"גנבת הספרים", קרץ לי, משך אותי אליו בחוטי קסם, מייד כשהגיע, חדש ויפה. כשגיליתי שהמספר הוא "מלאך המוות", נרתעתי. מי רוצה לקרוא על המוות, שידיו מלאות עבודה בזמן השואה ?! הספר קרא לי והפחיד אותי, בו זמנית.
לבסוף, אזרתי אומץ ושאלתי אותו. הוא חיכה לי בסבלנות, עד שהואלתי לפתוח אותו ומייד נכבשתי, ישר מן העמוד הראשון.
מלאך המוות הוא המספר "הכול יכול", הוא לא מפחיד כל-כך, אלא מעורר אמפתיה. הוא נושא את הנשמות הטועות, אל דרכן האחרונה, יש לו תפקיד קשה והוא משתדל מאוד לא להביט בשורדים, כיוון שאז הוא נכבש. הוא הביט בליזל, ילדה אבודה בגרמניה הנאצית. הסיפור הוא עליה, לא עליו, על ילדי הרייך השלישי שאין להם שמץ של מושג מה רוצה היטלר, ועל פאפא שלה אוהב היהודים.
ליזל אוהבת ספר, אוהבת כל כך שהיא מוכנה להושיט ידה אל ערימה בוערת ולשלוף משם ספר, רגע לפני שיהפוך לאפר. היא שונאת את היטלר, כי הוא לקח את אמא ואבא שלה הקומוניסטים, אבל אסור לה בשום פנים ואופן לומר זאת. הספר מקסים, נוגע ללב, כובש, לעתים משתלט, עד כדי צורך באוויר וגיחה לסביבה המוכרת.
סיימתי אותו בשעת בוקר מוקדמת, של יום הכיפורים, ולא הצלחתי אחריו להתמסר לספר אחר.
