• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של תמר-מילים

תמונה של תמר-מילים
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של תמר-מילים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של תמר-מילים
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:חוכמת חיים
הקודמת
שמוליק
לפני 14 שנים

“מרגש מעניין ונותן פרספקטיבה לחיים מומלץ בחום לכל מי שלא מבין את המשמעות של לנצל את הרגע :)”

15/38
ביקורות על ההרצאה האחרונה
הבאה
dbf148
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 13 שנים

“לא נעים לכתוב את זה, מכיוון שבכל זאת זה היה המסר האחרון שלו, אך בהחלט ניתן לראות שהספר נכתב בעיקר למ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

ההרצאה האחרונה הוא ספר הדרכה לחיים שנכתב ע"י מי שנקצבו לו עוד כמה חודשים לחיות.
בספר הזה הוא מוסר הנחיות לחיים טובים, מספקים ומלאי משמעות, כפי שהוא רואה אותם, וכפי שנחיו על ידיו. רנדי רוצה להעביר לילדיו ולתלמידיו את ההדרכה הזאת ובכך להשלים להם את מסכת החינוך שלא יוכל להמשיך בחייו.
לכאורה זהו עוד ספר בז'אנר הניו אייג', למעשה זהו ספר טוב ונוגע ללב.
הכתיבה נוגעת ומתובלת בסיפורים וניסיון אישי, ואינב דידקטית, מתנשאת או טרחנית.
מתנה נהדרת לימי הולדת, למסיימי י"ב או צבא או אוניברסיטה, וסתם לחבר/ה טוב/ה או לעצמי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של Mira
Mira
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
3קוראים|גיל ממוצע61|67%נשים

על המבקרת

תמונה של תמר-מילים

תמר-מילים

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
340 ביקורות•3 נבחרות•2,423 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של תמר-מילים
תמר-מילים
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות340
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה2,423
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת124ספרות מקורית82מתח ריגול והרפתקאות54

דיון על הביקורת

2 תגובות
תמר-מילים
תמר-מילים•לפני 10 שנים

אחפש. תודה

Mira
Mira•לפני 10 שנים
ממליצה גם על הספר שהוציאה אשתו על אותה תקופה. מעולה גם.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של תמר-מילים

להבת הברזל

להבת הברזל

רבקה יארוס

זהו ספר שני בטרילוגיה, וככזה, ניגשתי אליו בציפייה ובחשש, כי הראשון (האגף הרביעי) היה טוב וסוחף ויצוק בתבנית הז'אנר הרומנטזי (אז נא לארגן ציפיות בהתאם), והספר השני יכול להיות מעבר צולע לספר השלישי שאמור לסגור את הטרילוגיה, או להצליח לעמוד בפני עצמו, למרות שאנחנו מכירים כבר את הדמויות הראשיות, ואת העולם.
והספר הזה הצליח! 735 עמודים שמתארים את השנה השנייה של ויולט בבסגייה, בית הספר הצבאי בממלכת נוואר. כעת זיידן כבר חייל, והוא מוצב באחד המבצרים בגבול, בעוד ויולט מתמודדת עם המשך הכשרתה הצבאית. כמצופה, זה נעשה אכזרי, ומאתגר אותה ואת הקשר הרומנטי בינה ובין זיידן, ואת הקשר בין הדרקונים שלהם.
אבל יש חניכים חדשים בשנה א', ויש התפתחויות בגזרת הדרקונים, ויש אתגר לחזק את רשתות ההגנה. אנחנו גם מקבלים עוד הצצה לחיים של זיידן לפני המרד, ולהיסטוריה של נוואר, ונחשפים לתככים בתוך המערכת הצבאית.
יש אזהרת טריגרים בתחילת הספר, והיא מוצדקת. שימו לב. ואחת המלחמות המתוארות שם הזכירה לי מאוד מלחמות שחווינו כאן, אצלינו, וזה גם טריגר.
עם זאת, זיידן הקשוח והמנותק רגשית, נעשה יותר רך בקצוות מול ויולט שמקשיחה עמדות, אבל שלא כמו גריי, לא מרסקים לו את דמות החזק/שולט בעצמו/כריזמטי/הכי הכי. תודה על כך. הגזמה היא בכמות השברים והפציעות שכולם שם נפגעים ומתרפאים בקלי קלות עם האשפים וההילרים שלהם. אבל זה נסלח במגבלות הז'אנר.
כצפוי, אני לא יכולה לחכות לתרגום של הכרך הבא (ממש קשה לי לקרוא אותו באנגלית, האמינו לי שניסיתי), ואפילו שמעתי שרבקה יארוס כותבת כבר את החלק הרביעי.

