"רומנטיקה בדיונית"
למה? למה????? עולם אכזר ורע!
עד שיש לי זמן לקרוא ספר, ספר שאני מקווה שיעביר לי את הזמן בכיף, אני נופלת על ספר כל כך מסריח ומחורבן שהדבר היחיד הטוב בו זה השם של הסופרת. ברצינות קייטי קוטוניו זה שם קליט וגם נשמע טוב. כבר מהשם של הספר אני רוצה להקיא... אבל אמרו "לא לשפוט ספר מהכריכה."
אהבה למתחילים הוא ספר מהג'אנר - רומנטיקה בדיונית (ג'אנר שאני המצאתי...)
מה זה רומנטיקה בדיונית? לא זה לא מדע בדיוני ###ספוילרים###
לפני שאני אסביר לכם מה זה רומנטיקה בדיונית... אני אתחיל עם ה"יש לי תיאוריה על הסופרת"
יש לי תיאוריה שהסופרת רצתה לעשות ספר קיטשי וקלישאתי לנוער שיביא לה הרבה כסף לבנק.... ואז אחרי שהיא סיימה אותו היא קלטה שיש בו רק איזה 100 עמודים. מכובד בהחלט אבל קוטוניו לא מתפשרת! לכן היא הכניסה עוד סיפור - הריון, פרק לפני ההריון פרק אחרי ההריון! טם טם טם. אבל נחשו מה? זה עדיין לא הופך את הספר למעניין. דוגמא לפרק :
אני כזאת חנונית...
הינה סויר...
אני מחייכת ומסמיקה....
ואני וסויר צוחקים....
ואני מתביישת ממנו....
סוף פרק.
ברצינות!!!! מה!!!! מה!!! אוף!!! למה!!! אינטואיציה לבחירת ספרים מקוללת!!!! הייתי צריכה לקרוא ספר אחר!!!! תקוללווו!!!!!
אבל עכשיו ברצינות- מה זה השיעמום הזה? מה זה החוסר אמינות הזאת? עוד ספר שאמור להיכלל ברומנטיקה בדיונית ולמה? תנו לי להסביר לכם מדוע:
זה לא הגיוני פיזיקלית, ביולוגית ,מדעית, כימית, ביוטכנולוגית, פסיכולוגית, גיאולוגית, מחשבית, אסטרונומית שנער חתיך, "פופולרי" ונרדף אחר הבנות יימשך דווקא (תדמיינו שהדווקא מודגש וממורקר ומוקף בעיגול אדום וגדול) לנערה שבקושי מתקשרת עם העולם, מדברת איתו, וממש משעממת. סורי אבל זה מה שנקרא רומנטיקה בדיונית!! וזה הכי מעצבן אותי בספרים. (המבין יבין למה....)
##############################################בקיצור הספר הזה קיבל ממני רק כוכב אחד######################################
1. רומנטיקה בדיונית
2. שעמום המוות
3. עלילה חלשה, אם תראו פרק של הסדרה "תיכון בהריון" בmtv זה יהיה בדיוק כמו לקרוא את הספר המעפן הזה.

הספר התחיל - משעמם
המשיך - מסקרן ומעניין
נגמר- מוזר, די משעמם אבל לא צפוי.
_ספוילרים_
הדבר שהכי הזוויעה אותי בספר זה ג'ייקוב הזה. מה אתה מנשק מישהי שיצאה עם סבא שלך?! זה לא מגעיל, זה דוחה ומבחיל ופיכסה ומגעיל ומזעזע פשוט. זה דבר ראשון. דבר שני, אני יודעת שזאת תיאוריה משונה, אני יודעת שזה בטח לא נכון... אבל יש לי תיאוריה שרנוסומג ריגסוסום (הסופר בעל השם הבעייתי) מצא תמונות לא ברורות והחליט לקשר את כל התמונות בספר אחד. וזה פשוט מוזר אין לי מילה אחרת. למרות שאני ממש ממש שונאת את המילה מוזר, הקישור הזה שבין כל התמונות, שנראה כאילו הוא הקישור הזה די מאולץ, זה מוזר. ארני מבולבלת מהספר הזה, אני פשוט מבולבלת וזהו. אבל באמת שלמרות הבלבול אחלה ספר חמוד. אני לא יודעת אם הייתי ממליצה או לא, למרות שזה ספר טוב אבל הסוף פשוט איכזב אותי ברמה אחרת.

