#
אני מחבבת את ספריו של קרייטון – שקראתי כמה מהם – בזכות העובדה שהוא יודע לספר סיפור ובעיקר בזכות העובדה שסיפוריו מבוססים היטב מדעית – גם אלה שהם כביכול מדע בדיוני. היות וקרייטון היה בעצמו איש מדע – לפני שנטש את מקצועו כרופא ואת התמחותו כחוקר ביולוגי ועבר לעסוק בכתיבה ובהפקת סרטים, שם הצליח לא פחות מבמקצועו הרשמי. כך שנפל לידי עוד ספר שלו – שיצא לאור ב 2006, שנתיים לפני מותו – שמחתי על המציאה.

הספר הזה עוסק למעשה באתיקה של המחקר הביולוגי ובאפשרויות שנפתחו למין האנושי עם גלוי הריצוף הגנטי. הוא עוסק בנושא מהזווית הבלתי מחמיאה של חוקרים ואנשי מימון מושחתים, המעוניינים להפוך את המצאתם לכסף גדול, במהירות האפשרית. בכל תחום מקצועי יש (גם) שרלטנים, רמאים, מושחתים. אבל בתחום הביוטכנולוגיה והמחקר הביולוגי, ההשלכות של אנשי מדע מושחתים עושות צמרמורת לכל הדיוט בתחום, הרואה מול עיניו עולם של המצאות ביולוגיות ההופכות את בני האדם למפלצות. על רכיב האימה הזה בונה קרייטון. הוא מתאר אירועים שאינם נראים קשורים האחד לאחר, ובהם בעיות אתיקה קשות. הנדסה גנטית, השתלת חומר גנטי אנושי בבעלי חיים, דילוג על שלבים במחקר, ניסויים בבני אדם, חובבים בעלי רצון טוב וחוסר בידע, שכונותיהם הטובות מוליכות לגיהינום. קרייטון מנסה להילחם פה בכמה רעות חולות כמו האפשרות לקבל פטנט על גֶן, פטנט על מחלה, חוק המאפשר לאוניברסיטאות לנכס לעצמם תהליכי-מחקר גם אם מומנו על ידי הציבור.

הספר הזה גרם לי לחשוב על הנושא הטעון של אנשים המתנגדים לחיסון מקורונה. אין הכוונה לאנשים שאמונתם מורה להם להתנגד להתערבות כלשהי במעשי בורא העולם. מדובר באנשים שאינם נחשבים בורים או פונדמנטליסטים, שחוסנו בעברם – מינקותם ועד בגרותם (כולל) בעשרות חיסונים שונים, שבדרך כלל הם מחסנים את ילדיהם. רובם ללא ידע מעמיק בתחום (אם כי חלקם מחשיבים את עצמם ידענים-אוטודידקטים). הם שואבים את מסקנותיהם ממומחה מזדמן, מרשתות חברתיות, או מאתרים המתחזים כיודעים משהו שאחרים לא יודעים. במצבים אחרים הם אינם מהססים להכניס לגופם המון חומרים מוזרים – בבליעה, בשאיפה, בניתוח. מוכנים להשתמש במוצרים "טבעיים" שמי יודע מה הם מכילים, או איך יוצרו. הם רואים בחיסון איום אמיתי על עצמם ועל עולמם וחלקם מתגייסים למלחמת חורמה בחיסון, גם כשהוא ניתן לאנשים אחרים שמסכימים לקבלו.

