נובמבר 1967. תאונת דרכים רבת-נפגעים ליד לונדון. בין הפצועים גבר כבן ארבעים חסר הכרה.
מיהו הפצוע? כיצד אפשר לתרץ את העובדה המתעתעת שחפציו מרמזים על שלושה כיוונים שונים - גרמניה, צרפת וישראל? ומה הוא עושה באנגליה?
הקוראים מתחקים אחר מאמציו של אבנר בן-ברק, סוכן מוסד במסווה של מהנדס אלקטרוניקה, לחשוף את זהותו של הפצוע השותק, תוך כדי תחרות, ואחר כך שיתוף פעולה, עם גורמי ביון אירופאים זרים.

חנוך ברטוב ניסה ללכת ברומן הזה בגדולות.
הרומן הזה, ספק רומן-מתח ספק רומן-ריגול, משתנה ללא הרף.
יש בו קמצוץ מהכל - כוחות ביטחון הפועלים בארצות זרות, קרב מוחות, בילוש, הרבה פסיכולוגיה, שאלות עומק על זהות יהודית וישראלית, הישרדות בשואה, שואה ותקומה, זהות ישראלית אשכנזית, מחלוציות לנהנתנות ו"החיים הטובים", ובעמודים האחרונים ממש - מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.
ברטוב מפגין גם ידע מעודכן מאד לימיו (הספר יצא לאור בתחילת 1975) - הוא מזכיר את מישל פוקו שכמעט ולא היה ידוע אז בארץ, אולי רק לקומץ סטודנטים ואינטלקטואלים, את ויקטור פרנקל, את סארטר וכד'.
הוא מפזר גם אבקת זוהר מבירות אירופה, בימים בהם רק מעטים נסעו לחוץ לארץ.

הבעיה היא שכל הסלט הזה לא מצליח להיבנות בתור רומן מלוכד.
הכל יותר מדי מאולץ ומתאמץ.
ברטוב כנראה היה מודע לחדשנות שלו, להתנתקות שלו מרוח הרומנים הקודמים שלו (על כל פנים של אלה שקראתי - "פצעי בגרות", "של מי אתה ילד", "שש כנפיים לאחד"), ולכן יש בספר הרהורים ארס-פואטיים תכופים.

לא. זה לא עובד הפעם.

אז למרות שיש ברומן הזה כמה עמודים טובים, רובו מייגע לקריאה ולא מהנה.

כתיבת ספר שקולה בעיני להפיכה של רעיון חד מימדי לגוף בעל נפח וחיים הקיים המרחב. היצירה החדשה בנויה ומושתת על ממשקים שונים של מישורים- מישור הזמן, המישור ההיסטורי, עומק מילולי, מקורות תרבותיים- והעלילה כמו נוצרת מרצף של נקודות במרחב האינסופי הזה שמתחברות יחד. באופן הדומה לציורים בהם חיברנו כילדים נקודות לפי סדר המספרים הצמוד אליהם ובסופו של דבר התקבל הציור. שחור ופתור לעניים, אם תרצו.
חנוך ברטוב היטיב ליצור עולם עשיר מאין כמוהו בספר "הבדאי". מורכב מאוד ושואב ממקורות ספרותיים, תרבותיים, פילוספיים ופסיכולוגיים רבים. קשה מאוד שלא להתרשם מעומק היריעה ומכישרון הכתיבה. יחד עם זאת, אחת הסכנות שבספר היא אותו עומס עצמו. לא פעם קרה שדילגתי על פסקאות שלמות של תיאורי עומק גדושים ומלאים בכדי להגיע לאותה נ"צ המיוחלת הקרויה בפינו "פוואנטה".
הרבה מאוד רעיונות מעניינים, המון חקר "ישראליות מהי", לצד "היהודי הנאור בעולם", וגם קצת נגיעות במורסת השואה ומלחמת העולם השניה (חייב לציין שנהניתי מאוד מניתוח התפיסה של ויקטור פרנקל שמציג המספר). בסיכומו של דבר הספר מומלץ לאוהבי החשיבה, התרבות, הישראליות, וכמובן- לאוהבי הספרים.

עיצוב העטיפה מקסים בעיניי והולם את הספר בצורה מדוייקת (גיורא כרמי).

מכיוון וספר זה משום מה לא זכה לתקציר, להלן התכתובת המופיעה על גב הספר (אודה להוספתה לדף הספר) :
גבר שנמצא נטול-הכרה בדרך לנמל התעופה של לונדון, בננסיבות חשודות, מפעיל חקירה מסועפת ורבת מפנים בעברו ובמניעיו.
חקירה זו, הנפרשת לפנינו שלב-שלב, הופכת בידי חנוך ברטוב לעלילה מרתקת, כתובה בטכניקה של מיטב ספרי המתח, החושפת את דמותו רבת הפרצופים של "אחד מגיבורי דורנו וקרבנותיו".