ערים של נייר מזכיר לי את כל הדפים בפייסבוק שמלאים בסטטוסים קלישאתים ולא נכונים על החיים. למה? אז ככה: (ספוילרים)
.קודם כל מרגו- מעצבייייינת ברמות. הקטע של מרגו זה לפזר משפטים וקלישאות באוויר, להגיד כמה שכולם גרועים ורק היא חיה את החיים כמו שצריך, לעשות מה שאסור כי היא חייבת לחיות את החיים בצורה שונה ומגניבה יותר ולהיות בולטת יותר. למרות שאם היו לי הורים כאלה נוראיים כמו ההורים שלה אני חושבת שגם הייתי מתנהגת די דומה. היא פשוט מעצבנת. דמות מעצבנת שמבקרת את כולם וממציאה דברים "כולם אנשי נייר, אני רוצה לעשות משהו אמיתי בחיים ולא לחיות בעיר עלובה מנייר." את לא קובעת מה אמיתי ומה חרא! כל בן אדם קובע את המסלול שלו בחיים ואם לדעתך זה משעמם ואת חייבת לצאת מהשגרה אז תצאי ממנה, אבל תפסיקי להגיד שכולם משעממים ואנשי נייר כי אין דבר כזה אנשי נייר, יש דבר כזה אנשים מזוייפים וזה מה שאת מרגו חמוד'לה. הגישה הנוראית הזאת של מרגו פשוט הורגת אותי. לא, זאת לא הגישה הזאת של מרגו, זה בעצם ג'ון גרין שמשקף כמה נערים הם טיפשים, מבקרים אחרים וחושבים שהם משהו מדהים. מה שג'ון גרין עושה זה בעצם משקף כמה הוא שונא בני נוער דרך הספר ערים של נייר. הוא בעצם אומר לנו בעקיפין "תראו כמה שנערים חושבים שהם מדהימים. עם כול הקלישאות המפגרות שלהם, מנסים כל הזמן למשוך תשומת לב." בעקיפין ג'ון גרין חוזר על זה כל פעם בערים של נייר גם אם הוא לא שם לב לזה. וזה מה שמרתיח אותי. אפשר למצוא את הגישה הזאת של סופרים נגד בני נוער בהרבה ספרים, כשהסופרים הם לא בני נוער, אבל הדמות הראשית הוא/ היא בן/ בת נוער.
ועכשיו נדבר על קיו (הדמות הבאמת באמת ראשית) החנון האולטימטיבי, ג'ון גרין כנער. הספר הזה באמת נשמע לי כמו מדע בדיוני בגלל קיו. הגישה שלו כל כך בוגרת ולא מתאימה לבני נוער, אומנם אני בת נוער ולמרות זאת, כשקראתי את הספר אני ממש הרגשתי שלקיו יש אבחנה בוגרת על החיים, הבחנה בוגרת מדי.... וכאן באה הבעיה. חוסר האמינות. בן נוער לא יכול להיות כל כך בוגר וחכם. מצטערת ג'ון גרין אבל גם בספרים צריך להיות טיפה אמינות, מה שבספר ערים של נייר אין. ועוד מקור לחוסר אמינות- "יו חבר'ה! מרגו לא שמה עליי זין בגלל זה אני צריך לנסוע במכונית 700 שעות בשביל למצוא אותה. מי רוצה להצטרף?" ואז ברור שהחברים שלו יגידו "כן!! אנחנו נצטרף למסע המפגר הזה למרות שמרגו לא יודעת איך קוראים לנו וגם לא שמה קצוץ עלינו! זה לא שההורים שלנו ידאגו, הם ירשו לנו לצאת למסע הזה בלי התראה מוקדמת!! יאלה חבר'ה!!! והווו!" כן, זה החוסר אמינות שאני מדברת עליו. ג'ון גרין אתה חייב להפסיק לחיות בסרט, זה אומנם סרט טוב וכיפי אבל ככה הספרים שלך יקבלו (לפחות ממני) רק 2 כוכבים מתוך חמישה (ותאמין לי יצאתי נחמדה).
נ.ב - אני יותר אהבתי את הסרט (בבקשה אל תהרגו אותי).