לפני חודש•
★★★★★
•תמר-מילים
גן הלבנדר

גן הלבנדר

לוסינדה ריילי

לוסינדה ריילי מגישה לנו עוד רומן היסטורי עם כל המרכיבים הטובים.
אמילי, וטרינרית צעירה וביישנית, היא בת יחידה, וכשאמא שלה מתה, היא נאלצת לטפל בירושה שכוללת חובות גדולים ובית אחוזה כפרי מוזנח שיש בו אוצרות תרבות.
כדי לכסות את החובות היא מוצאת את סבסטיאן, סוחר אומנות בריטי שבמקרה נמצא באזור, והוא עוזר לה למכור כמה תמונות, וגם אהבה...
אמילי עוברת ללונדון בעקבות בעלה הטרי, וסיפור ישן עם סבתו, שהייתה קשורה לאחוזה הצרפתית במלחמת העולם השנייה, וגם את אחיו הנכה.
הסיפור קופץ אחורה לסבתא, שהייתה מרגלת בריטית שנשלחה לצרפת, ועם התקדמות שני צירי העלילה אנחנו מבינים את הקשר בין הגיבורים שלנו
וגם עוד כמה דברים על אהבה, משפחה, נאמנות וספרים עתיקים.
ספר נהדר לימי חורף תחת שמיכה עם קנקן תה (כוס לא תספיק) או לחופשה אביבית.
ממליצה לכל חובבי הז'אנר שסיפורים משפחתיים מורכבים מדברים אל ליבם.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
שנה שבע

שנה שבע

מיכל קרייטלר

גילי, גיבורת הספר היא אמא יחידה לתומר החייל, היא עובדת בקופת חולים ומטפלת בכלב זקן וציפור- עורבת, שהייתה של אמא שלה שנפטרה.
יום אחד מתחילים לקרוב לה דברים מוזרים ופוגעים, והיא חושדת שחותה הגדולה חזרה לארץ אחרי שמונה שנות היעדרות. אחותה הגדולה שעוד כועסת עליה, אחרי שביתה, אחיינית של גילי, נפטרה מסרטן כשהייתה בת 12.
גילי נושאת אשמה כבדה, ומאוד רוצה שאחותה תסלח לה, אבל האחות הזאת לא ממש משתפת פעולה. הדברים מסלימים כשבמקבי אולי מתחיל להתפתח משהו עם מישהו, למרות שגילי ממש לא בקטע של זוגיות ואהבה.
זהו סיפור על אחיות, על קשרי משפחה וחשבונאות עתיקה, על היכולת לסלוח והיכולת לעמוד על שלנו.
סיפור חזק ונוגע.
החולשה הקטנה היחידה שלו היא הדמות של אור, אחותה הגדולה של גילי, לא להכול הצלחתי להאמין שם.
אבל גילי? וואו. הלוואי והייתה לי אחות כזאת.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
שולטת במגרש

שולטת במגרש

קרלה סורנסון

הספר הזה כמו לקחת שוקולד ממולא קרם תות מהמדף. זה מתוק נורא, אתה יודע מה אתה מקבל, ואתה קונה כי אתה מת על זה.
גם בספר שולטת במגרש, אתה מקבל רומן בין אלי (אלכסנדרה) צעירה ויפה ורווקה שיורשת קבוצת פוטבול בין הנכסים הנוספים של אביה, ובין לוק, הקוורטרבק החתיך של הקבוצה, שמאוד לא אוהב את הבוסית החדשה והלא מנוסה, וגם לא פנוי לקשר.
היריבות והעוינות מתחלפות בהדרגה לרומן סוער, הכול צפוי, ועם זאת מענג. דמויות חביבות, יפים ויפות בבתים גדולים ובריכות מאובזרות.
ספר חופשה לחובבות הז'אנר.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
נתראה אתמול

נתראה אתמול

רייצ׳ל לין סולומון

סיפור נחמד מהז'אנר הרומנטי.
הספר מיוחד לקהל צעיר יותר כי הגיבורים הם סטודנטים, בדיוק מתחילים שנה ראשונה בקולג'.
בארט בלום רוצה לפתוח דף חדש בקולג', להתקבל לכתוב בעיתון הסטודנטים, ולשכוח מהאסון שקרה לה בתיכון, ושבגללו הייתה מתוייגת לדיראון עולם.
באחת ההרצאות היא פוגשת את מיילס, שנראה לה סנוב, אבל בסוף אותו היום היא מגלה שהיא תקועה בלולאת זמן, ואיתה תקוע גם מיילס.
ביחד הם לומדים את המצב, לומדים להכיר זה את זו, ואולי אפילו לצאת מהלולאה.
זה סיפור נחמד, כתוב זורם, ובהחלט מהנה.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
דרור חייב למות

