ביקורת ספרותית על הגטו האחרון - החיים בגטו לודג' 1940-1944 מאת עורכת: מיכל אונגר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בדצמבר, 2015
ע"י מיכאל


גטו לודז'. הגטו שכמעט ניצל

למעשה אני ממליץ ומכוון לספרו של סטיב סם סנדברג "מלך היהודים" אבל היות שהנושא כל כך רגיש בחרתי

להציג מידע הסטורי מחקרי מדוייק יותר בנושא ומי שמידע זה יסקרן אותו מומלץ מאד לקרוא את הספר שציינתי.

הספר הוא של מיכל אונגר. הוצאת יד ושם, הספר עוסק בגטו לודז' הגעתי לספר המחקר הזה בעיקבות הספר "מלך

היהודים" לדעתי הוא מרחיב יותר ומדוייק יותר ומספר זה בחרתי להציג אישיות שנוייה

במחלוקת בזמנים שלא ניתן לתאר ולהבין אותם במושגים אנושיים.

שלדעתי רצוי לדעת אודותיו. מדובר בראש היונדראט בגיטו לודז חיים מרדכי רומקובסקי.ראש

יונדדראט היה תפקיד נורא. הגרמנים ב"חסדם" אפשרו ליונדראט לנהל את הגטאות ואפילו זיכו אותם בהטבות.

האנשים הללו פעלו בתנאים בילתי אפשריים שעל ראשם "חרב מתהפכת" הם המחליטים מי ישלח למחנות ההשמדה,

מי ישאר. כשההנחיות הן לשלוח את הלא מועילים-ילדים וזקנים. הם עצמם ידעו שאם לא יעמדו בדרישות ישלמו

בחייהם ובחיי בני משפחותיהם. ב"כוכב האפר" הזה היה לפעול.

גטו לודז' היה גטו מרכזי מצבו היה מיוחד הוא היה ייחודי, הוא היה השני בגודלו בפולין אחרי גטו ורשה,

היו בו כ- 160 אלף יהודים, משך קיומ הגטו היה יותר מארבע שנים זה זמן רב מאד במושגים ההם. עד לחיסולו

כמעט בתום המלחמה. הוא היה הגטו הגדול הראשון הוקם, במאי 1940, חוסל, באוגוסט 1944. הניסיון בגטו היה

להציל חיים דרך עבודה. ניסיון שהיה גם בגטאות נוספים, אבל בגטו לודז' הוא הופעל בשיתוף פעולה עם

הצוררים באופן אינטנסיבי. חיים מרדכי רומקובסקי, היה ראש היודנראט בגטו, וגרם במידה רבה לכך שהתקיים

כפי שהתקיים.

יש לזכור שמדובר בתקופה שבה גרמניה הנאצית שלטה בפולין ועשתה בה ככל העולה על רוחה.

בהתחלה הם החליטו לגרש את כל יהודי לודז' למזרח פולין, מתוך רצון "לנקות" מיהודים את האזור שסופח

לרייך הגרמני ולודז' היתה חלק ממנו. הגירוש היה מהיר ולמרות יעילותם הידועה היו להם קשיים בהעברה.

בינתיים החליטו לכלוא אותם בגטו. עד לפתרון הסופי הידוע לשימצה.בינתיים הוכנסו לגטו זמני.

הגטו "הזמני", שרד יותר מכל שאר גטאות פולין. כשבבסוף 1943 הסתיים "מבצע השמדת יהודי פולין", הריכוז

היהודי היחיד שנשאר היה גטו לודז' שבעת ההיא שהו בו יותר מ-80 אלף יהודים. סופם שגם הם נשלחו למותם

לאושוויץ באוגוסט 1944. לרוע המזל בעת ההיא הצבא האדום כבר היה בגדה המזרחית של הוויסלה, במרחק של כמאה

קילומטרים מלודז'. וכשהגיעו לגטו, בינואר 1945, נשארו בו פחות מאלף יהודים!!!

אני כותב וחש שבשרי נעשה חידודין חידודין. היהודים ידעו על התקדמות הצבא האדום וציפו שינצלו וזה היה

קרוב.

