ביקורת ספרותית על התענוגות של פרובאנס מאת אביטל ענבר
ספר טוב

---

מסע בעקבות פלטת הצבעים של ואן גוך

משחר נעורי אני חולם על מסעות רחוקים, למרות שחלפו שנים רבות, אני עדיין משתוקק אליהם. הכמיהה לחוות מקומות ונופים חדשים יוקדת בקרבי, מעוררת בי כעת רצון לצאת למסע חדש.

מסעות מופלאים עבורי, הם כאלה שיש בהם נופים המשמרים מורשת היסטורית ותרבותית, מראות בני מאות שנים. כך היה מסעי הראשון לעמק הריין בו נחשפתי, לטבע עצמתי של נהר רחב המתפתל בין מצוקים. בהתחלה היו אלה הצבעים השונים שרגשו אותי, כסוף מי הנהר, הצבעים הירוקים והחומים של גדות הנהר ומצוקיו, הכחול המרוכך של השמיים. נופי הטבע משמשים תפאורה נפלאה, לטירות, מנזרים, כפרים ישנים, ויקבים הממוקמים לאורך דרך הריין, המגחים כל פעם כהפתעה מרגשת. לכל אחד מהם סיפורים אנושיים מעניינים. מסע מסוג זה הוא מסע לעבר נופים, זמנים ותרבויות אחרות, לתוך אגדה והיסטריה סבוכה.

החלומות שלי צנועים, הם לובשים צורה של יציאה למסעות בורגניים, במסלולים ישראלים טיפוסיים באירופה הקלאסית, באמצעותם אני מרגיש שהייתי במקומות מאוד ייחודיים ויוצאי דופן. יצאתי למסע סובב פורטוגל והרגשתי כמו הנריקה הספן שספניו הגיעו להודו. יצאתי למסע לטירות בצ'כיה שפראג בטבורה והרגשתי לרגע נוסע בזמן לאימפריה האוסטרו הונגרית.

אז לבטח תשאלו מה מיוחד בבנאליות הזאת, שמזכירה את דרכי החומוס הישראליות, ביעדים העוברים מפה לאוזן כטרנד ישראלי טיפוסי. התשובה כנראה מצויה בתהליך ההכנה אותו אני עורך לקראת כל מסע, מנסה לאתר בו את נקודת המבט האישית. כזאת שאמורה לתת ביטוי לאהבותיי.

בין שיטוט אינטנסיבי בגוגל וב Google Earth אני מחפש ספרים במדף הספרים, כאלה שיהיו קומפקטיים ויספקו רקע ומידע ככלי מצד אחד, ומצד שני ספרים שתהייה בהם נשמה יתרה, התבוננות מעמיקה על בסיס היכרות אישית, ואהבה עמוקה לאותו חבל ארץ ותרבותה, שיכולה לחבר אותי ליסודות מהם בנויה תשוקתי למסעות. כזהו סיפרו של אביטל ענבר, פרנקופיל אמתי, במובן החיובי.

ענבר בספרו תענוגות פרובאנס, מצליח להעביר את סוד הקסם של פרובאנס, על ידי חיבור תרבותי יוצא דופן לנופים. הוא עוסק באמנות ובספרות כתחומים המשקפים את רוחה של פרובאנס שהיא בעצם חגיגה מתמשכת של צבעים נהדרים, תכלת השמיים והים, גבעות הסלע האדום הלוהבות, גווני ירוק הגבעות המוריקות, הלבן הבוהק מהמצוקים, צהוב פריחת האביב של השיטה והחמניות ומשטחי הסגול של הלבנדר. כל אלה הופכים את פרובנס למסע לתוך פלטת הצבעים של הציירים האימפרסיוניסטים, כמו ואן גוך, מאטיס, סזאן, וציירים מאוחרים כפיקסו ושאגל להם פרובאנס העניקה השראה. מעל הכול שולט על פרובאנס האור המעניק לצבעים את עצמתם, כפי שהטיב לנסח זאת הסופר הצרפתי הפרובנסאלי, אלפונס דורה, פרובאנס "נולדה בשמש וחייה באור".

ענבר חיי בדרום צרפת כ - 12 שנים, הוא עסק בתרגום ספרות צרפתית, ובעיתונאות, כל אלה באים לביטוי בכתיבה קולחת, המבוססת על תחקירים, והיכרות קרובה עם נופיה של פרובאנס, אנשיה, והפאן הגסטרונומי שלה. הוא כותב על עריה, על הכפרים, חלקם מסחריים וחלקם האחר עדיין שומרים על צביונם האוטנטי. הוא מתאר את הנופים הנשקפים מהכפרים התלויים, את הדרכים המתפתלות בניהם כנוף עוצר נשימה, את הנופים בהם צייר ואן גוך את ציוריו האחרונים בסאן רמי, את המסעדות והיקבים המגרים את בלוטות הטעם.

ענבר לא אובייקטיבי, הוא שפוט לאהובתו, אבל אני מעדיף כתיבה של מאהב שיש לו טעם ויכולת להביע רגש, כמי שהצליח להכניס אותי ברגישות לאווירת המקום. המיוחד בספר של ענבר הוא,רהיטות ההסבר, וההקשר בין אתרים שהוא מסע בניהם. הוא מספר על אנשים מיוחדים, הבשלנים והייננים, על מקומות לינה ציוריים. הספר מלווה איורים יפים של דני קרמן. הוא נכתב בתחילת שנות ה- 2000, מה שהופך אותו ללא רלוונטי באופן מסוים, אבל מצד שני איפה תמצאו היום ספרים בעידן האינטרנט והאפליקציה, כאלה שמשמרים את אווירת המסעות של פעם, אותם אני מחפש ומבקש לממש.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על התענוגות של פרובאנס