ביקורת ספרותית על החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב - החולשה של ויקטוריה ברגמן #1 מאת אֶריק אָקסל סוּנד
ספר לא משהו

---

טעויות. כל הזמן עושים אותן, ולא קל להימנע מהן. נכון שאפשר ללמוד מטעויות, וזה חשוב, אבל נראה לי שברגע שלומדים מכל הטעויות האפשריות כבר מתים. חוץ מזה ישנן טעויות שבאות בהיסח הדעת. לדוגמה: את יודעת שלא לוקחים מהספריה ספר חדש שהוא התחלה של טרילוגיה, כי לכי תדעי מתי יוציאו את החלקים האחרים. את הקטע של ספר חדש קצת קשה לפספס, אלא שלא שמים לב תמיד לכך שמדובר בהצחלה של טרילוגיה, כי זה לא ממש בולט על הספר. עד שכבר מאוחר מדי.

ויש עוד טעויות, כמו חוסר התאמה בין הזהות המינית של מחבר הספר וזו של הגיבור הראשי שלו. גבר שכותב על אישה, אישה שכותבת על גבר - לא עובד טוב. מאוד גרוע כשזה בגוף ראשון, אבל גם לא עובד טוב בגוף שלישי. אין לי מושג למה זה, שכן סופרים אמורים לדעת לצאת מהגוף הראשון האישי שלהם ולבנות מציאויות שונות. אבל ככה זה. תמיד משהו בדברים הקטנים נופל, ועובד לא טוב. אריק אקסל סונד הוא לא גבר, מסתבר. הוא שם עט של שני גברים. ואני חושבת שזה הטעות השלישית של הספר הזה. עוד לא הבנתי עד הסוף איך בכלל יכול להיות מצב של שניים שכותבים יחד ספר. בכל מקרה זו לא טעות חמורה, כי הנה לניקי פרנץ' זה עבד. אבל כל זה בסוגריים. שני גברים שכותבים ספר מתח, שבו הבלש הוא הבלשית. הפסיכולוג הראשי שמבין את מניעי הדמויות הוא פסיכולוגית, ובכן - זה לא עובד טוב. תוסיפו על זה פושע שהוא ככל הנראה בכלל פושעת, בלי קשר לזה שאין הרבה פושעות בכלל, ורוצחות סדרתיות בפרט, ותקבלו ספר הזוי.

אז מה יש כאן? יש את ז'אנט, שהיא מפקחת משטרה, אישה בעולם גברי מצ'ואיסטי. נמצאת בזוגיות לא מאושרת ואם לילד בן שלוש עשרה. ז'נט מטפלת במקרים של גופות ילדים שנמצאו ברחוב ושנראה שעברו התעללות מרושעת, אם כי לא נראה שיש מישהו שהם חסרים לו. במקביל סופיה היא פסיכולוגית שמטפלת בנפגעי טראומות מהילדות, והיא עצמה נמצאת בזוגיות לא מספקת. העלילה קופצת בין ז'נט לסופיה ומפגישה אותן בסופו של דבר, בשל הדימיון הרב בין החשודים ברשימה של ז'נט והמטופלים של סופיה. חוץ מזה העלילה קופצת בין הווה לעבר, ומביאה גם קטעי אימה של הפשעים עצמם.

הספר מתאר אלימות קשה וחולנית עד מאוד. קשה לכתוב בלי קלקלנים לעלילה, אבל בהרבה דברים החולניות הזכירה לי את דמותה של קייט ב"קדמת עדן". אלא שלא כמו בספרו הנפלא של סטיינבק, ב"ילדה עורב" אין לאלימות טעם, ואין דיון פילוסופי במהותו של הרוע. יש רק רוע מעגלי החוזר שוב ושוב. ואפילו בלי סיום הולם כי, כבר אמרנו, זה ספר ראשון מטרילוגיה. כל השאר, מלבד האלימות, גם הוא לא ממש שווה קריאה. הספר נראה כרוכב על הגל הסקנדינבי, כזה שבטוח שתיאור שמות מקומות שוברי שיניים, וקור מקפיא עצמות, יגרור התלהבות קוראים. העלילה לא אמינה, הדמויות לא מסתדרות טוב על פי ההיגיון. בקיצור, אין סיבה לקרוא. מספיק שאני עשיתי את הטעות הזאת, לא צריך שגם אתם תעשו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב - החולשה של ויקטוריה ברגמן #1