נראה לי שסופרים כמו קרייטון, שהוא אחד המוצלחים בז'אנר, ובעיקר סרטים רבים שנעשו על הנושא, חיזקו את נראטיב החשדנות האנושית במה שנוצר במעבדה, מי יודע לאיזה מטרה איומה. [הנראטיב הזה לא נולד עם החיסונים האחרונים ימיו כמעט כימי האנושות והשאיפה לריפוי צמודה לחשד מכוחות אופל] כידוע, במקום שחרדה מעורבת בו, תשובות המבוססות על היגיון או הוכחה אמפירית אינן עובדות. מיליוני אנשים בעולם קיבלו את החיסון? חכו. בעוד זמן מה תתמודדו עם הזנב שצמח להם ועם השיטיון שאוחז בהם. חוקרים מכל העולם בדקו ואישרו שהחיסון עושה את העבודה ומעט מאד תופעות לוואי ניצפו בעקבותיו? החוקרים הם משת"פים של חברות התרופות, המעוניינות ברווחים (זה בהחלט נכון) ומעוניינות באוכלוסייה חולה וחלשה (הא???) בעיות בפיריון יצוצו בעקבות החיסון, והמין האנושי יחדל להתקיים. החיסון ירופף את האיברים הפנימיים ומי שקיבל אותו ימות בייסורים (זה ידע בדוק. הוא שמע הרצאה ממומחה שהוא גם רב)

והספר? מעניין ומפחיד. הוא מתבסס על תחום הגנטיקה, מתאר מחקרים ביולוגיים אך כולל בתוכו די הרבה מחקרים מתחום מדעי החברה דווקא. רוב חלקו העיוני של הספר משכנע מאד, כאשר חלקו הסיפורי והדרמטי נראה קצת, לא יודעת, מופרך.
כלולים בו 10 עמודי ביבליוגרפיה וכמה עמודים של "דבר המחבר" בהם הוא פורש את משנתו.
סופו של הספר הופך פארסה אבל ככה זה – לסיפור הזה אין באמת סוף, וודאי לא סוף טוב.

"האיש מסיטיבנק שאל, 'מה עם סערות ציטוקינים?'
סערות ציטוקינים, אלוהים. חשב ריק. הוא פיספס את חבטת הפתיחה. 'טוב,' אמר, 'סערות ציטוקינים זה רק רעיון ספקולטיבי. עקרונית, בנסיבות נדירות מסוימות, המערכת החיסונית עוברת למצב של תגובת-יתר ותוקפת את הגוף, מה שגורם לכשל בכמה מערכות איברים - '
'זה לא מה שקרה במגיפת השפעת של 1918?'
'זה מה שאומרים כמה אקדמאים, אבל כולם עובדים עם חברות תרופות שמשווקות מוצרים מתחרים.'
'אתה אומר שאולי זה לא נכון?'
'אתה צריך להיזהר מאוד במה שהאוניברסיטאות אומרות בימינו.'
'אפילו על 1918?'
'לדיסאינפורמציה יש צורות רבות,' אמר ריק והרים את הכדור שלו. 'האמת שציטוקינים הם גל העתיד'.

===
קוראים לי נצחיה, ואני אספנית נלהבת של איזכורי ספרות לפנדמיה העולמית הקודמת. זאת ששמעתי עליה במעומעם בלבד לפי פרוץ הפנדמיה הנוכחית. סערות ציטוקנים אכן גרמו לנזקים בשפעת הספרדית ב-1918, והן אלה שגורמות כעת את דלקת הריאות הדו צדדית המאפיינת את מחלת הקורונה. קרייטון לא הכיר קורונה. הוא כתב את הספר הזה ב-2006, ומת ב-2008. הוא לא תכנן שפריט המידע הזה יהיה רלוונטי איכשהו.

