החזאיסטיב תאייר4ספר בלש אמריקאי לא רע. במרכז הסיפור פרשיית רציחות שמתרחשות במדינת מינסוטה בחילופי עונות השנה. כל הנרצחות הן נשים אך ללא מרכיב של תקיפה מינית. הדמויות המרכזיות בסיפור הן החזאי דיקסון בל שמפליא בתחזיות המדויקות שלו לגבי מזג האוויר בתחנת הטלביזיה המקומית, מפיק החדשות ריק בינבוסולום - פצוע קשה ממלחמת וייטנאם שפרצופו נשרף והוא עוטה באופן קבוע מסכה, ושדרנית הטלביזה אנדריאה לאבור. הספר מתאר את חקירת המשטרה לגבי ניסיון איתור הרוצח תוך תיאור הקורה בתחנת הטלביזיה ערוץ 7 ובמקביל תיאור של ההוייה הפוליטית במדינה - בחירות למשרת המושל. לאחר שהמשטרה עוצרת חשוד ברציחות (לא אגלה לכם מי) בנסיבות די בעייתיות וללא ראיות ברורות לגמרי, יש תיאור לגמרי לא פשוט של שלב המשפט, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין. בהחלט קריא.
מים, שאו אותיתומס מורן3ספר טוב ומעניין. ספר "חובה" לבקרי גבול וסלקטורים. עד כאן ולא אגלה למה. סיפורה הטרגי של אונה מוס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת קורק שבאירלנד, המתגוררת מאז נהרגו הוריה בתאונת דרכים? או שמא בהתנקשות, אצל סבא שלה שגם הוא דמות לא קלה כמי שבתור נהג ברכבת נהג להעביר מטענים וחבילות עבור המחתרת האירית וחבריו הקרובים שגם הם שייכים למחתרת האירית. יש בספר הזה סיפור אהבה יפיפייה בין אונה לבין אידן פרל שמסתיים בצורה טרגית. הספר משופע בסצינות של חיי הסטודנטים העליזים בקורק, החברות של אונה מאז בית הספר ואחר כך באוניברסיטה, דיוקנו של הסבא ראוני מוס ועוזרת הבית שלו גב' שונסי. ספר יפה שבצד סיפור האהבה והחיים באירלנד בצל המטענים והפיגועים בהחלט שווה קריאה והנאה מהסיפור עצמו והכתיבה המשכנעת (לפחות אותי - כחובב מושבע של ספרות אירית).
האונייהדייוויד גראן3ספר מצויין. קורותיה של האונייה וייג'ר שנטרפה וכל צוותה שנותר הגיע לחוף שומם ושם התחילה סאגה של הישרדות בתנאים לא אנושיים, תוך מאבק של מפקד האנייה קפטן דיויד צ'יפ לנסות לשמור על מנהיגות ועל החוקים הקפדניים של הצי הבריטי, תוך שהוא נתקל בגילויים של מרדנות מצד חלק מאנשי הצוות ומאידך חלק אחר שמר לו אמונים. יש בספר תיאורים אותנטיים של החיים בספינה - מדובר על המאה ה-17 וה-18 והסופר מסתמך על חומר כתוב, יומנים שאנשים כתבו. המורדים בקפטן זנחו אותו וחלק מאנשיו על האי השומם ובעזרת סירות שהם בנו עזבו והפליגו כאשר הם יודעים היטב כי כאשר יגיעו לאנגליה צפוי להם משפט צבאי על מרד והעונש הצפוי הוא תלייה. המורדים מתעדים את מה שקרה מנקודת מבטם כדי לנסות ולהשפיע כאשר יגיעו לאנגליה, תוך אמירה שקפטן צ'יפ כשל ולא רק שכשל הוא גם ירה והרג אחד מאנשיהם, כך שגם הוא צפוי לעונש קשה. התיאורים של חייהם באי השומם, מסעם הסיזיפי והלא יתואר בכלי שייט קטנים בים סוער נגד כל הסיכויים הוא מרשים. ספר מרתק ומעניין מאוד.
עד קצה הגבולעודד ליפשיץ5מבין כל הספרים הרבים שיצאו אחרי ה-7 באוקטובר בחרתי לקרוא רק אחד - את אסופת המאמרים והחומרים שכתב עודד ליפשיץ שנרצח בשבי. לא חושב להעביר ביקורת ספרותית על הספר - זהו ספר שנועד להציג דמות - לדעתי דמות מופת - של אדם שהאמין בכל רמ"ח אבריו ובאמונה שלמה - בצדקת הדרך שהוא בחר בה - עמדת שמאל ברורה ובלתי מתפשרת. זה עולה מכל המאמרים שהוא כתב במסגרות השונות - כעיתונאי ב"על המשמר", ככותב ב"חותם" ובטורים שכתב בעיתון "הארץ". דמות של לוחם אמיץ ובלתי מתפשר. הוא דמות מייצגת לדעתי של דור המתיישבים הראשונים של הנגב המערבי - אלו שבחרו אידיאולוגית להתיישב בקיבוצי הספר על גבול עזה ואשר למרות מערכת היחסים רצופת האש וההפגזות - ידע לשים את הלב (התמים והאנושי) שלו במקום הנכון. העובדה שהוא היה בין אלו שהסיע חולים פלשתינאים מעזה לבתי חולים ולבסוף נרצח על ידם - היא יותר מטרגדיה שמסמלת את הקושי והמורכבות של אותם מאמינים מסוגו של עודד ליפשיץ- דמות ראייה להערצה לטעמי.
