ביקורת ספרותית על וקראתם דרור מאת רונית לוינשטיין-מלץ
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בספטמבר, 2015
ע"י נעמי






רבים באתר דיווחו על אי-רצון לקרוא ספרים ישראליים, כשאחד הנימוקים החוזרים הוא תחושה של "מחנק ים-תיכוני". הבו לנו עלילה ממחוזות אחרים, סיפור שמתרחש בשדות זרים. שלא תבינו לא נכון, אנחנו מ-ת-י-ם על הארץ הזאת, אבל זה בדיוק העניין. בשדה שלנו אסור להרים את העיניים מהאדמה אם רוצים לא להיתקל באבנים מסותתות, וכשאנחנו קוראים אנחנו דווקא רוצים להרים את המבט והרגליים מהקרקע...

"וקראתם דרור" הוא סיפורו של אל"מ דרור וינברג אשר נפל ב"סמטת הגיבורים" בחברון במהלך האינתיפאדה השנייה. ההקדמה לעיל נועדה להסביר מדוע למרות ההמלצות החמות שקיבלתי על הספר השתדלתי להתחמק ממנו, ולשכנע את אלו שהזדהו עם הפתיחה לקרוא בכל זאת, כי על אף היותו ספר זיכרון הוא מלא חיים. הספר לא מתמקד בנפילה אלא בעיקר במה שהפך את דרור לגיבור בחייו: הערכים שלו, אהבתו לעם ולארץ, תפיסתו של מה זה חייל דתי, התמסרותו לכל תפקיד שנכנס אליו, אי-התפשרותו על מקצועיות, חתירתו לתפקיד הרמטכ"ל.

סיפור חייו מסופר מפי עשרות דמויות, כל דמות מקבלת פרק בן כמה עמודים בודדים. כמו שהובטח בתקציר הדמויות רבות ומגוונות: מלבד דמויות "צפויות" כמו אמו, חבריו לסיירת מטכ"ל, פקודיו או כל מי שהכירו במסגרת הצבאית, ישנן גם דמויות כמו שכנה מבוגרת, ילד שמשפחתו אירחה את דרור, עיתונאי שליווה אותו, המנקה בבניין שלו, סופר סת"ם שכתב לו מזוזות ועוד. תחילה חששתי מן הפרומט הזה, אבל כאן המקום לפרגן לסופרת, ואולי יתאים יותר - המחברת, על שחיברה את הקולות לכדי תמונה ברורה ומלאת חיים של דרור.

