ביקורת ספרותית על המעגל - אנגלספורס #1 מאת שרה ב. אלפגרן

---

גלינג גלינג גליייייינג!
גליייייייייינג!

"רק דקה!"

שרה אלפגרן מנתקת את עצמה בכוח מ"אחיינו של הקוסם", נחלצת באנחה מהכורסה הכחולה המרופטת, הופכת את הספר על שולחן הקפה, שיישאר פתוח, ומדשדשת אל הדלת.
היא עומדת על קצות האצבעות ומציצה בעינית.
המראה לא מלבב: חמש זקנות ושני זקנים עומדים בחדר המדרגות ומביטים, כך נראה, ישר אליה בהבעה זועפת. ובראשם מי אם לא מרגרט קונקל מטילת האימה, אשת הברזל של הקהילה המקומית. קונקל רוכנת קדימה ולוחצת שוב לחיצה ממושכת על הפעמון.

גליייייייייינג!

"אני פותחת, אני פותחת," שרה ממלמלת.
הדלת נפתחת לרווחה. משלחת הזקנים פולשת פנימה.
שבעת הקשישים מרגישים בבית, כך נראה. הם מתיישבים בלי הזמנה על שתי הספות. מרגרט קונקל כובשת את הכורסה הכחולה, ושרה מתיישבת בלית ברירה על שולחן הקפה.

"השמועה אומרת שאת כותבת ספר פנטזיה," פותחת מרגרט קונקל בלי הקדמות של נימוס.
שרה מודה באשמה.

"יש לנו בקשה אלייך," אומר פיט קורנצוויג.
"לא בקשה, דרישה," מתקנות אותו שלוש מחברות המשלחת בבת אחת.
"באנו אלייך בתביעה בשם אוכלוסיית גיל הזהב כולה. אנחנו דורשים," מטעימה קונקל, "גיבור מזדקן."
"סליחה?"
"גיבור מזדקן!" חוזרת מלה הנטקה - גרוס בקול. "זקן, קשיש, תרח, מאותגר גיל! גיבור ששנותיו היפות מאחוריו!"
"אל תיתממי," מציעה אנה קון בחביבות. "בגיל שלנו סבלנות היא כבר לא התכונה הכי נפוצה, שרה ברגמארק אלפגרן." את השם המלא השנוא היא מתיזה הברה אחר הברה.

מרגרט קונקל משתעלת קלות ומשתלטת שוב באלגנטיות על הדיון.
"כבר עשרות שנים," היא אומרת, "מופיעים בספרי הפנטזיה בני עשרה שעל כתפיהם הדקות מוטל גורל העולם. מאז יצאנו לפנסיה אנחנו מחפשים בנרות גיבור פנטזיה מבוגר, ועדיין לא מצאנו."
"האל הטוב יודע שלא נותר לנו עוד זמן רב לחפש," רוטן מישהו מתחת לשפמו המאפיר. שרה לא זוכרת את השם, אבל היא די בטוחה שהנכד שלו למד איתה במחזור ביסודי. אולי פולק?

"כל מה שאנחנו מבקשים," אומרת קונקל, "הוא גיבור זקן. אנחנו נותנים לך יד חופשית בעיצוב העלילה: זה יכול להיות אדם בן שמונים ושתיים שמגלה לפתע יכולות קסם לא צפויות... זאת יכולה להיות מכשפה בת שבעים וארבע... זאת יכולה להיות קבוצת קשישים שיוצאת לפעולה בעקבות מותם המסתורי של כמה מדיירי בית האבות... כן, ואז מסתבר שאיזו נבואה עתיקה מטילה עליהם לחסום את כוחות הרוע מלחדור אל העולם... את יכולה להעניק לכל אחד מהקשישים האלה כוח קסם מיוחד משלו. קריאת מחשבות נניח." היא נועצת בשרה מבט מזרה אימים. שרה מקווה בכל לבה שקונקל לא ניחנה ביכולת הזאת.
"תעשי מה שאת רוצה," חוזרת קונקל לעניין.
"יש לנו רק דרישה אחת: הגיבור שלך צריך להיות בן שישים לפחות."