דרור חייב למות

רז קלמנוביץ'

מה את עושה אם יום אחד את מגלה שיש לך ילד קקה?
דליה, גיבורת הספר היא פנסיונרית של משרד החינוך, בדיוק לפני שנה התאלמנה, יש לה חברה טובה שבעלה עזב את הבית והבת היחידה שלה גרה בחו"ל, ודרור, הבן של דליה בלי זוגיות, מדבר לא יפה, וכנראה זומם להשתלט על כספי הירושה. דליה מנסה את כל מה שהיא יודעת כדי לסכל את המזימה, רק שככל שהספר מתקדם, הקורא מקבל את הרושם שאולי דליה טועה בכל מיני עניינים בפרשנות המציאות, ואולי בעצם היא באמת קצת לא בסדר.

ספר כתוב מאוד ריאליסטי, מאוד ישראלי, מאוד דיבר אליי, אולי בגלל שאני בגיל שבין ההורים המבוגרים וקריצה מהירושה.
יכולתי לדמיין את הטיפוסים הצבעוניים שחוברים לדליה במסע שלה אחר האמת, התרגשתי קצת בסוף, ובעיקר לא יכולתי להניח את הספר מהידיים.
הוא לא ארוך, אל תוותרו עליו.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
שובי שובי השולמית

שובי שובי השולמית

חוה עציוני-הלוי

כל ספר של חווה עציוני הלוי הוא סיבה לחגיגה בעיניי. אני אוהבת סיפורים מההיסטוריה שלנו, שנטועים בגיאוגרפיה שלנו פה, שמתכתבים עם המסורת שגדלנו עליה, ומרחיבים את התמונה. הכתיבה שלה מפיחה חיים ואנושיות בדמויות שעוצבו לפי נרטיבים דידקטיים מאוד מסוימים.
לכן שמחתי כשיצא הספר הזה, החדש. רק תהיתי, מי זאת שולמית? אני לא זוכרת מלכה כזאת, אמא של מלך, אשתו של מישהו בשם הזה או סיפור שנקשר בדמותה.
ואכן, שולמית היא דמות בדיונית, שנטועה בירושלים, עירו של המלך שלמה בימי שגשוג הממלכה.
שם הספר מהדהד את הפסוק: שובי השולמית ונחזה בך, שכתוב בשיר השירים, וזה היה הבסיס לכתיבת ספר זה.
הפעם עציוני-הלוי לקחה את שיר השירים, ושאבה משם השראה לכתיבת עלילה, שיש בה נערה צעירה, אהוב, וכרמים וערוגות בושם ביהודה של ימי מלכות שלמה בן דוד.
הכתיבה, כתמיד, נהדרת, והעלילה עושה חסד עם הפרטים ההיסטוריים, הבגדים, הכלים, דמויות הרקע וכמובן - הנופים. קל לדמיין את הירידה מירושלים לכיוון ים המלח, את החוות בין הכרמים והעדרים בהרי יהודה, ואפילו את הנסיעה צפונה לצור דרך הגליל. ובכל היופי הזה שזור סיפור אהבה בין שולמית ובין דודה, שמדביק את טלאי הפסוקים למשהו קוהרנטי ורומנטי. וכשלוקחים בחשבון את גילה של הכותבת, זה אפילו מרשים יותר.
בשורה תחתונה, הספר יצירתי וענוג!
רק מילה אחת על הכריכה - חבל. חבל שלא המשיכו את הקו העיצובי של הכריכות מהספרים הקודמים, כי זו משאירה רושם סכריני של AI.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
דוקטור בואי אצלי