הספר כתוב בפשטות רבה אך עם חן רב לא פחות. למרות רגעים של צביטות לב באיזכורים של הסוף הידוע, להפתעתי רוב הזמן הספר היה משעשע ומעלה חיוך. אבל בעצם אין מקום לפליאה כי כאמור זהו לא ספר אבל, אלא דווקא ספר שמנער את החיים וקורא להם, באמצעות הדוגמא של דרור, לחיות חיים משמעותיים יותר. ואולי זאת הכוונה מאחורי "וקראתם דרור". באופן אישי סיפורו השפיע עלי לטובה. בכמה ימים בהם גמעתי את הספר היו כמה סיטואציות בהם אמרתי לעצמי "דרור בטח היה עושה את זה" או "דרור לא היה מתנהג כמו שהתנהגתי", ויהא זה לעילוי נשמתו. בפרק האחרון, אני מודה, הדמעות זלגו בחופשיות.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
נצחיה, תודה,
לסקירה שלך היה חלק נכבד בדחיפה לקרוא את הספר, אז תודה כפולה.
לא שמעתי את הטיעון הזה, נשמע קלוש למדי.
נעמי (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
The Rabbi, תודה על הפירוט, עכשיו ירדתי לסוף דעתך.
שרון, תודה.
רץ, אשריך שזכית להכיר את המשפחה, וכמובן התשובה ברורה.
נצחיה (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
סקירה יפה על ספר נהדר.
אצלנו זה ספר חובה, והוא מתנה קבועה לבר או בת מצווה.
בנוגע לספרות ישראלית, יש הטוענים שהאיכות (או חוסר האיכות) של תרגומי הספרים עד שנות השבעים גרמו לכך שרוב הכותבים הישראלים גדלו על ספרות הכתובה גרוע, ולכן כותבים רע בעצמם. אנ לא יודעת עד כמה זה נכון.
רץ (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
יופי של ביקורת במיוחד העניין שבמחוזות הים התיכון, כפר סבא - אנחנו מכירים את הגיבורה - את האם בת שבע ווינברג - האם זה מחנק - או החיים שלנו, התשובה ברורה.
שרון מוזס (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
כל הכבוד
The Rabbi (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
דוגמת ספרי השואה היא מקבילה לא רעה, אני חושב. זה נושא קשה. אלו ספרים גראפיים, גם אם לא התכוונו להיות כאלו, שעיסוקן, לרוב סביב הישרדות ומוות, הוא קשה, במיוחד למי שקרוב אל הנושא. ובכל זאת, נראה שיש שלב כזה בשנה, ככל שיום הזיכרון מתקרב וחולף, שבו קל לנו יותר לעיסוק הזה לחדור.
התנסחת מצוין. אני רק חשבתי להוסיף על הקושי הזה שתיארת, שני גורמים שדווקא עושים את ההפך, מקלים, מאירים ותורמים להנאה גדולה יותר מהספרות המתורגמת, שבגללם קל יותר לפנות אליה, גם אם הנושא כולל מוות.
כשאמרתי ניואנסים של שפת מקור, התכוונתי לעצם התרחקותו והזרתו של הסיפור ע"י השפה שבה נכתב. ב'למי צלצלו העמונים', שזורות פה ושם שורות בספרדית, בתרגום החדש, בחר המתרגם להשאיר את הכתב הלועזי בתוך הספר ממש, ולא לתרגם אותו, כך גם בתרגומו החדש והגרוע של 'מלכוד 22'. השפה הזרה כוללת ביטויים זרים, מילים שאין ניתן לתרגם, ועצם התרגום גורם פעמים רבות לספר להכתב בלעז-עברית, מבנה ועזי, אבל שפה עברית, ככה מתקבלים משפטים שמתאים יותר שניתקל בהם בסרטים, 'כמו שדברים שם', אבל בעברית.
נעמי (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
יעל, תודה, זוכרת שציינת זאת מידי פעם אבל שכחתי - מדוע?
שונרא - תודה!
ותודה למי שאהב.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מלאת חן וכבוד. יהי זכרו ברוך.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אני שמחה תמיד לקרוא על ספר ישראלי
כי סביר שלא אקרא אותו. אני מהמדווחים אם כי לא מהסיבה שציינת...
נעמי (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
the rabbi, תודה לך.
לא בטוחה שהבנתי את דבריך - בדברי על ספרים ישראליים התכוונתי בעיקר לספרים שעוסקים בנושא השכול\ הסכסוך\מלחמות (אבנים מסותתות), נושאים שלכל מי שמספיק מחובר לעם הזה כואב לקרוא. ההליכה בשדות זרים היא לא כדי לחפש "כיף" אחר, אלא כי שמה אירועים כואבים צובטים בלב, אבל פחות. אני מסכימה איתך על המרחק בהוויה היום-יומית, התייחסתי לזה ברצון שלנו להרים את הרגליים מהקרקע בזמן הקריאה.
אבל אם הייתי צריכה להסביר כ"כ הרבה אז כנראה נכשלתי בניסוח =(
לא הבנתי למה התכוונת ב"ניואנסים של שפת מקור" - זה אמור להיות דווקא יתרון של הספרות העברית, לא?
The Rabbi (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
נעמי,ביקורת יפה. היא מעלה שאלה מעניינת: למה בעצם אני לא מצליח להתחבר לספרות עברית. ההסבר שהכיף שהספרות טמון בשדות הלא נודעים הוא רומנטי, אבל קלישאתי באותה מידה. הנהעובדה שישנם ספרים ישראלים שאותם אני מעבר ל אוהב.'זכרונות אחרי מותי'של לפיד ו'שתי דובים' של שליו הם שנים כאלו, ועם זאת הם חוגים את ה-סיפור הישראלי, כל אחד בדרכו. אני חושב על שני גורמים נוספים: ניואנסים של שפת מקור ומרחק מההוויההיום יומית





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