מדובר בספר שאינו שלם מאחר ולא הושלם על ידי כותבו. על אף, מדובר ביצירה מענגת. כמה טוב הוא ידע לכתוב ולא בכדי זכה בפרס נובל. כמה הפסיד העולם ממותו הטראגי בטרם עת.

ספר יפה ומיוחד, אבל לאורך כל הקריאה יש תחושה שאתה קורא טיוטה של ספר ולא את הספר עצמו. לקאמי נדרשה עוד לא מעט עבודה כדי להשלים את היצירה. במהלך הקריאה שאלתי את עצמי לא פעם האם עצם פרסומה של יצירה כל כך לא שלמה אינו מהווה פגיעה בזכרו? הרי ספריו האחרים כתובים בצורה כל כך מושלמת. מצד שני, אי פרסומו של ספר כל כך יפה זה פשוט עוול.
הספר הוא אוטוביוגרפיה של קאמי, ומלווה אותו מילדותו כילד במשפחה ענייה באלג'יר ועד לבגרותו. קאמי מצליח לתאר את העוני והדלות שבהם גדל, ללא מרירות אבל גם בלי להיסחף לאיזו גלוריפיקציה של העוני. דרך הספר הוא מעביר בצורה מרשימה את הקשיים הנוראיים הכרוכים בחיי עוני, ואת המאבק האמיץ של סבתו הקשוחה והשתלטנית לקיים את המשפחה בתנאים הקשים.
קאמי משלב בספר דמויות רבות ומרתקות, שמהוות פסיפס מעניין של חברת המהגרים באלג'יר.

נתקלתי בספר הזה בחנות ספרים שמוכרת ספרים במבצעי הנחה והעותק הזה היה האחרון שנשאר להם . שמו של אלבר קאמי הסופר והפילוסוף מוכר לי היטב ואף קראתי את ספריו הידועים "הזר" ו"הדבר" בשפת המקור שלהם - בצרפתית.
אבל הספר הנ"ל הוא באמת יוצא-דופן. למעשה מדובר בטיוטא של ספר שכתב קאמי . טקסטים שהם רק חומר הגלם הבסיסי של הסיפור, מלווים בהערות המקוריות שכתב המחבר עבור עצמו למשל הוראות להרחבה בקטעים מסוימים ועוד הערות מסוגים שונים.
כידוע נהרג קאמי בתאונה באמצע חייו ובשיא תהילתו ולכן לא זכה להשלים את הספר הזה.
מדובר גם כאן בסוג האהוב עליי של ספרים, של תיאור זיכרונות ילדותו ותיאורים היסטוריים של משפחתו. בלי לכתוב למעשה שזוהי אוטוביוגרפיה. קאמי נותן כאן לגיבורי ילדותו ונעוריו שמות אחרים, למרות שברור לכל שהמעשים והמקרים שקרו לגיבור הספר שנקרא כאן "ז'ק" - קרו למעשה לאלבר הילד עצמו...
קאמי גדל במשפחה ענייה מאוד ללא אב. אביו נהרג במלחמת העולם הראשונה ואלבר הילד גדל עם אמו, סָבָתוֹ וכמה קרובי משפחה מתחלפים שלא בהכרח תמכו במשפחה כספית.
בפרק מרגש מתאר קאמי את מורה בית הספר העממי האהוב שלו שהיה לו סוג של אב ובעיקר בזכותו המשיך קאמי את לימודיו בתיכון במקום שילך - כפי שרצתה משפחתו - לעבוד ולהביא מעט כסף הביתה...
הספר מתאר גם בצורה מאוד אישית, את יחסי הצרפתים והערבים באלג'יר. חשבתי על כך שיש מקבילות רבות בין אלג'יר של צרפת והשטחים אותם כבשה ישראל במלחמת ששת הימים.
בשתי הטריטוריות היו המתיישבים ששלחה "המדינה הכובשת" מיעוט בתוך רוב עצום של ערבים
הרי גם המתיישבים הלבנים הצרפתים וגם המתנחלים ביהודה ושמרון ראו ורואים את כל הארץ כארצם המובטחת. כידוע נפתרה הבעיה באלג'יר בצורה מאוד כואבת בכוח הזרוע, לאחר עימותים בין הצרפתים והערבים במחתרותיהם, במלחמות שגבו מחיר עצום בחיי אדם וגם בין הצרפתים לבין עצמם, עם ארגוני מחתרת של צרפתים ילידי אלג'יר, שהתנגדו למהלכי ממשלת צרפת. כידוע הסתיים הסיפור הקולוניאלי הצרפתי באלג'יר בגירוש כואב של קרוב לשני מיליון צרפתים, אל מדינת האם שלהם.
אותי מאוד עניינו לכן תיאוריו ההיסטוריים של קאמי, כיצד הגיעה משפחתו בסוף המאה התשע עשרה מצרפת, למקום יישוב רחוק ונידח באלג'יר, עם סכנות של שודדים ומתנכלים ערבים וכמה שהתיאור הזה דומה להתיישבות היהודית בסוף המאה התשע-עשרה בפלסטינה - ארץ ישראל...
הספר יצא לאור רק כשלושים וכמה שנים לאחר מות מחברו.
כל כך עצוב לחשוב על כל אותם ספרים נהדרים שיכול היה קאמי להמשיך לכתוב לולא נהרג כאמור... בכל מקרה מדובר לדעתי בספר מרתק ואף מרגש ואני ממליץ עליו מאוד.