דוקטור בואי אצלי

מירה מגן

מירה מגן מביאה לנו את סיפורה של גליה, רופאה בבית חולים, שמתמחה בסרטן הדם. רווקה לא צעירה, ששתי אחיותיה היפות כבר אימהות להרבה ילדים, והן מסתכסכות. גליה נשארת זו שאפורה לגשר ולהבריא את המשפחה. במקביל היא נעה בין החולים שפוקדים את המחלקה, מהם כאלה שהיא נקשרת אליהם באופן אישי, מעבר לקשר המקצועי הרגיל הנדרש, אבל כולנו בני אדם, נכון? ויש לנו גם חולשות.
במקביל היא מתאהבת ברופא מהמחלקה, שבדיוק התאלמן, ועל רקע הקשיים של אחיותיה הנשואות, לא ברור לה אם היא רוצה להתחייב לקשר הזה.
גליה מגיעה ממשפחה דתית, וזה נוכח מאוד בסיפור, מהשביס והפאה, ועד לשאלות: הוא משלנו? ובכל זאת נראה שגליה לא ממש מחויבת לקוד ההתנהגות הדתי.
בגב הספר כתוב שהעלילה מתקדמת דרך הטיפול בנער שהתאשפז, ואביו שמלווה אותו, אבל אני הרגשתי שכל קווי העלילה נעים במקביל, ואהבתי את הקצב הרגוע, יחסית, של התקדמות הסיפור, קצת כמו האופי של גליה. שקול, מסודר, ועם זאת מחליק בפינות על חולשות אנושיות.
בספר הזה, הכתיבה טובה אפילו יותר מהעלילה, לטעמי, בכל אופן. השפה היפה שלא גולשת למליציות יתר, ועם זאת, לא יורדת לשפה מדוברת ומצליחה לתאר סיטואציות רגשיות מורכבות, שבתה אותי.
העלילה, נגעה בי במקומות מאוד אישיים, כי גם אני אחת מתוך דבוקה של אחיות, כי אבא שלי חלה במיילומה ואז בלוקמיה ועברנו ביחד איתו את מסע החתחתים להשתלת מח עצם מתורם, ובאשפוז הארוך במחלקה ההמטולוגית ברמב"ם.
בשורה תחתונה - כתיבה משובחת, דמויות אנושיות, רוצו לקרוא, אבל בנחת.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
דבר רודף דבר

דבר רודף דבר

ג'ודי טיילור

כוכב אחד עבור הרעיון - מסעות בזמן, וכוכב שני עבור המקוריות למקצוע הגיבורה - היסטוריונית.
גיבורת הספר, מקסוול, היא הסטוריונית, ודי זאב בודד, ולכן מוכנה להיכנס לתכנית סודית ומסוכנת. היא תתנסה בטכנולוגיה שיכולה לשנע אנשים בזמן, כדי לחקור אירועים היסטוריים. רק שמסתבר שיש עוד סיבוכים בתכנית הזאת, ויש מי שמנצל את הטכנולוגיה הזאת לרעה.
אני נשברתי כשהיא נסעה לחיות בעידן הדינוזאורים. משם הסיפור פחות עבד לי, וכל ההסתבכויות שבאו אחר כך כבר היו פחות אמינות בעיניי.
חבל, היה פוטנציאל.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים

ביקורות נוספות על "ההרצאה האחרונה"

ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

פרופסור למדעי המחשב מגלה שנותרו לו חודשים ספורים של בריאות טובה ולאחר מכן הידרדרות עד למוות מסרטן. זה מוביל אותו לשאת הרצאה אחת אחרונה שהתמה שלה זה כיצד להגשים את חלומות הילדות שלנו, אבל באמת הוא מנסה להסביר לקוראים/לשומעים כיצד לחיות את החיים בצורה נכונה וטובה יותר (לדעתו כמובן). סיפור אמיתי ועצוב מאוד. הספר מעניין מאוד, מלא באנקדוטות יפות וכתובות היטב, מרגש ומחכים. כל אחד יכול לקחת ממנו משהו. מומלץ בחום.

לפני שנה•
★★★★★
•Cantona
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הנה רשימת חלומות הילדות של רנדי פאוש:
*להיות באפס כבידה
*לשחק בליגת הפוטבול העליונה
*לכתוב ערך באנציקלופדיה של וורלד בוק
* להיות קפטן קירק
* לזכות בבובות פרווה ביריד
* להיות דמיונאי של דיסני

את כולם הוא הגשים במידה זו או אחרת עד גיל 47. בגיל 48 הוא נפטר מסרטן הלבלב.

הנה רשימת חלומות הילדות שלי
*להקיף את כדור הארץ כמו יורי גגרין
*לכתוב ספר
*להיות שרלוק הולמס
*להתחתן ולעשות שלושה ילדים: בן, בת ובן
*ללמוד באוניברסיטה
*להיות פוליטיקאית ולהביא שלום עולמי

ברוך השם אני בריאה למדי ומקווה לא לסיים את חיי בגיל 47. בניגוד לרנדי, הגשמתי רק חלק מהחלומות הילדות שלי ואני מקווה להמשיך ולנסות להגשים אותם.

