ביקורת ספרותית על ילדותו של ישו מאת ג'ון מקסוול קוטזי
ספר בסדר

---

ספר שופע רעיונות,על התהוותה של משפחה כמעט כמו מלגו, תותבת.
לוקחים מחפש מקלט ש"מאמץ" , ילד בן חמש שאיבד מכתב המתאר ומגדיר את זהותו.

השניים נמצאים ב" אסטניה", מדינה מוזרה, כמעט אוטופית:
האנשים, מסבירי פנים למחפשי המקלט, הן במציאת עבודה, אמפטיה לקשיי הקליטה, מעמידים לרשותם מגורים וסעד.
העיר מנותקת מן העולם, החדשות אינן מענינות, אלא הקשר שבין האנשים.
משחקי הכדורגל חינם, למעם משחק הגמר שבו התשלום מיועד לכסות את.. הוצאות הכיבוד בתום המשחק.
לילד נמצאת אימא בדרך מענינת, והמוצאות אותם בהמשך מפורטים יפה בספר.
בסביבה זאת, הכל צריך לכאורה לשעמם, ולא היא. כל הדמויות שציינתי, הופכות לנון קונפורמיות. ובמיוחד דויד , הילד. שמו הודבק לו כי זהותו עלומה.
הילד מוכשר מאוד, בכל התחומים,ואינו מקבל כל כלל חברתי. למרות ידיעתו המלאה לקרוא, הוא מחבר סימנים משלו בכתיבה, אינו מקבל מרות בית הספר וכל מימסד מאורגן כלשהו.
דויד קורא תיגר על מוסכמות כמו : כסף, הווצרות הורות, צורות של אהבה ועוד ועוד.
הסיום יוצר הקבלה בינו לסיפור ישו: הבירור והמשפט, הבריחה ומעבר דרך גדר תיל והופעה מחדש במקום אחר.
הניגוד הוא בתפיסה הנוצרית מול תפיסת קוטוזי.
הנצרות מקדשת את הסבל כמוטיב מזכך ומטהר. קוטוזי את החשיבה הצלולה והחתירה של הפרט לקיים אותה.
האמון מול החשדנות.
ספר מענין

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ילדותו של ישו