האחראי העיקרי תופעה המדהימה הזאת של ההישרדות הממושכת היה ראש היודנראט רומקובסקי ומדיניותו. למרות

היכולות שלו היה לו בקרב היהודים בגטו דימוי נורא. ראו בו מפלצת. פשיסט, אדם שפולחן האישיות שלו

מעביר אותו על דעתו. מקיים מצעדים. תמונות שלו התנוססו בגטו, הקפיד על מראה חיצוני, טענו נגדו שהוא רק

בעל השכלת יסוד, שאינו יודע לדבר שפות -גרמנית גרועה דיבר כמעט רק אידיש. הוא היה השנוא ביותר מבין ראשי

היודנראטים" גם מהאחרים היו לא אהודים, נחשבו למשתפי פעולה. שכביכול שאפו להיות גואלים לעמם בדרכים

שלא היה בהן אף שמץ של רוח היהדות. שלקחו דוגמה מאדוניהם הנאצים, ברומקובסקי היה כנראה השנוא ביותר.

טענו שהוא שאף לקבל את המינוי ה"נכסף" מתוך תאוות שלטון וכבוד כשהוא ברומקובסקי מנהל מסע של יחסי

ציבור לעצמו בקרב האוייב הגרמני הואשם בשיתוף פעולה. כך הצטייר כאמור גם אחרי השואה. במבט בפרספקטיבה

אחרת רומקובסקי היה מודע היטב לסכנת החיים בתפקידו, הוא לא רצה בו, גילו היה יחסית המתקדם (הוא היה

אז בן יותר משישים) ובריאותו רופפת. לא היתה לו ברירה: השלטונות הגרמניים כפו עליו את התפקיד. (למרות

שבנושא זה הדברים אינם בהירים עד היום).

נראה למרות הכל שמטרתו העיקרית היתה להציל כמה שיותר מיהודי הגטו והאמצעי המשמעותי על פי תפיסתו לכך

היתה עבודת כפייה, דרכה ניתן להרוויח במאבק סיזיפי "נגד הזמן" רומקובסקי ידע על הרצח ההמוני של

יהודים וראה בעבודת-הכפייה את הדרך היחידה לצמצם את ממדי ההשמדה. הוא הבין שהתנגדות אינה אפשרות

ריאלית וזה הוכח.בגטאות שמרדו, לכן בחר להצטרף כביכול לשטן-לדעת שונאיו להשתתף בעבודת הכפייה שאין קשה

ממנה בתנאי רעב ומחסור כביכול למען המאמץ המלחמתי של הרייך, לסייע לאוייב...

כשהחלו החיסולים בגטו והקולות נגדו גברו החליט החלטה מאד לא מקובלת להמשיך כרגיל כי הבין על פי

תפיסתו שאם יפעל אחרת הוא יגרום לחיסול מיידי של כל אנשי הגטו.

"הפרטנר" הגרמני שלו היה אחראי אדמיניסטרטיבית על הגטו בשם ביבוב הוא לא היה נאצי קנאי, לכן יכול היה

להידבר איתו ולמעשה ניהל את הגטו באופן עסקי ופרגמטי,הצליח להעביד כמעט את כל אנשי הגטו לטובת המאמץ

המלחמתי... בכך עצר גורמים רדיקליים שרצו בהשמדה מידית.



הקטע הקשה קורע הלב והנורא היה בספטמבר 1942, כאשר רבבות גורשו מן הגטו למחנות בידיעתו. הקרבת חלק

מיהודי הגטו הייתה מבחינתו הצלה של הנותרים בינתיים... יש לזכור שהמגורשים היו בעיקר "חסרי

התועלת זקנים וילדים. משמעות ההחלטה היתה פירוק משפחות, משלוחים של זקנים וילדים אל מותם אלו שהוגדרו

."יסודות הבלתי-פרודוקטיביים", הוא נשא נאום פומבי, שבו הציג שאלה שאין עליה תשובה: "מה אתם רוצים?

להשאיר 80-90 אלף יהודים, או את כולם חס ושלום להשמיד?" מעשה זה גרם לשנאה חסרת מעצורים לאיש מצד יושבי

הגטו ובכלל פגיעה מוחלטת במעמדו.

כאמור נכשל ונשלח עם יושבי הגטו להשמדה.

