איך אפשר לתאר מלחמת עולם? ובמיוחד מלחמת העולם השניה, שכללה באמת את כל העולם?
מה עוד שהדבר נעשה כאשר ספרים רבים וביניהם טובים מאוד נכתבו על מהלכיה בגזרות ותקופות שונות.
הסופר הייסטינגס, הבין את הקושי והאתגר שבכתיבה ובנושא שנבחר, וניסה להתמודד איתו.
כאן, ברשותכם אביא את הסיפור המוכר, על הפר הצעיר והפר הזקן שעמדו בראש הגבעה וראו עדר פרות יפהפיות למרגלותיה.
אמר הפר הצעיר : " בוא נרוץ ו.. את כל העדר!!".
ענה לו הפר הזקן : בוא נלך לאט ו... אחת אחת.". כלומר : בחר שיטה, הצמד אליה והיה עקבי. אל תיתן לשום אלמנט , פיקנטי ככל שיהיה ( עגלה שמתחילה את חייה או אם צעירה שמבקשת כי תכיר קודם את העגל הצעיר שיש לה ואת הוריה, קריאות פיתוי של פרות ותיקות ועוד), הצמד לנושא וליעד.
זאת היתה הדילמה של הכותב והמסר של הספר שלפנינו.
הקריאה בספר דורשת מאמץ , ועיקרו לזהות את המסר שבו.
לדעתי הנושא העיקרי הוא האדם במלחמה. בין אם הוא חייל לוחם , מדינאי ומנהיג שצריך לקבל החלטות, אזרח שמצוי במרכז הסערה וכל בקשתו היא פינה לשרוד בה ועוד.
זהו נושא נירחב. לכן הצטמצמה מטרת הספר לתפיסה של הפרטים שציינתי לעיל, כי המציאות משתנה ועל כל מרכיב בה, כיחיד , קבוצה , מדינה ומנהיגים מדיניים וצבאיים, להבין את התמונה ולנקוט בהחלטות בהתאם.
הסופר בחר בדרך הביניים: ובמשל הסיפור שהבאתי , בחר בפר בוגר עם אלמנטים של פר צעיר.
לכן הוא מתאר מהלך צבאי או מדיני בקוים כלליים, קופץ לדמות או שניים שנקלעו לאותו מהלך ונזדמן להם לכתוב יומן או זכרונות, משם אל המנהיג כמקבל החלטות , סטלין מול היטלר, צ'מברליין מול היטלר בתחילת המלחמה או קיסר יפן מול רוזוולט ועוד ועוד.
המהפך התודעתי מוצג יפה אצל הבריטים הגרים ב.. מזרח הרחוק. שם עליהם לעבור ממצב של סהיב לגנרל או התושב ממשרת ללוחם, או מזדהה עם אחד הצדדים ( יפני או בנות הברית).
גם האירגון הצבאי עובר מהפכה מחשבתית.
לדוגמה:אם היפנים הסתערו תמיד בכל הכוח קדימה ולא נסוגו כמעט בכל מקרה, הרי טקטיקה של נסיגה לשם שימור הכח, הניבה תוצאות טובות יותר , למרות שבמקרים רבים גונתה, בדרך כלל על ידי בעלי ענין.
דרך אגב , הכתרים לא ניתנו בדרך כלל למפקד שנקט בשיטה זאת.
הדוגמאות רבות.ובחלקן מוצגות בצורה פלסטית כמו המצור על לנינגרד, ולעיתים בעירבוביה שלא ברורה מה קורה בה כמו בקרב מידווי.
ההיסטוריון שבכותב מנע ממנו לסלק פרטים או אפילו חלקים מכובדים, שאינם תורמים למסר של הספר.
הדוגמה הצורמת ביותר היא קרב מידווי באוקינוס השקט שבו התהפכה המגמה במלחמה עם היפנים.
אלמלא קראתי ספר מצויין על כך, הייתי חושב כי קרבות ימיים הם עסק ליודעי ח"ן.
הקרב מובא בעירבוביה של תיאורים, חלקם חשובים וחלקם טפלים, לצרכי הקורא , והרושם המתקבל הוא סלט של פעולות.
מאידך,תיאור קבלת ההחלטות של מנהיגים כמו רוזוולט, צ'רציל וסטאלין, יפה ומציג את מכלול השיקולים.
גם לתיאורי התגובות של האזרח הפשוט באנגליה, גרמניה, או ברוסיה יש ערך מוסף.
כל אלו מופיעים כהבלחות ברצף הקריאה ובסיומה אין לי תמונה כיצד התנהג למשל ,רוזוולט לאורך כל המלחמה.
לסיכום, אזהרה.
קראתי קטעים מקדמי מכירות על הספר והחלטתי שלא להכנס אליו.
כשהגעתי לספריה הושיטה לי הספרנית את הספר ואמרה :"קח זה יענין אותך".
ואני כמו הפר הצעיר לא נצמד לעקרונותי ומתמסר לכל דבר מודפס.
לא הפסדתי.נהניתי לקרוא קטעים רבים ממנו ואף החכמתי .
אבל בסוף התהליך , נותרתי כמו במשל הכרם: איני בטוח כי שכרו שווה את המאמץ להתגבר על 722 עמוד, כשערימת ספרים אחרת קורצת לי.
אולי , בהליכותי המרובות ברעננה וההירהורים המלווים אותם , אגלה כי הרבה זרעים ורעיונות נקלטו ואקטוף מהם פירות בעתיד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
