור". (עמוד 27). ליד אותה הצהרה צוירה תמונה של מפץ וכמה זיקוקים...

מתחת לאותו שלט, עמד גבר ונעץ את מבטו במכוניות שחלפו על פניו, למראהו, ליבה של אזאר החסיר פעימה. היא פערה את פיה בתדהמה... זה היה אביה. אביה לא שמע את צעקתה, ופינה את עצמו מהעמדה יחד עם הכבודה והאופנוע...

נדה – התינוקת, הייתה האור בקצה המנהרה של אזאר. היא התענגה על האימהות החדשה, ונשאה את שדיה התפוחים בגאווה. התינוקת החדשה הייתה השעשוע העיקרי בבית הכלא. כל האסירות נהגו להקיף את אזאר ולהתבונן בתינוקת. כולן התגודדו סביבן וביקשו להחזיק את התינוקת, או להשגיח עליה כשישנה. התענוג הזה לא נמשך לאורך זמן. התינוקת נלקחה מידיה של אזאר, לאחר מספר שבועות ונמסרה לבית המשפחה. מי שהמשיך לטפל בה הייתה הדודה לילה ש"האחות" לא אסרה אותה.

מעת לעת הדודה נטלה את הילדים של העצורים, לצלם השכונתי כדי להביא תמונה לביקורים בבית הכלא. הילדים היו צריכים לחייך וללכת בראש מורם. לילה אמרה להם, ללכת ברחוב בראש מורם ולא להתבייש במעשי הוריהם.

אביה של בת דודתה של נדה נאסר אף הוא. הוא מעולם לא השתחרר, ולבת דודתה סיפרו שהוא מת כתוצאה ממחלה קשה. מה שהתברר שזה לא בדיוק היה נכון. הבת מצאה את שם אביה, ברשימת המוצאים להורג שפורסמה בעיתון איראני באינטרנט.

בסקירה שלי התעכבתי מעט על הסיפור של נדה, אך כמו הסיפור של נדה יש נוספים, כמו סיפורו של אומיד בן השלוש שהוריו נעצרו, ונגררו באזיקים ובכיסוי עיניים, על ידי אנשי המהפכה במהלך הכנת ארוחת צהריים. לילה לא נאסרה ולכן היא זו, שגידלה וחינכה את אומיד ונדה. לילה עצמה נותרה עם "כאב לב", אחרי שאחמד אהובה קיבל ויזה.

הסופרת מרבה לתאר את החיים בכלא: רצועות צבע מתקלפים מקירותיו, מי ביוב מהולים בדם זורמים בחדרים, ריח של בשר רקוב וימים של חקירה אחר חקירה.

אמיר, הדוד נידון לשש שנות מאסר ופסק הדין ניתן על ידי המולה (איש דת) אמיר הואשם ב:... עמוד 103: "הקמת קבוצה מקרסטית, השתתפות בקבוצה מרקסיסטית, תכנון מרד, תכנון הפיכה נגד הרפובליקה האסלמית של איראן, אתאיזם..."

האבות שנאסרו הכינו מתנות לילדיהם שמחוץ לחומות. הם שזרו צמידי יד מגרעיני תמר שהושרו במים... כך הם שלחו את החיבוק לילדיהם והשאירו להם מזכרת...

הספר מגולל סיפור אמיתי וכואב, של דור שרצה ועדיין רוצה לעשות שינוי. זו עוד פרשה שמצטרפת להרבה סיפורים כואבים נוספים, ועל תקופה שטהרן טיהרה את בתי הסוהר ממתנגדי השאה.

מעיון במקורות נוספים נרשם שב-1988, "ועדת המוות" טיהרה את בתי הסוהר, ושלחה להורג כ-5000 גברים ונשים שלא הביעו חרטה.

אני מסופקת אם קיים שינוי מאותם שנים. גם כיום זורקים אלפי מתנגדים לכלא, והשלטון מדכא כל פעולה שמורדת בדעתם.

לדוגמא, את הסרטים המקסימים של הבמאי האיראני-אסגר פרהאדי: "פרידה" שזכה באוסקר, ו"העבר" , לא הקרינו באיראן. בסרטים אלה, חושף הבמאי את הבורגנות החילונית האיראנית, והקשר עם הדת והממסד האיראני. בסרטים הללו הבמאי "נוגע" בתא המשפחתי, ומרחיב מעט על היחסים בין גברים, נשים וילדיהם בהשפעת הממסד האיראני.

בואו לא נשכח שבספטמבר 1988, הסופר רושדי פרסם את "פסוקי השטן", ועורר את זעמם של המוסלמים. מה עשה מנהיג איראן אז? האייתוללה חומני קרא לרצח סלמאן רושדי. עד היום הסופר חי במחתרת ומסתובב עם מאבטח צמוד.

תמיד כשאני קוראת ספר על המשטר באיראן , צף בזיכרוני הספר "לא בלי בתי" של בטי מחמודי, שמתאר את המציאות הדתית, חברתית וקיצונית באיראן, בתחילת שלטונו של רוחאללה חומייני. זכור לי שצפיתי בסרט מספר פעמים, וכל פעם שיוצא לי לצפות בו אני דומעת. כיום וככל הידוע לי, הספר "לא בלתי בתי" הפך לאחד מספרי החובה בבתי הספר התיכון.

זהו ספר ביכורים מקסים המגולל מאבק של משפחה אחת, על פני שלושה דורות, שמנסה להגשים את החלום לצדק, שיוויון כולל המחיר שמשלמים עבור חופש ותקווה. הכתיבה והקריאה קולחים, מרתקים ועטופים ב: אהבה, תקווה, פחד וייאוש. הפרקים קצרים ונעים בין 1988 לעשור האחרון.

סהאר דליג'אני משתמשת במטאפורות מקסימות, כשתיתקלו בהם במהלך הקריאה, תוקסמו מהדמיון שלה.

הספר נקרא: "ילדי עץ הסיגלון" כיוון שזה הכינוי שהוצמד, לילדים שנולדו באיראן בעת המהפכה האסלאמית.

ככל שהבנתי מקריאה במקורות נוספים, הספר תורגם ל-28 שפות ואסור להכניסו לאיראן. כמו כן הסופרת דיווחה שהיא שוקדת על כתיבת ספר המשך, שיתרכז בחייהן החדשים של הדמויות שיצאו מהכלא.

ומה אני אומרת לעם האיראני? מדברי הסופר: יצחק בשביס-זינגר: "אנו חייבים להאמין בחופש הבחירה. אין לנו ברירה."
מומלץ בחום.
לי יניני

נתונים:
שם הספר: ילדי עץ הסיגלון/CHILDREN OF THE JACARANDA TREE
שם הסופר/ת: סהאר דליג'אני SAHAR DELIJAI/
שפה מקור: אנגלית
ז'אנר: פרוזה
תרגום: דפנה לוי
מספר עמודים: 255 (כולל התודות)
הוצאה לאור: כנרת זמורה ביתן-מוציאים לאור
שנת הוצאה: 2015

לפני 10 שנים•
★★★★★
•לי יניני
ילדי עץ הסיגלון

ילדי עץ הסיגלון

סהאר דליג'אני

ספר שמספר על שני דורות של מהפכה באיראן, הסופרת כותבת על הדברים הנוראיים מכל אך בצורה פיוטית ובלי לחשוף את הקורא לתיאורי זוועה. בעקבות קריאתו אני מאחלת לשני דברים:
1) שהעם האיראני יצליח להשתחרר מהעול של השלטון ההרסני שיש שם.
2) שאנחנו לא נגיע למצב הזה....

לפני 9 שנים•
★★★★★
•דינהליס
ילדי עץ הסיגלון

ילדי עץ הסיגלון

סהאר דליג'אני

סיפור מדהים על הווית הולדתם של ילדי המהפכה בטהרן. אורח החיים באירן. קיום הפכפך הסובב סביב האסירים. עינויים.
גידול הילדים ע"י קרובי משפחה. אכזריות בשם השלטון. עיוות הקיום פחדים של דור שלם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•איזיס ריבלין