זוּלֵיכָה פוקחת עינייםגוזל יכינה9ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.
חוף המרגליםטס גריטסן4ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.
נתן ועמוסאסף ענברי9לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר
רקוויאם רוסיויליאם ראיין5ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.
פרשת סטליןג'יילס מילטון2פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע17ציטוט מאתמול בעבודה,משרד אחד ,מנהל אחד וסגניתו. היא - "איך יכול להיות שאתה מתעסק עם שטויות ודברים טפלים בזמן שאני עושה כאן את כל העבודה,תתבגר כבר. הוא - "רץ להדליק סיגריה ויצא מהמשרד מתוסכל". היא - "קינחה את האף בכמה דמעות והמשיכה למרקר את הרשימה כדי לסיים את העבודה.לבסוף יצאה מהמשרד עם חברה לסיגריה ודמעות. הוא - חזר למשרד. אני - מה נסגר אתכם,תירגעו,אתם בטוחים שאתם לא נשואים אחד לשנייה. הוא - סיפור חיי, עם הנשים בחיי, שמסרסות אותי ללא הפסקה! (לפני סעודיה,שוויון,שידוכים...משהו קרה לנו פה הנשים בעשורים האחרונים ואני לא צריכה זכוכית מגדלת כדי להבין זאת.) לפי השיר הנפלא "אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין בו פרחים וכינורות דביקים שמנגנים...." .החיזור ,המשחק המוקדם בין גבר לאישה זה משהו שלא יכול להתקיים בסעודיה.אי אפשר להכיר בן/בת זוג לחיים בשתי שניות כשכל הגוף מוסתר ורואים רק את העיניים. על כך הספר מדבר בהרחבה. בנות ריאד הוא ספר על ארבע בחורות סעודיות שמספרות מה באמת קורה מתחת לרעלה בין גברים לנשים. העובדה שרק "ביום האהבה" גברים מורשים ברחוב להביא סתם כך לנערה שמוצאת חן בעיניהם ורד וכמובן מוסתרת פתקית עם טלפון מהודק נשמע הזוי. העובדה שהצעירים "מסבנים" את המערכת על כל שעל רק כדי להציץ בבחורות ולברוח משידוך נשמעת עובדה מצערת ביותר.. נכון, הספר קצת שטוח ועל כך אין ויכוח. אפשר בהחלט לקרוא לו רומן. אך יש פה משהו נוסף ,משהו פורץ דרך. פורץ גבולות וגדרות בחברה הסעודית. משהו שעדיין הקידמה הפרימטיבית לא ראתה כמותו. אישה, שומו שמיים החליטה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה בבוטות וגסות ויצרה שיח ציבורי על יחסים שבינו לבינה בצורת מכתבים ששלחה במיילים לקוראים. אט אט היא גרפה מליוני קוראים בכל רחבי העולם ויצרה סוג של תקשורת בכדי לתקן עוולות שהפריעו לה. האינטרנט בסעודיה והטלפונים הניידים הם בעצם הכלים הכי עצמתיים שקיימים לתקשורת בין גבר לאישה. יש עוד כמה דברים בספר שצריך לתת עליהם את הדעת לטובה או לשלילה , העובדה שהמשפחה היא שקובעת עם מי הגבר יתחתן לפי כמובן ייחוס משפחתי של דורות על גבי דורות..העובדה שגברים בכל גיל לא ממרים את פי האמא. כלומר הרצון האישי מתבטל נוכח הכבוד להורים..{ זה משהו שקצת הלך פה לאיבוד}. כפי שאתם רואים אין איזון,יש שחור או לבן. ברור לי ששידוך אינו דבר זר גם לנו יהודים אורתודוכסים , ברור לי גם שניצול נשים אינו זר גם לנו כי לעיתים נשים הן משמשות כשפחות...אך הכללים הללו של מעמדות ונישואין עושה עוול לנשים כאילו יש משא ומתן בין סוחר בשוק לבן שק תפוח אדמה. יש לומר שלאורך כל הספר הנשים מאבדות ומוצאות אהבה ובעיקר מנסות להבין איפה החברה הסעודית נתקעה בזמן, ואיך הן יכולות לעזור לעצמן למרות כל הקשיים שהחברה מערימה עליהן... היה לי מסע מרתק להסתובב בין נשים סעודיות ולו רק בין המילים. שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה.
