ביקורת ספרותית על מגנזי אירופה א מאת שמחה עמנואל
ספר מעולה

---

בשנת 882 לספירה, יהודי הנקרא אברהם בן עזרא רוכש אדמות בקהיר שבמצרים ובונה בית כנסת. בשנת 1012 בית הכנסת נחרב בפרעות ובשנת 1025 נבנה מחדש. בקומה העליונה ליד עזרת הנשים מקצים חדר גבוה ואפל לגניזת כתבי קודש בלויים. אף שבדרך כלל נהוג לפנות את הכתבים הבלווים אחת לתקופה ולקברם, הגבאים בבית הכנסת 'בן עזרא' לא עשו זאת מסיבה כל שהיא. בשל המיקום של קהיר והיותה מקום בטוח ליהודים באופן יחסי, נתגלגל הדבר ובמשך 850 שנה הצטברו במקום מאות אלפי כתבים מכל רחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה ספרד ואפילו אירופה. האוצרות שבחדר אפלולי זה ומשמעותן העצומה התבררו רק במהלך המאה ה-19, והיא ידועה היום לכל יהודי שוחר ספר בשם 'גניזת קהיר' או 'הגניזה הקהירית'.

כל זה מבוא לספר זה שעוסק בגניזה שונה וידועה פחות, 'גניזת אירופה'. במאות ה-16-17, אבל גם קודם לכן, עם התפשטות הדפוס, החלו כורכי ספרים ונוטריונים לכרוך ספרים ומסמכים בכתבי יד עתיקים העשויים מקלף, חומר גלם יקר, נח לחיתוך אך קשה לקריעה, בעל משקל נמוך יחסית לכריכות העץ הכבדות של אותם ימים, וכך החלו להתגלגל כתבי יד עתיקים שבתקופה ההיא לא ראו בהם ערך רב בעקבות דפוסים חדשים. תופעה זו נפוצה הייתה בכתבי יד מכל השפות, וספריות ידועות מכרו אלפי כתבי היד לא נחוצים לכורכים ולנוטריונים.

יהודים לעומת נהגו כבוד רב לכתבי הקודש שלהם ולא מכרו מרצונם, מלבד מקרים חריגים, את כתבי היד שלהם לכורכים. אך הימים הם ימי פרעות, פוגרומים והחרמות ספרים, וכך התגלגלו מאות ואלפי כתבי יד לידיהם של הכורכים הנוצרים. חוקרים מצאו קורולציה מרתקת לדבר. לדוגמא, בשנת 1526 גורשו יהודי העיר שופרון שבמערב הונגריה, בשנת 1528 היהודים התלוננו שתושבי העיר הרסו את בית הכנסת ובזזו את ספרי הקודש, ואכן בדיקה של כריכות ספרים מהתקופה מעלה שבשנים 1528-1548 השתמשו כורכי העיר בעיקר בקטעים עבריים, בניגוד לתקופות אחרות שהשימוש היה בעיקר מכתבי יד לטיניים. וכך במשך מאות שנים מפוזרים במרתפי ספריות ברחבי אירופה עשרות ואולי מאות אלפי ספרים ומסמכים שהכריכות שלהם הם כתבי יד עבריים עתיקים.

במאה ה-16 כותב יהודי אלמוני אחת את הסיפור הבא:
"חייב כל בר ישראל לפדות ספר או תפילין או מזוזה או אפילו אות אחת מיד גוי, ואפילו שיהא בכמה דינירים... ואני ניסיתי בזה העניין, שאני הייתי מוכר משי לתופרים הגוים, ויום אחד מצאתי עלה אחד [דף אחד] מספר מלכים, ונתתי 30 דינרים לפדותו מידו, ולא נתנו לי, ועזבתי אותו, ומאותו היום לא ראיתי סימן ברכה לפי שלא פדיתי אותו מהגוי, ואחר כמה שנים הייתי הולך בדרך ופגעתי גוי סנדלר והיה בידו ספר אחד והיה חותך אותו במנעלים, וכשראיתי אותו הלכתי בפחי נפש ובמר נפש אל אבי ואמרתי לו כך וכך עושה הסנדלר... והלכתי עם אבי ופדינו את הספר מיד הגוי בחמשה עשר דינרים ומאותו היום היה מלאכתנו בהצלחה ובהרוחה וראינו סימו ברכה".

רק בסוף המאה ה-18 הפסיקו כורכי ספרים לפגוע בצורה ברוטלית בכתבי היד העתיקים, אז גם החלו נוצרים היבראיסטים לעמוד על חשיבות הקטעים העבריים שמצאו בספריות שונות בגרמניה, וכך החל להתפתח המחקר בתחום. אך הגילוי של גניזת קהיר האפיל על גניזת אירופה והטיפול בגניזה זו נזנח יחסית עד לתקופה האחרונה שבה החלו לחקור, לקטלג ואף לפתוח אתר מיוחד שבו יועלו כל קטעי הגניזה לשימוש הציבור.

יש לציין כי מרבית הקטעים של גניזת אירופה, בניגוד לגניזת קהיר, הם קטעים מחיבורים נפוצים כמו המקרא ומפרשיו, מחזורי תפילות, תלמוד ומפרשים קלאסיים, על כן חידושיה לא רבים בתחום זה, אך קיימים לא מעט חיבורים נדירים ויקרי המציאות, וגם בחיבורים הקלאסיים שמתגלים ניתן למצוא נוסחים משמעותיים וחשובים. בנוסף, חקר הגניזה הייחודית הזו מספק גם הצצה לחיי הרוח והתרבות של קהילות ישראל לתפוצותיה השונים, ניתן ללמוד אילו ספרים החזיקה קהילה ממוצעת ובאילו מקומות עסקו החכמים בתלמוד והלכה ובאילו מקומות עסקו יותר בדקדוק במקרא ובמדעים. ספר זה, לאחר מבוא נרחב, מהדיר קטעים נדירים ומיוחדים מהגניזה הזו העוסקים בפרשנות מקרא והתלמוד.

למי שראה, עלילת המסגרת בסרט 'הערת שוליים' עוסק בדיוק בנושא זה. מחקרו של שקולניק האב, שהקדיש שנים רבות מחייו להתחקות אחר נוסח קדום וייחודי של התלמוד הירושלמי שהיה בידי חכמי אשכנז, התייתר, לאחר שחוקר אחר גילה בכריכות הספרים את אותו נוסח קדום והקדים לפרסמו ממש מעט לפני ששקולניק האב פרסם את מחקרו, שאמנם היה מדהים בכך שתאם את כתבי היד, אך זאת רק אילו היה מתפרסם לפני פרסום כתבי היד.

בספר מובאים צילומים רבים מכתבי היד, ואף שהוא בעיקרו מחקרי ומתאים בעיקר לחוקרים וללומדים את מדעי היהדות, המבוא שלו מרתק ומתאים לכל אחד.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מגנזי אירופה א