רנדי פאוש היה פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, מומחה למציאות מדומה. באוניברסיטה שלו, כמו בחלק מהאוניברסיטאות בארה"ב, חברי סגל לפני פרישה לגימלאות נותנים הרצאה אחרונה, שמסכמת את פעילותם המקצועית ואמורה לתת השראה לחברי סגל צעירים וסטודנטים. רנדי פאוש לא זכה לצאת לגימלאות, אך זכה להעביר הרצאה אחרונה מול אולם מלא עד אפס מקום וצילום ההרצאה זכה למעל 16 מיליון צפיות ביו טיוב. ספר זה הוא סיכום של ההרצאה האחרונה והרחבה של נקודות אותן ראה כראויות ביותר.

קראתי קצת ביקורות על הספר כאן בסימניה. כמעט כולם התייחסו לאוסף העצות שלו כאל קיטש אמריקאי מזוקק שלא חידש כלום מעבר לספרי ה"סוד" למיניהם. אני לא יכולה שלא להסכים חלקית. אכן, לפעמים הספר (בניגוד אגב להרצאה עצמה) גולש קצת למחוזות הקלישאה, אך בעיניי העצות הן לא החלק החשוב בספר הזה ובעיניי גם מובן. פאוש היה אב לשלושה ילדים כאשר שלושתם היו מתחת לגיל 6 בעת גילוי המחלה. לדבריו, גם ההרצאה האחרונה וגם הספר היו המורשת שהוא ניסה להעביר לילדיו, לכן הוא מתייחס לחלק מהנושאים בכפפות משי ממש ומתחמק מלהתעסק בסוגיות כבדות באמת.

בעיניי עיקר הספר הוא האיש עצמו, האיש שבעט בכל חומות הלבנים שעמדו בפניו עד שהגיע לאותה החומה שהכניעה אותו. בחייו הוא כנראה היה אחד האנשים האופטימיים והמחושבים, היהירים ונעימי ההליכות, החזקים והרכים, החכמים והתמימים, דהיינו איש מלא ניגודים, אך מעורר השראה.
גם בתוך העצות ה"קיטשיות" שלו יש כמה שאני מוכנה לקחת איתי לחיים.
למשל כאן, בהתייחס לחלומות שיש לו לגבי הילדים שלו, הוא מבהיר: "הורים שיש להם חלומות מוגדרים לילדיהם עלולים לשבש להם את החיים. כמרצה ראיתי סטודנטים חדשים רבים לא מאושרים, שבחרו ללמוד דברים שלא מתאימים להם כלל. הוריהם העלו אותם על רכבת שנוסעת לכיוון הלא נכון, ואם לשפוט לפי הבכי ששמעתי במשרד שלי, לעיתים קרובות הרכבת יורדת מהפסים... ילדים, אל תנסו למצוא מה רציתי שתהיו. רציתי שתהיו מה שאתם רוצים להיות. כמי שסטודנטים רבים כל כך עוברים בכיתות שלו, למדתי לדעת שהורים רבים לא מודעים לכוחם של דבריהם. הערה שאב או אם אמרו כבדרך אגב עלולה, בהתאם לגילו ולמודעותו העצמית של הילד, להתקבל כדחיפה של דחפור." עמ' 200-201

אהבתי גם את האמירה שלו לגבי הניסיון "ניסיון הוא מה שאתה מקבל כשאתה לא משיג את מה שרצית." עמ' 148
ויש עוד כמה דברים, למשל לבחור אם אתה טיגר או אי-יה, להנצל בצורה נכונה וכו'.

אם אתם לא מתכוונים לקרוא את הספר, קחו שעה ותצפו בהרצאה האחרונה ותצטרפו ל- 16 מליון הצפיות.

http://www.youtube.com/watch?v=ji5_MqicxSo

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מכירים את זה שאתם נכנסים למשבר קריאה? לא משנה איזה ספר תקראו אתם פשוט לא תתרכזו. לא יהיה לכם חשק בכלל לגשת אל הספר ולהשקיע זמן ולצלול אל תוך העלילה, לא אכפת לכם מאף דמות וכמות הספרים שנקטעים באמצע היא אין סופית...
זה היה המצב שלי בחודשיים האחרונים. התגייסתי סוף סוף לצבא, ומה לעשות טירונות זה לא המקום האידאלי לקרוא בו.

וכך בחודשים האחרונים חיפשתי נואשות ספר שיחזיר לי את התשוקה לקרוא, שיזכיר לי איזה התרגשות יש בסיום כל פרק, משהו שיזכיר לי את הכיף שבלשכב ולצלול לתוך עולם לא מוכר. ואז ברגע הכי לא צפוי, שתי דקות לפני יציאה למסע הספר הזה הגיע לידי. חבר שלי לחדר שכח אותו לפני שהוא עזב, ואני כמובן במסע חיפושי הסתכלתי בכריכה האחורית, ומשהו שמה סיקרן אותי אז אמרתי יאללה למה לא, וכך תוך פחות מיממה סיימתי את הספר.

