ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 בדצמבר, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
מה כבר אפשר לכתוב על ספר, שאין שום דבר רע להגיד על מסריו, אלא שהמסרים - שהיו נחשבים, אולי, חתרניים בשנות החמישים של המאה הקודמת, אינם מעוררים היום יותר מפיהוק? מה כבר אפשר לכתוב על ספר הכתוב די טוב, משתמש ברומנטיקה ודמויות שיכולות להיות מעניינות, משלב קצת תעלומה (לא כזאת שתדיר שינה מעינכם) קצת הגיגים, קצת בחירות לפעמים אמיצות, לפעמים - סלחו לי - מפגרות?
כלום.
זה סיפור המספר סיפורן של שתי נשים, האחת חיה בתחילת המאה העשרים, את האחרת אנו פוגשים בתחילת שנות השישים. הראשונה חוותה אובדן וכתגובה היא כותבת הספדים עבור אנשים שאיבדו את יקיריהם, ואנשים מגיעים אליה בשיא אבלם, מכל קצווי ארצות הברית(!) כדי שתכתוב עבורם הספד. (איך הם יודעים עליה? מי האיש שיתעניין בהספדים לפני שחווה אובדן ואבל? ומי האבל שיתחיל לברר בשיא ההלם מי יכתוב עבורו הספד?) וכך, דרך אבלם של אחרים היא מזקקת את אבלה הפרטי. האשה השנייה מתנהגת כמו שצריך: היא אשה טובה לבעלה, עקרת בית ובשלנית, מטפלת בבתה, מטופחת ולא שוכחת למרוח שפתון ופודרה בצאתה מהבית. ממש Comme il faut. מצד שני יש נושאים המעלים אצלה שאלות לגבי מהי "אשה טובה" סקס למשל, נאמנות, אהבה (אוי ואבוי! עצם המחשבה פוסלת אותה מלזכות בתואר "דונה אידיאלה"!)
הסיפור כתוב נחמד, לא משעמם בדרך כלל אבל הוד מתפרצת לדלת פתוחה ומנסחת אמיתות שגורות ולעוסות. מעמד האשה, אהבה ומין, ילדים כן או לא, פשרות לגבי בני זוג... כבר היינו בסרט הזה אלפי פעמים. אם אין לך משהו חדש להגיד, אולי כדאי לזנוח את ההיגדים ולהתרכז בסיפור שלך? כדאי, לדעתי.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)!
את צודקת. אבל אני שמחה לקרוא גם ספרים פחות טובים לצורך הגיוון וההשוואה. |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
יש כל כך הרבה ספרים ונראה לי שתמיד אמצא משהו
שירתק אותי למרות שאין ספק שהרף עולה ועולה ככל שקוראים יותר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, זה שאין לנקוב בשמו!
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
טוב. אהבתי!
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רב תודות דן סתיו!
אני חושבת שלמרות מליארדי הספרים שיצאו וממשיכים לצאת לאור, היכולת האנושית לחדש - שאינה קשורה דווקא בסיפור - היא אינסופית. אבל כך גם היכולת האנושית לחיקוי והנוחות שבחזרה על דברים שאחרים חשבו. המידע שכתבת לא היה ידוע לי, ונראה שעשיתי קצת עוול לסופרת. אכן קיים בספר סיפור על אם המאבדת ילדה כבת 6 באופן פתאומי, על האבל, על הטירוף ועל האובדנות. לעניות דעתי הסופרת לא הצליחה להחיות את התקופות עליהן הושתת סיפורה. במקום זה היא התרכזה במסרים... |
|
|
דן סתיו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
yaelhar
ביקורת יפה ומנומקת היטב. בעיני הביקורת המצוינת שלך מעלה מספר תהיות: האם בהתחשב בכך שאוצר הספרות האנושית גדל בקצב מרשים מידי יום לא נגיע ליום שבו ידמה לקורא השבע שכבר לא ניתן לחדש לו דבר? ואף מה שאת מציעה, ההתרכזות בסיפור עצמו, לא תואיל משום שמה עוד (חדש) ניתן לספר על בני אדם, מצוקותיהם משוגותיהם וחלומותיהם?
ובאשר לסופרת עצמה - את ספרה זה היא כתבה אך לפני שנתיים. לא קראתי את הספר ואני תוהה באיזו מידה היא מצליחה להחיות את התקופות שהיא מתארת, עליהן כתבו מן הסתם בני ובנות אותה תקופה ספרים למכביר? ועוד דבר באשר ל"כותבת ההספדים": מחיטוט קצר באינטרנט עולה כי בשנת 2002 היא איבדה את בתה בת ה-5 שנפטרה בפתאומיות. על האבל הזה היא כתבה ספר אוטוביוגרפי (2008) בשם COMFORT: A JOURNEY THROUGH GRIEF המתאר את החויה האיומה של האבל בנסיבות אלה. אני תוהה עד כמה כותבת ההספדים הושפע מאירוע זה. |
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