אני לא מעריצה של הסדרה, אני שונאת את הסדרה. אני לא מעריצה של השחקניות, אני לא מכירה אותן, אני לא מתה על שרה שפרד, אני לא הכרתי אותה לפני שקראתי את הספר. בקצרה ~חברה שלי הכריחה אותי לקרוא את הספר למרות אמרתי לה 1000 פעם שאני לא רוצה ושאני שונאת את הסדרה, אחרי שנה היא הצליחה לשכנע אותי כן לקרוא את הספר~ ועכשיו חברים, לביקורת.
אני חייבת להודות שהופתעתי לגמרי לטובה מהספר הזה. אי אפשר להגיד שהספר שונה מהסדרה לגמרי, אבל הוא בהחלט שונה מהסדרה והרבה יותר טוב ממנה. ספר אמין, יפה ומהספרים האלה שאי אפשר להניח בצד. האמת שקראתי אותו די מזמן אז אני לא זוכרת בדיוק מה לא אהבתי. אבל אני באמת ממליצה לכם על הספר הזה. הוא פשוט ספר טוב. לא מדהים, ממש לא מושלם, אבל שווה קריאה חוזרת בהחלט.

כשאני קוראת ספר אני מחייבת את עצמי לדעת את שמות הסופרים (בכל זאת, מי שעומד מאחוריי היצירה). אבל 2 סופרים זה כבר קשה, ולא מספיק זה, אלה 2 סופרים עם שמות שוודים שקשה להבין. טוב זה באמת מאתגר. טוב סתם חפרתי ועכשיו לביקורת.
דבר ראשון, אם אתם רוצים להבין משהו מהספר הזה, אתם צריכים לקרוא את ה-150 עמודים הראשונים ברצף, בגלל שיש כל כך הרבה דמויות וכזה בלאגן ביניהן. אם קוראים כמה פרקים בודדים, עושים הפסקה ואז ממשיכים אחרי יום, שוכחים מי זה מי, מה הבעיה של מי וכדומה. הספר הזה הוא בהחלט לא בזבוז של זמן, אבל הוא גם לא ממש מעולה. האמת שקראתי את הספר שקרניות מיד אחרי וזה באמת היה העתק. אני לא ממש אשקיע בביקורת הזאת כי אני לא חושבת שהספר הזה בעצמו כל כך שווה את ההשקעה. בקיצור אם אין לכם הרבה אפשרויות, תבחרו בו.

אז ככה- העלילה מתחילה להיות די ברורה. יש בעיה, מישהו מחבריו של פרסי נעלם וזה גורם לו לחפש אחריו וגם לפתור את הבעיה, פרסי מגיע לשורש הבעיה, פותר אותה על ידי ניצחון בקרב, מישהו או כמה מישהויים מת/ מתים, פרסי מציל את חברו\ חברתו והבעיה נפתרת. כמעט. הבעיה נפתרת אבל בעיה חדשה צצה בשביל ספר ההמשך כמובן. בראשון ובשני זה איכשהו לא היה כל כך חרוש. בספר השלישי התסריט הידוע כבר התחיל לעצבן. וכאן מתחילים הספויילרים!! אז תזהרו.
איך יכול להיות שפרסי או אנבת' יכולים להחזיק את השמים? בתיאור פרסי אמר "הרגשתי כאילו אני מחזיק המון משאיות." אז זהו שאם היית מחזיק משאית אחת תחת כתפייך היית כבר נמחץ למוות. מדע בדיוני או לא, את זה אני לא קונה. וגם מה שאני הכי שונאת זה שהאלים האלה משחקים בחצויים כאילו הם כלי המשחק. אלים עאלק. אולי פעם אחת שיקומו ויילחמו בעצמם? עצלנים בטלנים.
*****************
ספויילרים נגמרו
בקיצור למרות כמה אי דיוקים, חוסר אמינות, תסריט קבוע וקצת חרוש,זה ספר ממש מומלץ. ספר מצחיק, מותח, מלא באקשן ובהחלט שנון.