על ההרצאה האחרונה יצא לי לשמוע רבות, ואמרתי הנה הזדמנות להתוודות להרצאה ששיגעה את העולם.

אז לרנדי פאוש התגלגלה הזדמנות להרצות את ההרצאה האחרונה - פרויקט שבו כל מרצה, חושב איזה מסר הוא היה רוצה להעביר במקרה וזאת באמת הייתה ההרצאה האחרונה שלו. האירוניה היא שבתקופה שבה רנדי קיבל את ההזדמנות להרצות התבשר לו שנותרו לו 6 חודשים לחיות, בעקבות סרטן הלבלב, מה שהופך את ההרצאה האחרונה לאחרונה בהחלט.

בספר, רנדי מרחיב יותר על החיים שלו, על מה גרם לו באמת לשאת את ההרצאה ועל דרכי ההתמודדות שלו ושל אישתו עם המחלה. הוא פורש בפנינו את חלומות ילדותו,טיפים והצעות לאיך באמת לחיות את החיים.
זה ספר קיטש, אבל רנדי דוגל בקיטש ומאמין שהוא מעורר מוטיבציה והשראה.
אז כן בכל עמוד שתעברו. הרים של קיטשיות יעופו עליכם, אבל אתם יודעים מה? בספר הזה זה לא מפריע!
הספר הזה הוא מסוג הספרים שכולנו חייבים לקרוא מפעם לפעם, כשקשה ואנחנו שוכחים לפעמים להסתכל על הטוב שבחיים, אז מגיע הספר ופשוט מזכיר לנו לחייך!

הדמות של רנדי מעוררת השראה, והתפקיד שהוא לקח על עצמו, להעביר את מורשתו הלאה, ובמיוחד לילדים שלו שידעו מי היה אבא שלהם מעוררת אהדה!

אז הספר דבר ראשון הזכיר לי למה אני כ"כ אוהב לקרוא והוציא אותי מהמשבר שהייתי תקוע בו זמן רב.
אבל גם העלה חיוך ענק על השפתיים, ואין דרך יותר טובה לפתוח איתה את השבוע!
אז תעשו לעצמכם טובה,קחו לעצמכם כמה דקות כדי להיזכר כמה טוב לחיות ולהיות ליד האנשים שאתה אוהב.

"חומות לבנים נמצאות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים מספיק לעבור אותן. הן שם כדי לעצור אחרים, לא אותך" רנדי פאוש.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•On The Road
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

אם הגעתי למימוש עצמי, אין לי בעיה למות בגיל חמישים. ברור שאעדיף ללוות את ילדיי, לשחק עם נכדיי ולהזדקן עם אהובת לבי. ליהנות מכל שנייה טובה ורעה שנותרה. אבל אם הגשמתי את עצמי, אפרד בשלווה מהעולם.

רנדי פאוש, חולה סופני, מציג בהרצאתו האחרונה את רשימת המשאלות שערך בילדותו, ומתאר כיצד אחת אחר השנייה, מימש אותה. אם הייתה זו פרוזה, תכף הייתי סוגר את הספר, מתנער מחוסר האמינות הספרותי של הכותב. להגשים את כל המשאלות, זהו הרי תסריט דמיוני. אבל מדובר בסיפור אמיתי, ולא חולקים על אדם על ערש דווי. האם היה זה המזל, האופטימיות או הנחישות שסייעו לו? כנראה שילוב של שלושתם.

תחילה הרגשתי שהדובר מתאר את דבריו במין לקוניות רובוטית, תוצאה בלתי נמנעת של שימוש בצד שלישי (הספר עובד על-ידי עיתונאי). אומנם אט אט הבנתי שזוהי רוח הדברים, להתמקד בעיקר, ולא בתפל, בחיים ולא במוות. בכל זאת מעניין היה לדעת כיצד פאוש היה כותב את ספרו, באילו דימויים היה משתמש, ואילו פרטים היה מוסיף או גורע.

פאוש שם לו למטרה, לסייע לאנשים להגשים את חלומם (כפי שסייעו לו), ברמה האישית והקבוצתית. אני חושב שגוף הפועל לאפשר לאנשים יצירתיות חסרת מעצורים הוא יוצא מן הכלל. היצירתיות נוטה לכיוון הנפש וחושפת בפנינו את תשוקותינו. בלי שנשים לב, נצלול אל נבכי נפשנו ונערוך היכרות אמיתית עמה ("הטעיית ראש" קלאסית כפי שהיה מציין).