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע14בנות ריאד,ראג'אא אל - סאנע,חושפת את החברה הסעודית,מה מסתתר מאחורי הבורקא,ומתחת לגלימה. קראתי את הספר בנשימה אחת,ראג'אא חושפת את ספוריהם של ארבעת חברותיהא, שהתאהבכו מגברים סעודיים ואיך שהם התאכזבו מנטישת הגברים לטובת הכלה שהמשפחה בחרה להם. ספר שעשה הד במדינות ערב,והשבוע הגיע לחניות מתורגם לשפה העברית. הייתה לי תחושה של כעס על הגברים ,שהם פשוט נטשו את אהבת חייהם על מנת לרצות את האמהות שלהם, ספר שנתן לי להציץ לעולמם של אנשי ריאד. לסופרת יש לה כושר כתיבה נפלא ומגלגלת את העלילה בצורה יוצאת מהכלל.
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע5כותבת אלמונית מספרת את סיפור חברותן של ארבע בנות סעודיות בצורת אימייל אותו היא שולחת לרשימת תפוצה , וזו הולכת וגדלה במהירות מסחררת, ומהר מאוד הופכת להיות הדבר הכי חם בממלכת הנפט.כי לא רק שכל הכביסה המלוכלכת יצאה החוצה , היא גם נתלתה על החבל לעיניי כל . כל פרק נפתח בהקדמה ובמילותיה של שולחת האימייל , ואז היא מספרת את הסיפור. עולם ומלואו מסתתר מאחורי הרעלה. אהבות , תשוקות , קנאה , תככים ,ועוד. כל החומרים שמעסיקים נשים צעירות בגיל הזה בין אם הן מסעודיה או תל-אביב. ספר חמוד וכייפי שפותח צוהר לעולם מסקרן ומסתורי , האפוף בכל כך הרבה איסורים והגבלות שגורם ללב להתכווץ .
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע5ספר במשקל נוצה, לא מספק שום תובנה למרות הנושא שהוא מתיימר לדון בו, אך משעשע לעיתים ובכך הוא משיג את מטרתו מצחיקים במיוחד שני דברים השורה השיווקית ״סקס והעיר הגדולה מאחורי הרעלה״ והמחשבה שהספר עורר הדים כל כך בעולם הערבי..בטוח גם שרגאא אל סאנע צחקה כל הדרך אל הבנק ( לא שהיה חסר לה כסף מלכתחילה, נראה לי)
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע5הספר כתוב בצורה מאוד קלילה וקולחת, הוא מאוד "זורם". מתמקד בקושי להתחתן מתוך אהבה בסביבה כל כך מורכבת כמו החברה הסעודית (מצד אחד מאוד דתיים ומצד שני לובשים את בגדים פרובוקטיביים וממותגים מתחת לרעלה). יחד עם זאת מרגישים לא מעט עצב מתחת לפני השטח, עצב שנובע דווקא מהניגודים האלה: מצד אחד הבנות מאוד משכילות ומצד שני לא יכולות להחליט בעצמן עם מי להתחתן. אגב, בספר מוצג אותו קושי גם בצד הגברי. אין ספק שזהו ספר מעניין ולא שגרתי.
