ביקורת ספרותית על אם יש גן עדן מאת רון לשם

---

מצד אחד, אהבתי מאוד את הספר. מצד שני, הוא גרם לי כעס ותסכול רב. הספר כתוב בצורה קלילה, בשפה נמוכה, יומיומית, והוא מלא בתיאורים של הכל. אני חושבת שהספר והכתיבה שלו בפרט משקפים בצורה הכי אמיתית את המצב ברצועת הביטחון בדרום לבנון בתקופה שלפני הנסיגה מהרצועה, ומהקריאה בו אפשר ללמוד הרבה על הקשיים הביטחוניים באותה תקופה, ובעיקר- על קשיי הלוחמים באותה עת. הספר מעלה הרבה שאלות מוסריות, וגורם לך באמת לחשוב "וואי אם הייתי שם, מה אני הייתי עושה?", ולפי דעתי אין באפשרותנו כרגע להבין מה הם חוו שם, כי מי שלא היה שם, יכול רק לדמיין. אבל הדבר היחידי שאולי קצת קרוב לזה ויכול לנסות לגרום לנו להרגיש, זה "אם יש גן עדן". כואב לקרוא על אלה שמאבדים חברים, על אלה שנקטעת להם יד, על אלה שלעולם לא יצליחו לשכוח את הבופור, ובעיקר, עצוב לדעת שכל זה באמת קרה.
על צה"ל למדתי מספר דברים; באילו קשיים נתקלנו בלחימה ברצועת הביטחון, עד כמה חשובה הערנות שם, כי רגע אחד שאתה לא שם לב וחוליית מחבלים מנסה לחדור רגלית למוצב שלך. עד כמה קשה להיות תקוע בלבנון 50 ימים ואפילו יותר, לא להתקלח שבועות, לחכות במארב 72 שעות שמשהו יקרה וכלום, פשוט כלום, לא קורה. הבנתי עד כמה לא פשוט זה שעוברת תקופה, ומצבת האנשים שלך יורדת, ולא כי הם עברו תפקיד... ואיך זה משפיע על האווירה של הנותרים, וגורם להם להרגיש כמו ב"שורד האחרון".
על לירז יש המון מה לומר. לירז אוהב, לירז מאבד, לירז שונא, לירז מת לכסח, לירז מופרע, לירז מפר פקודות, לירז עושה מה ב... שלו, לירז אוהב את לילך, לירז לא אוהב את לילך, לירז נפרד מלילך, לירז משקר לאמא, לירז מפנטז, לירז ואושרי אחים בנפש, לירז כועס על עצמו כשהוא לא מסוגל לקיים את ההבטחה שהבטיח לאושרי (שאם מישהו מהם נפצע, השני גומר אותו, כי עדיף למות מאשר להיות נכה), לירז נותר לבדו כשאושרי משתחרר, לירז דפוק בשכל לפעמים, לירז נשבר לפעמים, לירז רותח על המערכת לפעמים, לירז סובל, לירז משחק אותה שהכל בסדר, לירז עושה הכל בשביל הלוחמים שלו, לירז הוא לירז, והוא אדם רגיל בסופו של יום. לירז כל הזמן חושב על הנסיגה, והוא מביע עליה ביקורת חריפה ביותר. מבחינתו- אם ידוע מראש שנצא משם- למה מלכתחילה??? מאוד ממליצה...

» ביקורות נוספות של emanuelle
» ביקורות נוספות על אם יש גן עדן