ביקורת ספרותית על וקראתם דרור מאת רונית לוינשטיין-מלץ
ספר מעולה

---

רבים באתר דיווחו על אי-רצון לקרוא ספרים ישראליים, כשאחד הנימוקים החוזרים הוא תחושה של "מחנק ים-תיכוני". הבו לנו עלילה ממחוזות אחרים, סיפור שמתרחש בשדות זרים. שלא תבינו לא נכון, אנחנו מ-ת-י-ם על הארץ הזאת, אבל זה בדיוק העניין. בשדה שלנו אסור להרים את העיניים מהאדמה אם רוצים לא להיתקל באבנים מסותתות, וכשאנחנו קוראים אנחנו דווקא רוצים להרים את המבט והרגליים מהקרקע...

"וקראתם דרור" הוא סיפורו של אל"מ דרור וינברג אשר נפל ב"סמטת הגיבורים" בחברון במהלך האינתיפאדה השנייה. ההקדמה לעיל נועדה להסביר מדוע למרות ההמלצות החמות שקיבלתי על הספר השתדלתי להתחמק ממנו, ולשכנע את אלו שהזדהו עם הפתיחה לקרוא בכל זאת, כי על אף היותו ספר זיכרון הוא מלא חיים. הספר לא מתמקד בנפילה אלא בעיקר במה שהפך את דרור לגיבור בחייו: הערכים שלו, אהבתו לעם ולארץ, תפיסתו של מה זה חייל דתי, התמסרותו לכל תפקיד שנכנס אליו, אי-התפשרותו על מקצועיות, חתירתו לתפקיד הרמטכ"ל.

סיפור חייו מסופר מפי עשרות דמויות, כל דמות מקבלת פרק בן כמה עמודים בודדים. כמו שהובטח בתקציר הדמויות רבות ומגוונות: מלבד דמויות "צפויות" כמו אמו, חבריו לסיירת מטכ"ל, פקודיו או כל מי שהכירו במסגרת הצבאית, ישנן גם דמויות כמו שכנה מבוגרת, ילד שמשפחתו אירחה את דרור, עיתונאי שליווה אותו, המנקה בבניין שלו, סופר סת"ם שכתב לו מזוזות ועוד. תחילה חששתי מן הפרומט הזה, אבל כאן המקום לפרגן לסופרת, ואולי יתאים יותר - המחברת, על שחיברה את הקולות לכדי תמונה ברורה ומלאת חיים של דרור.

הספר כתוב בפשטות רבה אך עם חן רב לא פחות. למרות רגעים של צביטות לב באיזכורים של הסוף הידוע, להפתעתי רוב הזמן הספר היה משעשע ומעלה חיוך. אבל בעצם אין מקום לפליאה כי כאמור זהו לא ספר אבל, אלא דווקא ספר שמנער את החיים וקורא להם, באמצעות הדוגמא של דרור, לחיות חיים משמעותיים יותר. ואולי זאת הכוונה מאחורי "וקראתם דרור". באופן אישי סיפורו השפיע עלי לטובה. בכמה ימים בהם גמעתי את הספר היו כמה סיטואציות בהם אמרתי לעצמי "דרור בטח היה עושה את זה" או "דרור לא היה מתנהג כמו שהתנהגתי", ויהא זה לעילוי נשמתו. בפרק האחרון, אני מודה, הדמעות זלגו בחופשיות.

» ביקורות נוספות של נעמי
» ביקורות נוספות על וקראתם דרור