זה לא ספר על קורונה. ולא על שפעת. זה ספר על גנטיקה מולקולרית, ובעיקר על פטנטים והמצאות בתחום. יותר מכל זהו ספר מסוג "ספרי האג'נדה". זה היה ז'אנר נפוץ יותר בתחילת המאה העשרים, כאשר סופרים יצרו דמויות ועלילה עבת כרס כדי להציג סוגייה שבה היתה להם אג'נדה ברורה. הרומן היה חייב להיות עב כרס בגלל שמעבר ליצירת העלילה ובניית הדמויות היה צריך לתת להן גם להביע את עצמן ואת דעתן ברהיטות ארוכה. קרייטון החיה את הז'אנר מחדש. הוא לא בנה ממש רומן, יותר אוסף עלילות נפרדות שמשיקות זו לזו בצורה רפויה ומסופרות לסירוגין. בסוף הוא גם מצרף אחרית דבר שמסכמת את דעתו בנושא חידושים גנטיים - אין לתת זכויות פטנט על גנים, יש לתת לאדם זכות על רקמות גופו, יש לפרסם בפומבי נתוני מחקר ולא לאסור על מחקרים גנטיים כי המניעה לא תעשה כלום. כדי לפתח את הנקודות האלה בצורה סיפורית הוא משתמש ביותר מ-500 עמודים, וכמו שאמרתי כנראה שאין ברירה. אם רוצים גם עלילות, גם דמויות פחות או יותר עגולות, וגם נאומים וטיעונים - זה לוקח מקום. בין לבין משובצות "ידיעות חדשותיות" לכאורה בנושאים רלוונטים, אבל לא ברור במה הן תורמות.

סך הכל נחמד, אם מביאים בחשבון שאפשר לדלג חופשי על החלקים הטכניים יותר, אם מבינים שהוא לא מנסה לומר "אמא'לה קדימה אל תעשו את זה" כמו ספריה של רות אוזוקי לדוגמה, ואם מביאים בחשבון שעברו ארבע עשרה שנים מזמן הכתיבה ודברים השתנו בצורות כאלה ואחרות.
אפשר לקרוא. אפשר גם לוותר.

זהו מותחן מדעי שמספר על גנטיקה.
אמנם איני בקיאה בתחום המדע והגנטיקה אבל נראה שקרייטון עשה עבודה טובה בהסבריו המדעיים.
שני חסרונות עיקריים בספר-
ראשית, צריך להתאזר בסבלנות כי קרייטון קצת מפריז עם התיאורים המדעיים ועם הכתבות על מחקרי גנים, אשר מופיעים בכל פרק.
שנית, בספר יש דמויות רבות, ועד שלבסוף הכל מתחבר קצת קשה לעקוב.
למרות זאת התוצאה לדעתי משביעת רצון- זהו מותחן מרתק.

מטמלץ, לבעלי סבלנות ולמתעניינים במדע.

לדעתי אחד הספרים החשובים ,שמכין אותו למהפהכה הגנטית,
ומעלה שאלות אתיות ומשפטיות על הנושאים בתחום
אני מסכים שהסיפור לוקה בחסר ,ואין קו עלילה מסודר ,למרות שבסוף כל הסיפורים מתחברים
אבל בדרך הספר מעלה הרבה חומר למחשבה מאד חשוב

מייקל קרייטון כתב מספר ספרים שבטוח מוכרים לרוב האנשים : פארק היורה , קונגו , הטרף , זרע אנדרומידה ועוד.
מכוון שהסופר למד רפואה , ספריו גדושים הסברים מדעיים לתופעות עליהן הוא מספר.
בספר זה , שמצרף מספר סיפורים שבכולם ישנה התערבות של האדם בכוחות הטבע ; שיבוטים והנדסה גנטית ועוד תהליכים אשר אין עליהם הסכמה אתית בין המדענים , ישנו עומס רב של מידע רפואי.
אני במקצועי חוקרת במעבדת רפואה בבית חולים , והניסויים בבעלי חיים , הדילמות האתיות נוגעות לי ביום-יום.
הצד המדעי מוכר לי היטב ובכל זאת נראה לי כי הפעם מייקל קרייטון הגזים. התאורים והשימוש במונחים המדעיים מלאים את הקורא. מלבד זאת אני לא בטוחה עד כמה יבינו קוראים את המונחים הרפואיים והמדעיים הקשורים ספציפית לתחום הביולוגיה המולקולרית.
הרגשתי כי העלילה של הספר נדחקה לצד.