אני בטוח שכל מי שקרא עד כאן לא ישכח - משפט ההסטוריה יתקשה לתת מענה לפרשה נוראה זו.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מיכאל (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
רויטל תודה! לגבי תאוות השלטון שלו היהודי היה כפי כתבתי מעל שישים,
השאלה אם באמת היה מגולמני או שזה היה חלק מהמשחק הכללי שנאלץ לשחק כדי שיחשבו שהוא כזה כי כך חשב שיצליח טוב יותר להחזיק את הגטו בחיים. הם ראו בו דיקטטור, חששו מפניו ולכן שנאו אותו.
אין לי מושג מה היה האמת, יתכן שזה עירוב של שני הדברים יחד.
בכל מקרה הירחבת בנושא הזה ובאמת זה נראה חשוב להבנת ההתרחשויות הטרגיות שם.
תודה לך
אנקה (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
למיכאל, בסדר אתה יכול להמשיך לכתוב עם רווחים אם נוח לך יותר כך. חשבתי שהמצאת טרנד אופנתי חדש :)

בדבריי על רומקובסקי התכוונתי שאי אפשר היה לשפוט מראש את מעשיו אלא רק מה שנראה בעין הסובבים.
והסוף היה גרוע בכל מקרה.
אילו היה המקרה וניצלו רוב האנשים אני מניחה שהטינה אליו מצד הכלואים בגטו הייתה סלחנית יותר.
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
למדתי עליו בבית ספר, בשיעור היסטוריה. נחרט אצלי מאוד לעומק.
אפשר להבין את ההיגיון בדרך בה בחר, אבל קשה להתעלם מהמגלומניות, מהבולים עם דמותו מוטבעת עליהם. קשה שלא לחשוב שגם אם כוונותיו היו טובות, נראה שתאוות השלטון לא פסחה עליו.
ואקציות הילדים, נאום ה"תנו לי את ילדיכם"?
מצד אחד - לא נשמע לי אנושי.
כאם - אני לא יכולה להבין את ההגיון.
לדרוש מאנשים לוותר על ילדיהם כדי להמשיך לחיות? מה הטעם בחיים כאלו?
מצד שני - מי אני שאשפוט.

אומרים "ההיסטוריה תשפוט", אבל לפחות בנושא הזה - ההיסטוריה מתקשה מאוד לשפוט.
איך אנחנו יכולים לשפוט אנשים שהיו בסיטואציות כל כך בלתי אפשריות?
דווקא האנשים שחוו את הדברים בזמן אמת כן שפטו, וגם עם השיפוט שלהם קשה להתווכח... כי אנחנו לא היינו שם.

ביקורת מעניינת על נושא קשה ומרתק.

הרווחים מקשים קצת על הקריאה, שים לב גם שכתבת פעם "רומקובסקי" ופעם "ברומקובסקי".
מיכאל (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
תודה על התגובות של לי ושל אנקה לגבי הכתיבה ברווחים, אני מקווה שזה לא מפריע - זה מקל עלי לארגן את הדברים וכפי שציינת אנקה אני "משקפופר" כפי שאפשר לראות בתמונה. כך קל לי יותר להמנע מטעויות. לעצם הביקורת ובכלל נראה לי שאנחנו חיים בעולם עם הרבה יותר שאלות-תמיהות מתשובות.
בואי נניח שהוא היה מצליח להציל רבבות בזכות ה"שיטה" שלו הוא היה נכנס לספרי ההסטוריה אחרת לגמרי. קל לדבר על "מבחן התוצאה" נוסח אהוד ברק אבל רוב ההחלטות מתקבלות במצבים של חוסר וודאות. לדעתי ב"מבחן התוצאה" זו הברקה כל כך גדולה.
זוכרת את מבצע אנטבה לדוגמה זה היה יכול להגמר אחרת לגמרי.
כך שקל לדבר על ארועים אחרי התרחשותם אבל כשזה קורה אין עדיין "מבחן תוצאה" יש שיקול דעת רגשות, פסיכולוגיה, לחצים.
זה מה שהופך גם ארועים למענינים. "מקרה מעניין" בביקור אצל רופא זה לא סימפטי , אבל זה החיים לא כך?
בכל מקרה אני מודה לכן ולאלו שמתיחסים לכתיבה.
לי יניני (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת טובה שגורמת להרהורים לא מעטים. תודה
אנקה (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעוררת מחשבה ותהיות בנוגע לאיש ולדרכו, אני מניחה שלעולם לא נדע את התשובה. ועצם העובדה שבכל מקרה הובלו רוב יהודי הגטו למותם ועוד לאחר עבודת פרך לא הוסיפה לו נקודות זכות.

ולמה הביקורות האחרונות שלך כתובות עם רווחים גדולים בין משפט למשפט? זה מקל על בעלי משקפי קריאה לקרוא ?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