לא ברור לי מי החליט שזו "יצירת מופת". אישית לא הכרתי את השם דן צלקה לפני הספר הזה, ואין לי תחושה שהפסדתי משהו.
הספר הזה מאד מוזר.
נראה שדן צלקה רצה לכתוב את "מלחמה ושלום" הישראלי. והוא אכן מושפע מאד מהספרות הרוסית. המהפכה הרוסית וסבל העם הסובייטי במלחמת העולם השנייה תופסים חלק נכבד בספר. אבל צלקה הוא ממש לא טולסטוי. רחוק מאד ממנו.
הוא רצה לתאר את העליה הציונית והאחרת לארץ ישראל כבסיס לייסוד המדינה ונופיה. אבל הוא עצמו כפי הנראה לא מבין מה היה ומה קרה פה. ובמציאות ספרותית שבה יש לנו את מאיר שלו ואפלפלד - לצלקה אין מקום.
כשכותבים ספר של קרוב ל 700 עמודים, הספר צריך להיות מעניין. מרתק. מושך. הספר הזה היה - לי לפחות - עינוי מתמשך. עלילות קטנות וגדולות, לא ברורות והקשר בינן לא ברור. בשלב מסוים חשבתי שהוא העתיק חלקים שלמים מ"הספר המשוגע" של גורי. אבל שוב - בלי קשר בינם.
ספר מוזר, איש מוזר שחשב כפי הנראה שהוא סופר והוצאת ספרים מכובדת (עם עובד) שלא ברור למה הוציאה ספר כזה לאור.













![אנשים טובים [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986781.jpg)