הרעיון להותיר עיזבון רגשי לילדים בדמות הרצאות, ספרים וסרטונים קסום בעיניי. הנוכחות שלו כמורה רוחני עבורם, עתידה להיות משמעותית לא פחות מנוכחות פיזית של הורים רבים, ולמרבה הצער, אף יותר. בשלב מסוים (בדגש על הסוף), מצאתי עצמי, באופטימיות פאושית טיפוסית, מתפלל שארע נס, ורנדי עדין בין החיים, מגדל ומחנך את ילדיו. אבל כפי שתיאר באחד מפרקיו, לא לכל האגדות יש סוף טוב.

החלק האחרון מגולל את תובנותיו של פאוש אודות החיים, לא באופן מטיף וטרחני, אלא בכנות מעוררת השראה. מהבולטות בעיניי - האומנות האבודה של מכתבי התודה, הכרה עצמית, פשטות הבקשה וטוב לבו של האדם.
גם אם רוב המסרים לא היוו עבורי חידוש או תאמו את השקפת עולמי, עדין נחמד להיחשף לתובנותיו של הדובר. חלקם הציתו בי מחשבה, וחלקם חידדו את מה שכבר הסקתי בעצמי.

באחת מתבונותיו חילק את האנשים לשניים, טיגר אוהב השעשועים ואיה העגמומי (שתי דמויות מ"פו הדוב"). אין ספק שפאוש הוא טיגר קלאסי, אופטימי ונמרץ. בתור איה קלאסי, אני מעריך את דרכו, משכיל ממנה, אך ממשיך לצעוד בדרכי שלי.

הספר לא חוסך בקלישאות, אך הן אינן מייגעות, אלא תואמות את האופטימיות של רנדי, תכונה שהיא חלק בלתי נפרד המורשת שלו. הוא אדם מיוחד, חשים זאת מהרגע הראשון. ריאלי אך חולם, קשוח אך רגיש, גוסס ומאושר. לא בכדי סיפורו הכה גלים.
זוהי הזדמנות נדירה להציץ לעיזבונו הרוחני של אב לילדיו, לא באופן עמום וקודר, אלא בפשטות וישירות שובה.

שש משאלות ילדות פאוש הגשים, וסביר להניח שאף יותר. ברשימת "דברים לעשות לפני המוות" שערכתי בחטיבה, מצאתי שש משאלות גם כן. בינתיים הגשמתי רק אחת (לשמוע בגרמופון את The Dark Side Of The moon). כמעט עשור חלף, ושני חלומות משמעותיים נוספו ועיצבו את חיי. ועדין הרשימה של הנער המתבגר ההוא, רלוונטית היום, כפי שהייתה אז. ומי יודע, אולי אם קצת קסם פאושי טיפוסי, אוכל להגשימה.

מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אור שהם
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

לא רבים הם האנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם בחייהם ועוד פחות ופחות הם האנשים שיודעים מה הם רוצים לפני מותם. רנדי הוא מרצה וככזה הוא רוצה לסיים את חייו. הוא מתבקש להכין הרצאה שנקראת ההרצאה האחרונה אך לאו דווקא על מחלתו הקשה. הוא בוחר לדבר דווקא על חייו כצוואה לילדיו קודם כל ואחר כך כדרך חיים אפשרית לאחרים. מעין סמן, נקודת שאיפה. הוא מבין שילדיו הקטנים יזכרו יותר את מה שכתב או את צילום ההרצאה מאשר את היותו איתם בימי ילדותם והוא מכוון את ההרצאה אליהם. מעין שיחת אב (שכבר לא יהיה) לילדיו המתבגרים בעתיד.
מה שהכי תפס אותי זה שלפני מותו כשהמחלה כבר ללא מרפא ונשארו לו חודשים ספורים לחיות הוא מדבר על החיים שהיו ולא על המוות או על המחלה.
רק אדם שניצל את חייו במלוא המשמעות יכול ללכת מהעולם הזה ללא חרטות וללא הרגשת פספוס.ישנה הרגשת געגוע אבל זה קורה גם בגיל תשעים. אין ספק... גורם לך לחשוב!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניב
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הספר הזה הוא לא עוד מדריך טרמפיסט לחיים מאושרים. האיש הזה לא מתעסק בלהראות לכולם כמה שהוא גיבור למרות הגורל שנפל עליו. הספר הזה הוא ירושה שכל הורה ירצה להוריש לילדיו בין אם הוא נאלץ לעזוב אותם בעודם קטנים ובין אם הוא מלווה אותם עד בגרותם. קריאת הספר מעלה למחשבות אדם שמדבר אליך, מספר לך סיפורים שלו מהעבר ולכל סיפור מוסר השכל. האיש הזה שבחייו הקצרים הספיק לא מעט מעביר לנו שיעור באיך לאהוב את החיים. קראתי את הספר הזה לראשונה לפני מספר שנים, וכעט משגילו אצל חמתי את המחלה הארורה, הספר קיבל תפנית וקריאתו המחודשת עוררה בי את הילדה שהייתי, את החיים שכדאי לטרוף, את האהבה והרצונות לגדול למשהו. אין ספק שאמליץ עליו עוד המון בהמשך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

