המשוררת הילה להב ,מתכתבת בספר הזה עם הסיפור המצמרר של פילגש בגבעה ,כפי שכתוב בספר שופטים, שבה האדון חתך את גופה לשנים עשרה חלקים לאחר שעברה אונס והתעללות כל הלילה עד הבוקר.
. אבל נקודת המבט שלה כפי שאני הבנתי היא להזדהות עם גופתה של הפילגש עם החלקים של הגוף שלה , או לכל גוף של אישה לאחר אונס או התעללות. כל איבר בגופה מקבל אפשרות להביע את כאבו וזעקתו (צוואר ,בטן, הלב ,העין וכו').
דוגמא לשיר :
סימן
מה משאיר סימנים
ארור העור הזה
דבר אינו משאיר סימנים
מי יראה אותי ירח שהשחיר
שקרה לי משהו
שקולי נדם...
המילים שבשירים מצמררות , מלאות כאב ורצון שקולה/גופה הכואב ,ישמע . יש מוות באויר.
השורות בשיר מעטות וקצרות , אך מלאות עוצמה וחדות. הצבעים העיקריים החוזרים בשירים הם, אדום-דם , שחור –לילה.
על עטיפת הספר , מופיע כתם דם, לצד שיפולי הר, זה כבר מרמז על התוכן.
אי אפשר להישאר אדישים לשירים . יפים