כתיבה מקורית מיוחדת במינה יש בה עוצמות מהווית האדם המתישב בצפון אפריקה זה לא רומן
הסופר מרחף במרחב הזמן והמקום שמחבר את הקורא לסיפור חייו ללא תיחכום ואפילו נטול רגשות אישיים ומשפחתיים
אין סוף לספר במובן החוויתי מאוד נעים לקרא

מי שילדותו עברה עליו נניח בשנות השישים, בעולם ללא טלויזיה או מחשבים וכל דבר דיגיטלי, יכול להבין וכמעט להזדהות עם ספרו הנוגע והחומל של אלבר קאמי הטוב. קאמי מספר על הילד ז'אק, אך ברור שזה סיפור אוטוביוגרפי שלו. ילדותו עברה עליו באלג'יר בעוני מחפיר אבל בקטע המעמדי הוא קיבל פור כיתום שאביו נפל בקרב, כנראה במלחמת העולם הראשונה.

בספר הוא מביע את מלוא אהבתו לשני אנשים: לאמו השותקת (כמעט חרשת אילמת) והנשלטת על ידי סבתו, ולמחנך שלו לאורך בית הספר היסודי שגילה את כישוריו של ז'אק/קאמי, קידם אותו ודאג לו לתיכון מצויין ועם זה לעתידו. אך איך אומר ז'אק? הוא איבד שם את האושר של העוני - משחקי הרחוב עם החברים, הים, הביקור בבית המלאכה של דודו וכל יתר השמחה.

לא כל אחד יכול להביא את סיפור ילדותו הלא יוצא דופן במיוחד באופן מרתק ומעניין כמו קאמי. וכל זאת למרות שזהו כתב יד ראשוני שנמצא אצל הסופר לאחר מותו בתאונת דרכים.
כדי להבליט את האוטנטיות של כתב היד מובאות בספר הערות המחבר על קטעים שרוצה להרחיב או להשמיט ועוד. מצאתי את עצמי קצת מתיגעת בעניין זה כי כדרכן של הערות זה עוצר את שטף הקריאה, אבל חוץ מזה הספר נהדר.

בספר נפלא זה מתאר קאמי את ילדותו באלג'יר על רקע העוני הרב השורר: הסבל שהוא גורם, אך גם רגעי האושר הנובעים ממנו. בנוסף, הוא לא הכיר את אביו, והוא יוצא למסע נפשי בחיפוש אחר דמות שכביכול לא חסרה לו, אך התשובות שהוא מוצא משנות את כל תפיסת חייו. זהו ספר התבגרות קסום ומופלא, שייחדותו גוברת על הסיפור שמאחוריו: זהו כתב עת שקאמי לא סיים מעולם לכתוב. קאמי נהרג בתאונת דרכים, וכתב היד של ספרו נמצא עמו. אומנם מבחינה עלילית ישנה תחושה של מסגרת לסיפור, קאמי כנראה היה בשלבי סיום הספר, אך ישנן הערות רבות ואותנטיות של קאמי שהמתרגמת בחרה להשאיר.
ממליץ בחום.

ספרו האחרון של המורד הנצחי . האיש עם הסיגריה הנצחית בפה .
האיש שנתן לנו את הראייה האבסורדית . האדם שלא פחד להישייר מבט אל חבר מרעיו הסופרים ולצאת בביקורת כלפיהם . בספ אוטוביוגראפי זה מתברים חלק מן הקצוות שבאישיותו של האדם הזה שנולד בשכונת עוני באלג'יר ויותר מאוחר הפך למחזאי סופ ומסאי בעל רעיונות פילוסופיים חדשניים בזמן מלחמת העולם השנייה כחבר מערכת "הקומבאט" של ה"רזיסטאנס" הפליא בכתיבתו וקרא לאזרחי צרפת לקום אל שחר חדש אל הקדים את אביבם .
כל דבר שיצא תחת ידיוהינו חוויה ספרותית ואינטלקטואלית .

ספרו זה של אלבר קאמי לא הגיע לידי סיכום, או לפחות, לידי טיוטה אחת גמורה. הטיוטה שבכל זאת נמצאה התגלתה בתיקו של קאמי שנהרג בתאונה.
הספר עוסק בחייו של ז´אק, למעשה חייב של קאמי עצמו. ז´אק נולד לאנרי קורמרי, חייל שנהרג במלחמת העולם הראשונה. משפחתו של ז´אק חוזרת לגור באלז´יריה ושם הוא גדל ומספר לנו את סיפור חייו עד לבית הספר התיכון, כשפה ושם משולבים קטעים מחייו הבוגרים בגיל 40.
הספר ספוג תאורים יפהפיים על חייו כילד בבית הספר, בתיכון, בבית בחברת דודו, אימו כבדת השמיעה והיפה וסבתו הקשוחה והבורה. על הכל שורה נימה של אהבה גדולה לאימו שלא השיבה אהבה, הערכה לסבתו, חיבתו לדודו וגעגועים למחנך שלו בבית הספר היסודי.
למרות הכל, הספר אינו ממש שלם ולא תמיד קוהרנטי ומרתק. אבל הספר בכל זאת מומלץ ויפה ומי שקרא את הזר והדבר צריך כנראה לקרוא גם את זה.

הספר הראשון וגם היחיד בנתיים של קאמי שקראתי. הוא ספר טוב אפילו טוב מאד אבל לא קל לקריאה. אם יש זמן פנוי וכוחות- מומלץ.