"זאת קצת בעיה," שרה מחפשת במרץ תירוץ, "האמת היא שהעלילה מותווית כבר. אולי בספר הבא אני..."
"שטויות," חותכת אותה קונקל בחדות, ובעיניה מבליח לרגע הניצוץ המסוכן שהקנה לה את המוניטין המפוקפק שלה, "רק אתמול דיברתי עם סבתא שלך ושמעתי שאת במחסום כתיבה רציני.
מה זה כל הדפים האלה?"

היא מושכת מהשולחן דפדפת מלאה רישומים כחולים מחוקים למחצה, מעיינת בהם רגע ואז קמה ברוב רושם, ניגשת למטבח ומפילה את הטיוטה הראשונית כולה לפח הניירות.

"ילדה, אין לך כאן שום דבר. זה ספר זה?
את מתחילה עכשיו מהתחלה. בהצלחה."
שרה נעה במקומה באי נוחות - היא יכולה כמעט לשמוע איך הטיוטה שלה קוראת לה מהמטבח - אבל שלוש הקשישות מולה לא מסירות ממנה עין. בשקט המוחלט השורר אפשר לשמוע את הכורסה הכחולה מוחה בחריקה כשמרגרט קונקל רוכנת קדימה.
"תראי," היא מרככת את קולה, "יש היגיון בגיבור מבוגר. יש לו ניסיון, יש לו חברים. יש לו כרטיס אשראי וחשבון בנק, זה די נוח כשאתה בורח מכוחות אופל לא ידועים. הוא יודע היסטוריה, ואם יש מזל הוא אפילו מבין קצת לטינית. לפי כמה ספרים יש לנתון הזה משקל.
אני בכלל לא מדברת על מיליוני הפנסיונרים המשועממים שיגלו עניין בספר שלך. כל זקני סימניה ישתחוו לך אפיים.
סבתא שלך סיפרה לי עלייך, את ביסודך ילדה טובה. גיבור מזדקן, כן, שרה? זה הכל. גיבור מזדקן, ואנחנו לא נצטרך לבוא לכאן שוב."

היא קמה, ושאר חברי המשלחת צולעים בעקבותיה אל הדלת.
רגע לפני היציאה מרגרט קונקל מסתובבת, צועדת למטבח ושולפת משם את הטיוטה הראשונה של 'המעגל'.
"רק ליתר ביטחון," היא אומרת לשרה בחיוך רחב, והתותבות שלה רועדות.
"בהצלחה, ילדה. ד"ש חם לסבתא."
רגע אחר כך הדלת כבר נחבטת במשקוף.
שרה אלפגרן עומדת כמו נציב מלח.
"הנוער של היום," היא שומעת את מרתה פריסלנד נאנחת בחדר המדרגות.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~~~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~~~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

"היה לי הלילה חלום שלא יאומן," היא אומרת לו.
"מה חלמת," הוא ממלמל ולועס את העט שלו. הטיוטה שלו לא נראית יותר טוב מהטיוטה המנוחה שלה.
"חלמתי על רעיון מבריק," היא אומרת. "נניח שתהיה לנו קבוצת תיכוניסטיות, שיוצאות לפעולה בעקבות מותם המסתורי של כמה חבר'ה מהשכבה? והבנות האלה יצטרכו להציל את העולם מאיזה כוח מסתורי? ונבואה עתיקה תטיל עליהן לחסום את כוחות הרוע מלחדור אל העולם? לכל אחת מהבנות יהיה כוח קסם מיוחד משלה. קריאת מחשבות נגיד. איך זה?"
הוא מרים סוף סוף את העיניים מהדפדפת המרוטה שלו. "זה דווקא רעיון לא רע," הוא אומר. " אבל תיכוניסטיות? שוב תיכוניסטיות? זה כל כך כל כך לעוס. לא עדיף לנו שכבת גיל אחרת?"
"בשום אופן לא יותר משש עשרה," היא חורצת.
"ורק בנות?" הוא שואל. "מה עם קבוצה של חמש בנות ושני בנים נגיד?"
"ממש לא," אומרת שרה בפסקנות. "רק לא זה."
"בן אחד," הוא מתמקח.
"טוב," היא נכנעת. "אבל הוא ימות ראשון."
"זה יהיה כזה ספר בנות," נאנח מאטס. "אני מזהיר אותך כבר מעכשיו, אני אתכחש לו."
היא מכניסה לו מרפק בצלעות. "סתום."

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על המעגל - אנגלספורס #1