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע4זהו ספר בנוסח הרומן הרומנטי או הרומן הריאלי.ובכל זאת,זהו ספר על החברה הסעודית. לא סתם החברה הסעודית , אלא על יחסי גברים - נשים בשכבה החברתית הגבוהה ביותר בסעודיה. אלו שיש באפשרותם לקנות כל מה שעולה על דעתן, ועדיין להיות כבולות במערכות ציוויים ואיסורים קשים של קצה הסקלה המולסמית. - התקשרות עם גבר לפני החתונה. - התנהגות לאחר החתונה. - הקללה של היות אישה גרושה. - הרודנות של הבעל לאחר הנישואין. ועוד ועוד. מצד שני פתיחות ללימודים גבוהים לנשים. ואפילו יוזמות מסחריות ואחרות. ארבע נערות / נשים הן גיבורות הספר, למיס היפה, סדים שעושה טעות חייה עם ארוסה וחוטפת את תוצאות המעשה, קמרה הפחות יפה ומישל. ואולי גיבורת הספר האמיתית היא הכותבת. היא כותבת בלוג המופץ לנשים וגברים סעודיים. עוצמתו והשפעתו הולכים ועולים, עד כדי כך שמתקיימים דיונים של "מומחי" ספרות על הבלוגים. ואחד טוען כי " הכותבת מוכשרת ששיכת לזרם האקספסיוניסטי- סוריאליסטי- מטאפיזי של האסכולה האימפרסיוניסטית". והיא אומרת :" אם הקשקשן היה יודע שאין לי מושג קלוש מה אומרות המילים האלה....מה אני חושבת על סוריאליזם מטפיזם ואימפרסיוניסטי? זה חנטרישזם וקישקושיזם!". עכשיו אפשר להגיע ללוז של הספר. בעיני , זוהי צורת הכתיבה. הספר, כתוב כבלוגים שכל אחד מהם מספר על התפתחות הבנות ויחסיהן עם הגברים הסעודים. תחילת כל פרק מכילה שני חלקים משמעותיים: האחד- הגיגים, שירים וציטטות של הכותבת. נפלאים ומחכימים. מאירים את התרבות הערבית ובמיוחד שירים כמעט מחתרתיים של משוררים כמו נזאר קובאני.( ראו בהמשך). השני - תגובות קוראים. מה שמצא חן בעיני במיוחד היא תגובתו של סטיסטיקאי שמצא כי אורך הבלוגים אינו אחיד ואין חלוקה נכונה בין חלקי הבלוג. הכותבת מנצלת נכון את סגנון הבלוג להוסיף נדבך אחר נדבך בתיאור החיים של הנערות, דור ההורים מול דור הילדים, תרבות החיזור ושיטותיה, ולבסוף מרווח ההחלטות המצטמצם של נערה לקראת נישואיה ולאחריו. הספר זרוע פנינים וביטויים כמו : "למה להשוות כפכפים לסנדלים". והכוונה: למה לרדת באפשרויות הבחירה. אסיים בציטוט חלק משיר של נזאר קבאני: ... ובלילה אנו חוזרים מממשים את זכויותינו כמו פרי הרבעה חמישה רגעים ונגמר ללא חשק, ללא להט, ללא חיבה כמו מכונות ... ואחר כך שוכבים כמתים ונוטשים אותן בלב האש בלב הבוץ והרפש רצוחות ללא רצח .... שווה לקרוא ולהתוודע לעם ועולם לא מוכר לנו.
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע4למי שמצפה לסקס והעיר הגדולה, צפויה אכזבה רצינית. ברגע שמפסיקים עם הציפיות אפשר להתפנות להנות מהספר, שכתוב בצורה קלילה וקולחת, מעניין ורומנטי. אפשר גם ללמוד הרבה על התרבות הערבית בכלל והסעודית בפרט, בעניין הזה, הספר אינו דומה לאף ספר אחר שקראתי מאחר וההבדלים המנטליים כל כך גדולים מה שמוסיף לספר עניין רב ולא מסתפק בלהיות רומן רומנטי שגרתי.
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע3בנות ריאד היא למעשה סיפור על מערכות יחסים של 4 בחורות מערב הסעודית מריאד, כולן מייצגות את הסטיגמה של המקבילה האמריקאית - סקס והעיר הגדולה, בגרסה הסעודית עשירות ומפונקות שמחפשות אחר האהבה בצורה נואשת. סדים, למיס מישל וקמרה- כל אחת ולה עולמה המסובך עם גברים שאמורים לשאת אותם, אם כי כתוצאה משידוך, החלפת מספר טלפון בקניון מבלי שחשפו חלילה את פניהן. אך כמובן בכל צעד ושעל יש עניין המסורת, יש את את נושא השידוך הבעייתי, את האיסורים על התערבבות של סונים עם שיעים, את אי קיום יחסים לפני החתונה (מסורת), את ההתאהבות האמיתית, אפילו הריון לא רצוי. הספר בנוי כאמור מ-50 הודעות אינטרנט ומתאר את קורות הגיבורות. ישנה חתונה שנגמרת לא טוב, כי הבעל מאוהב באחרת. ישנה כמעט חתונה, רק שהכלה הלכה רחוק מדי לפני שהתחתנה רשמית , אותה כלה תתאהב אח"כ בגרסה של מיסטר ביג האמריקאי - פיראס הסעודי ישנה גיבורה שמתערבבת עם שיעי ונעצרת לחקירה ע"י משטרת הדת. אותה אחת גם נגלה את סבלה מהקורה בחברה הסעודית. ישנה גיבורה שמצליחה לכבוש את חתנה בשלבים -כמו בספר. ספר בסדר לא יותר מכך
בנות ריאדראג'אא אל-סאנע2דווקא הפתיע אותי ממש ממה שחשבתי שיהיה, ספר מצחיק ומשעשע על 4 בנות שיחסית למוסלמות דווקא ממש פתוחות אני אישית הכי אהבתי את סדים, בספר מסופר על הדרך הארוכה שעשו עד שמצאו חתן, מלמד על אהבה וזוגיות.