ביקורת ספרותית על עמק הפלאות מאת אמי טאן
ספר טוב

---

הסופרת האמריקאית אמי טאן פרצה לתודעה הספרותית ב-1989 עם רב המכר "חוג שמחת המזל" (יצא בעברית ב-1990) שגם עובד לסרט מצליח. מאז פירסמה הסופרת האמריקאית ממוצא סיני עוד מספר ספרים פופלאריים שסיפרו על חיי משפחות מהגרים סיניות בקליפורניה והיו מבוססים לא במעט על חייה והתנסויותיה האישיות ובעיקר על יחסיה המורכבים, בלשון המעטה, עם אימה הדעתנית, שהשאירה בסין בעל מתעלל ושתי בנות וברחה לארה"ב להתחיל מחדש עם אביה של הסופרת. רקע משפחתי מרתק ועמוס סודות ושקרים שכזה, בשילוב הכישרון הסיפורי הלא מבוטל של הסופרת הניבו כמה רבי מכר, שזכו גם להצלחה בעברית, כמו "אשת אל המטבח", "מאה החושים הנעלמים" ו"ביתו של מרפא העצמות".

ואז בשנת 2005 נתקלה טאן בתצלום בתוך ספר על שנחאי בשנות ה-20' בו נראו קורטיזנות סיניות צעירות בלבוש וכיסויי ראש מיוחדים. התלבושת המיוחדת הזכירה לסופרת מייד תמונה ישנה של סבתה, אימה של אימה, אשר הצטלמה בבגדים דומים. התגלית המפתיעה הובילה לפרוייקט מחקר וכתיבה בן שבע שנים על חיי הקורטיזנות בשנחאי בשנות ה-20', מעמד גבוה יחסית בתעשיית המין הסינית, שאליו ככול הנראה השתייכה סבתה, לפני שהפכה לפילגשו של איש עשיר, ילדה לו ילדים ואז התאבדה בבליעת אופיום לעיני ביתה בת התשע, אימה של הסופרת. הספר "עמק הפלאות" הוא התוצר של תחקיר זה.

כפי שקורה לעיתים עם תחקירים רחבי יריעה, בנושאים הקרובים לליבו של החוקר, קשה לו לפעמים לוותר על כל פרט, קטן כגדול, והתוצאה היא ספר ארוך ועמוס ביותר, בן 556 עמודים, המספר את סיפור חייה של ויולט. ויולט היא נערה צעירה הגדלה בבית קורטיזנות, אימה היא המדאם הלבנה היחידה בשנחאי והיא מגדלת את ביתה כנערה אמריקאית לכל דבר, עד שמגיעה המלחמה וטורפת את חיי הגיבורות. הספר הוא סאגה ארוכה, וגדושה שדנה בנושאים רבים, החל מיחסי אימהות ובנות, אהבה בין גזעית ובין דורית, משבר זהות, אמנות הציור, תעשיית המין בסין, החיים בבית קורטיזנות ועוד. הכול מתואר בהרחבה ושום פרט לבוש, מזון, ריהוט, נוף וטבע לא נחסך מן הקורא. התוצאה לפרקים מרתקת ולפרקים מייגעת, מאוד! רמת הספר אינה אחידה ומתקבל הרושם שהנושא העיקרי והחשוב ביותר בו, גורלה של נערה צעירה שהופכת מאדם חופשי לסחורה בעולם בו נשים הן לא יותר מרכוש, אובד לעיתים בסבך כל התיאורים, הטרגדיות והאירועים חסרי המזל הפוקדים את שפע הדמויות, על פני ארבעים שנה ושלושה דורות.יחד עם זאת, הפרוזה של טאן קולחת, בהירה וצלולה ועם מעט סבלנות, ניתן בהחלט לצלוח את כל המסה הזאת של הנייר וליהנות מסיפור טוב ועשיר, בלווית ערך מוסף היסטורי וחברתי לא מבוטל. אגב, הספר הזכיר לי מאוד את "זכרונותיה של גיישה" מאת ארתור גולדן.

שווה קריאה לסבלניים, לחובבי תרבויות זרות ולקוראים בעלי שרירי ידיים חזקים.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על עמק הפלאות