"ההרצאה האחרונה" הנו ספר ל"שיפור עצמי" קלאסי. הספר נותן הן השראה והן עצות מעשיות לתפישות ושיטות לניהול חיים נכון יותר, מקדם יותר ובעיקר, נותן פרופורציה לבעיות עימם אנו מתמודדים בשגרת יומנו, בעיות שנדמה לנו לפעמים שהן גדולות, מפחידות ו"טראגיות" ובקריאה על אופן התמודדותו של אדם עם בעיות אמיתיות (גסיסה וודאית מסרטן) נוכל אולי להרפות קצת מההרגל האנושי להגדיל בבעיותינו היום יומיות. הספר נותן גם מבט על אפשרות להתקדם בחיים, ללא ויתור על דעות ותפישות של "נכון"
בעיקר דרך השקעת מאמץ, אומץ ונחישות. הספר נותן "חלון" לאופן התמודדות יוצא דופן עם הפחד האנושי הגדול מכולם -
הפחד מהפסקת הקיום (המוות)
מומלץ לקריאה!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•boazbm
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מהספרים הטובים שקראתי

רנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב בן 47-8, חולה במחלת סרטן קשה ועומד למות, הוא מתכבד לשאת הרצאה בפני חבריו.

באוניברסיטת קרנגי מלון היה מקובל לכבד ב- "הרצאה אחרונה" פרופסורים שונים. בהרצאה הם מהרהרים על מותם ונושאים את "ההרצאה האחרונה" שלהם, זו שהיו נושאים אם זו הייתה ההזדמנות האחרונה שבה יכלו להרצות.

במקרה של פאוש המשמעות היא אמיתית ומצמררת אך הוא מחליט להעביר הרצאה שכזו, כאשר הוא באמת נוטה למות. בהרצאה, שארכה כשעה ורבע, נכחו כ-450 סטודנטים, חברי סגל וחברים אישיים של פאוש.

ההרצאה, שנקראה "להגשים באמת את חלומות הילדות שלך", סיכם פאוש את חייו והציג את השקפת עולמו. בין השאר קרא לומר את האמת ולחיות את הרגע, הדגיש את חשיבותם של חלומות הילדות ודיבר על "השתאות ילדותית מיופיו של הקיום". הוא אמר שההרצאה נועדה להשאיר למשפחתו זיכרון מצולם ממנו. מטרתו העיקרית הייתה למעשה להעביר כך את מורשתו לילדיו.

ההרצאה הועלתה ל-YouTube והפכה ללהיט כשנצפתה על ידי מיליונים. ההומור, האופטימיות, התעקשותו לחיות את הרגע ושמחת החיים שהפגין הפכו את פאוש לכוכב אינטרנט. בעקבות הסרטון, ג'פרי זאסלו, עיתונאי מה-Wall Street Journal, עזר לפאוש לעבד את ההרצאה לספר, "ההרצאה האחרונה".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אבי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

נראה לי שזה הספר הקלאסי בשביל ספר מתנה.
נכון שזה נראה בעיקר קודר - ספר של ד"ר במדעי המחשב לפני מותו (רק לחשוב על חבורת מהנדסים שכזאת מהטכניון מעביר לי צמרמורת בגב) אבל הספר עוסק בעיקר בחיים ובאיך אנחנו נוכל לנצל אותם טוב יותר ולא בדכאון שלפני הסוף.

הרבה אנשים התייחסו פה לפן הקלישאתי של הספר, אבל מה לעשות אמיתות מסויימות בחיים ידועות לנו כבר אלפי שנים, והן עדיין נכונות, לפעמים קצת חבל שאנחנו לא מתייחסים אליהם ביתר רצינות.

לסיכום: הספר הוא מעורר השראה ונותן פוש לפחות לשבוע של מחשבות בסגנון אני אשנה את העולם (:

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה