“סיימתי את הספר, וצריכים עצבים חזקים לקרוא אותו. ספר מפחיד ומותח בעת ובעונה אחת, סיפור חייה של הלנה.”

“הלנה נוסעת הבייתה עם בתה הקטנה ברכב ושומעת דיווח חדשותי שאסיר הנאשם בחטיפה, אונס ורצח, שמרצה מאסר עולם ללא אפשרות חנינה, נמלט ומסתובב חופשי. הרוצח הוא אביה של הלנה והיא זאת שהכניסה אותו לכלא. אביה, ג’ייקוב הולברוק חטף את אמה כשזו הייתה בת 16 והחזיק אותה בשבי יותר מ 12 שנה. במהלך השנים נולדה הלנה שלא ידעה ולא הבינה שהיא חיה במצב מיוחד. הם חיו בבקתה שג’ייקוב פלש אליה, מוקפת ביצה, ללא מים זורמים או חשמל. הלנה למדה לקרוא מחוברות ישנות של נשיונל ג’יאוגרפיק והאנשים היחידים שהיא דיברה איתם במשך כמעט 12 שנה הם הוריה. כשהיא שומעת את ההודעה על בריחתו היא מבינה שהיא היחידה שיכולה למצוא אותו ולעצור אותו. הוא לימד אותה לצוד ולחיות בביצה והיא חייבת לעצור אותו לפני שהוא יצליח לחטוף ולהורג שוב. במהלך הספר אנחנו חווים יחד עם הלנה את הילדות המיוחדת שהיא עברה ואת הקונפליקט שקיים בה – ג’ייקוב הוא אביה ולימד אותה כל מה שהיא יודעת, אבל הוא גם סדיסט ונרקסיסט ואם היא לא תעצור אותו הוא לא יהסס להרוג אותה ולנסות שוב הפעם עם בנותיה. כשהלנה הייתה בת 18 היא עזבה את בית סבה וסבתה, שינתה את שם המשפחה ועשתה הכל כדי שהתקשורת לא תמצא אותה. היא בחרה באנונימיות ואפילו לבעלה לא ספרה על עברה וכי בעורקיה זורם דם של רוצח שפל. עכשיו, עם בריחתו של אביה אין לה ברירה והיא מקווה שהדבר לא יפריד ביניהם. היא בטוחה שכשבעלה יגלה הוא ירחיק אותה מבנותיה אבל בינתיים עליה לדאוג שאביה לא יגיע אליהן קודם. כפי שציינתי במהלך הספר אנחנו מלווים את הלנה בזיכרונות ילדותה, זכרונות שלא תמיד פשוטים לקרוא. יש כמה סצינות בהם אנחנו הקוראים מבינים שג’ייקוב אמנם אביה ואוהב אותה, אבל הוא קודם כלל חושב על עצמו. הוא מעניש גם אותה (ולא רק את אמה) כשהיא ממרה את פיו והעונשים שלו יכולם להיות מאד אכזריים. לא תמיד הספר קל לקריאה ולעיתים הרגשתי שאני חייבת לעזוב אותו קצת כדי להרגע, אבל די מהר חזרתי אליו כדי לראות האם הלנה תצליח לחמוק ממנו שוב. ספר מתח מצמרר ולא פשוט אבל בהחלט מצויין”

“לפעמים משתמשים במונח מותחן פסיכולוגי לתיאור ספרי מתח בכדי להעצים את הספר. לפעמים השימוש כלל אינו נכון. במקרה של הספר הזה השימוש בצמד המילים מותחן פסיכולוגי הוא נכון גם נכון. לא מדובר בספר מתח טיפוסי שבו מתרחשת טרגדיה ואנחנו מנסים לגלות מי הרוצח / חוטף ואז מופתעים (או שלא) בסוף הסיפור. בספר הזה אנחנו יודעים מיהו האיש הרע כבר מהתחלה. הספר הוא מעין משחק מוחות מרתק בין הגיבורה הלנה לבין אבא שלה, אותו היא אוהבת ושונאת כאחד. הסיפור מאד ייחודי לז'אנר והכתיבה קולחת וסוחפת. אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות והייתי חייבת לכתוב את הביקורת למתלבטים. רוצו לקרוא.”

“היא שרדה את התופת כשגדלה בביצה עם אביה ואמה, שנחטפה לחסותו בהיותה נערה. וכל הוויתה, נצר לאותה נערה חטופה ולגבר אגרסיבי, מתעתע, ממוצא שמחובר לטבע ומגלה נטיות סוציופתיות. "פסיכופתים כמו אבא שלי ניחנים לא פעם בקסם אישי רב." הוא מגדל אותה כמרכז עולמו (כל עוד העולם מובנה על ידו) והם מתקיימים יחד בתוך ביצה טובענית (תרתי משמע), רחוק מציויליזציה. זה סיפור שאם נחפש בו ממש, נמצא קרעים מסיפורי הזוועות על נערות שנחטפו ללא סימן והתגלו נטושות בביקתה מרוחקת, אוחזות תינוק, או יותר. "גם אם נדמה לנו שהיינו נאבקים כמו חתולי בר, רוב הסיכויים שהיינו נכנעים, וככל הנראה בשלב מוקדם מאוד.כשהנסיבות הן כאלה שככל שנאבקים כך נענשים בחומרה, לא נדרש זמן רב ללמוד שמוטב לעשות בדיוק את מה שדורשים ממך. זו לא תסמונת שטוקהולם; פסיכולוגים קוראים לזה חוסר אונים נרכש." במקרה זה, קשה להבין אם מדובר בסיפור אמיתי, אבל הוא ריאליסטי, חזק ולא מתנחמד, לכל הפחות. כי מעבר לעלילה הזויה עד קורעת לב, יש כאן דמויות שמתפתחות, הבנה מרתקת של חוקי הטבע (שכנראה לא תהיה לי לעולם) ונחישות יוצאת דופן (שגם אותה, אני בספק אם אסגל לעצמי, אי פעם). אבל יותר מהכל, יש כאן שילוב של הווה מלחיץ עם עבר מקומם, מסעיר ועולה על כל דמיון. "זאת היתה הפעם הראשונה מני רבות שברחתי. ובמובן מסוים אפשר לומר שמאז לא הפסקתי לברוח." מציאות מעוותת "הייתי צופה בו פרק זמן ממושך אחרי שמצאתי אותו, ומדמיינת איך זה יהיה לירות בו במקום בעץ שלידו. איך ארגיש אם אהרוג את אבא. מה אמא תגיד שכשתגלה שעכשיו אני ראש המשפחה." לא מדובר בספר קל לבליעה והדמויות בו רחוקות מלהיות רכות ונעימות. למרות זאת, באופן מפתיע משהו, קל עד מאוד להזדהות איתן, מכל כיוון שלא נסתכל. הפסיכולוגיה כאן מרתקת, אבל לא תמצאו אותי מגדירה את 'בתו של מלך הביצה', ספר מתח פסיכולוגי. כי למרות שפסיכולוגיית החטיפה, הישרדות והחיים המנותקים, השאירו אותי עירנית עד מאד, המתח ברובו, לא נגע בי. "דברים רעים קורים. מטוסים מתרסקים, רכבות יורדות מהפסים, אנשים מתים בשיטפונות וברעידות אדמה ובסופות טורנדו. הרוכבים על אופנועי שלג מאבדים את דרכם. כלבים נורים. ילדות נחטפות." בכל מקרה, היה מעניין עד מרתק לרוב. לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/”

“סיימתי את הספר, וצריכים עצבים חזקים לקרוא אותו. ספר מפחיד ומותח בעת ובעונה אחת, סיפור חייה של הלנה.”

“הלנה נוסעת הבייתה עם בתה הקטנה ברכב ושומעת דיווח חדשותי שאסיר הנאשם בחטיפה, אונס ורצח, שמרצה מאסר עולם ללא אפשרות חנינה, נמלט ומסתובב חופשי. הרוצח הוא אביה של הלנה והיא זאת שהכניסה אותו לכלא. אביה, ג’ייקוב הולברוק חטף את אמה כשזו הייתה בת 16 והחזיק אותה בשבי יותר מ 12 שנה. במהלך השנים נולדה הלנה שלא ידעה ולא הבינה שהיא חיה במצב מיוחד. הם חיו בבקתה שג’ייקוב פלש אליה, מוקפת ביצה, ללא מים זורמים או חשמל. הלנה למדה לקרוא מחוברות ישנות של נשיונל ג’יאוגרפיק והאנשים היחידים שהיא דיברה איתם במשך כמעט 12 שנה הם הוריה. כשהיא שומעת את ההודעה על בריחתו היא מבינה שהיא היחידה שיכולה למצוא אותו ולעצור אותו. הוא לימד אותה לצוד ולחיות בביצה והיא חייבת לעצור אותו לפני שהוא יצליח לחטוף ולהורג שוב. במהלך הספר אנחנו חווים יחד עם הלנה את הילדות המיוחדת שהיא עברה ואת הקונפליקט שקיים בה – ג’ייקוב הוא אביה ולימד אותה כל מה שהיא יודעת, אבל הוא גם סדיסט ונרקסיסט ואם היא לא תעצור אותו הוא לא יהסס להרוג אותה ולנסות שוב הפעם עם בנותיה. כשהלנה הייתה בת 18 היא עזבה את בית סבה וסבתה, שינתה את שם המשפחה ועשתה הכל כדי שהתקשורת לא תמצא אותה. היא בחרה באנונימיות ואפילו לבעלה לא ספרה על עברה וכי בעורקיה זורם דם של רוצח שפל. עכשיו, עם בריחתו של אביה אין לה ברירה והיא מקווה שהדבר לא יפריד ביניהם. היא בטוחה שכשבעלה יגלה הוא ירחיק אותה מבנותיה אבל בינתיים עליה לדאוג שאביה לא יגיע אליהן קודם. כפי שציינתי במהלך הספר אנחנו מלווים את הלנה בזיכרונות ילדותה, זכרונות שלא תמיד פשוטים לקרוא. יש כמה סצינות בהם אנחנו הקוראים מבינים שג’ייקוב אמנם אביה ואוהב אותה, אבל הוא קודם כלל חושב על עצמו. הוא מעניש גם אותה (ולא רק את אמה) כשהיא ממרה את פיו והעונשים שלו יכולם להיות מאד אכזריים. לא תמיד הספר קל לקריאה ולעיתים הרגשתי שאני חייבת לעזוב אותו קצת כדי להרגע, אבל די מהר חזרתי אליו כדי לראות האם הלנה תצליח לחמוק ממנו שוב. ספר מתח מצמרר ולא פשוט אבל בהחלט מצויין”

“לפעמים משתמשים במונח מותחן פסיכולוגי לתיאור ספרי מתח בכדי להעצים את הספר. לפעמים השימוש כלל אינו נכון. במקרה של הספר הזה השימוש בצמד המילים מותחן פסיכולוגי הוא נכון גם נכון. לא מדובר בספר מתח טיפוסי שבו מתרחשת טרגדיה ואנחנו מנסים לגלות מי הרוצח / חוטף ואז מופתעים (או שלא) בסוף הסיפור. בספר הזה אנחנו יודעים מיהו האיש הרע כבר מהתחלה. הספר הוא מעין משחק מוחות מרתק בין הגיבורה הלנה לבין אבא שלה, אותו היא אוהבת ושונאת כאחד. הסיפור מאד ייחודי לז'אנר והכתיבה קולחת וסוחפת. אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות והייתי חייבת לכתוב את הביקורת למתלבטים. רוצו לקרוא.”

“היא שרדה את התופת כשגדלה בביצה עם אביה ואמה, שנחטפה לחסותו בהיותה נערה. וכל הוויתה, נצר לאותה נערה חטופה ולגבר אגרסיבי, מתעתע, ממוצא שמחובר לטבע ומגלה נטיות סוציופתיות. "פסיכופתים כמו אבא שלי ניחנים לא פעם בקסם אישי רב." הוא מגדל אותה כמרכז עולמו (כל עוד העולם מובנה על ידו) והם מתקיימים יחד בתוך ביצה טובענית (תרתי משמע), רחוק מציויליזציה. זה סיפור שאם נחפש בו ממש, נמצא קרעים מסיפורי הזוועות על נערות שנחטפו ללא סימן והתגלו נטושות בביקתה מרוחקת, אוחזות תינוק, או יותר. "גם אם נדמה לנו שהיינו נאבקים כמו חתולי בר, רוב הסיכויים שהיינו נכנעים, וככל הנראה בשלב מוקדם מאוד.כשהנסיבות הן כאלה שככל שנאבקים כך נענשים בחומרה, לא נדרש זמן רב ללמוד שמוטב לעשות בדיוק את מה שדורשים ממך. זו לא תסמונת שטוקהולם; פסיכולוגים קוראים לזה חוסר אונים נרכש." במקרה זה, קשה להבין אם מדובר בסיפור אמיתי, אבל הוא ריאליסטי, חזק ולא מתנחמד, לכל הפחות. כי מעבר לעלילה הזויה עד קורעת לב, יש כאן דמויות שמתפתחות, הבנה מרתקת של חוקי הטבע (שכנראה לא תהיה לי לעולם) ונחישות יוצאת דופן (שגם אותה, אני בספק אם אסגל לעצמי, אי פעם). אבל יותר מהכל, יש כאן שילוב של הווה מלחיץ עם עבר מקומם, מסעיר ועולה על כל דמיון. "זאת היתה הפעם הראשונה מני רבות שברחתי. ובמובן מסוים אפשר לומר שמאז לא הפסקתי לברוח." מציאות מעוותת "הייתי צופה בו פרק זמן ממושך אחרי שמצאתי אותו, ומדמיינת איך זה יהיה לירות בו במקום בעץ שלידו. איך ארגיש אם אהרוג את אבא. מה אמא תגיד שכשתגלה שעכשיו אני ראש המשפחה." לא מדובר בספר קל לבליעה והדמויות בו רחוקות מלהיות רכות ונעימות. למרות זאת, באופן מפתיע משהו, קל עד מאוד להזדהות איתן, מכל כיוון שלא נסתכל. הפסיכולוגיה כאן מרתקת, אבל לא תמצאו אותי מגדירה את 'בתו של מלך הביצה', ספר מתח פסיכולוגי. כי למרות שפסיכולוגיית החטיפה, הישרדות והחיים המנותקים, השאירו אותי עירנית עד מאד, המתח ברובו, לא נגע בי. "דברים רעים קורים. מטוסים מתרסקים, רכבות יורדות מהפסים, אנשים מתים בשיטפונות וברעידות אדמה ובסופות טורנדו. הרוכבים על אופנועי שלג מאבדים את דרכם. כלבים נורים. ילדות נחטפות." בכל מקרה, היה מעניין עד מרתק לרוב. לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/”