*חושף פרטים מהעלילה
דון קישוט

"דון קישוט" זהו ספר מאת מיגל דה סרוואנטס, אחד מגדולי הסופרים הספרדים שחי בסוף מאה 16. הספר "דון קישוט" או "דון קיחוטא" בספרדית- נחשב לרומן האירופי הראשון, ולאחת היצירות החשובות ביותר שנכתבו אי-פעם בשפה הספרדית.
הספר מספר על דון קישוט-אציל ספרדי, אבל עני ומבוגר, שגר חיים מבודדים בכפר לה מנשה. דון קישוט אהב לקרוא ספרים על אבירים בתקופת ימי הביניים. סוכנת הבית והאחיינית של דון קישוט ניסו לגרום לדון קישוט להפסיק לקרוא ספרים מפני שחשבו שבגלל הספרים דון קישוט נהיה לא "מציאותי".
דון קישוט היה איש רציני ואהב לדון על ענייני אבירים עם הספר והכומר בשאלות עמוקות על הספרים שקרא. אחרי הרבה מחשבות דון קישוט רוצה להחזיר את הכבוד לכפר מנשה ומחליט להיות אביר נודד, הנלחם למען הצדק. דון קישוט יוצא למסעות מגוחכים ומדמיין גבירה בשם דולסינאה שלמענה הוא נלחם. דון קישוט שוכר סוחב כלים בשם סנשו פנסה שהוא ה"מציאות"י יותר מדון קישוט לפי מה שמסופר. סנשו פנסה מנסה להסביר לדון קישוט שהוא לא באמת אביר ודון קישוט מסרב להאמין.
לדעתי דון קישוט הוא ה"קורבן" של הספר מפני שהמשתתפים בספר והסופר, מיגל דה סרוואנטס, ניסו לגרום לדון קישוט להראות מגוחך, ובאותו הזמן ניסו "להציל" אותו מהחלום שלו לכל אורך הספר.
לדוגמא, כשדון קישוט החליט להיות אביר, סוכנת הבית והאחיינית חסמו את המגע לספרייה של דון קישוט והמציאו שקרים על איך נעלמה הספרייה ודון קישוט מאמין לסיפורם.
דוגמא זאת מראה שסוכנת הבית מנסה לעזור אבל דון קישוט יוצא מגוחך כי הוא מאמין.
דון קישוט יוצא למסעות ובאחד מהמסעות הוא וסנשו פנסה נתקלים בטחנת רוח. דון קישוט רואה מפלצות במקום טחנות רוח וסנשו פנסה מנסה להסביר לדון קישוט שאלה טחנות רוח. דון קישוט לא מאמין ונילחם עם הטחנות רוח למען הגבירה דולסינאה ובסוף נתפס על טחנת הרוח ונופל.
בסיפור, דון קישוט נלחם בגנבים אבל רובם מנצחים אותו. דון קישוט לא מוותר וממשיך להילחם. המחשבות שלי על זה שדון קישוט לא מותר והמסר של הסופר הוא להראות שלא צריך לוותר.
דון קישוט הולך לעיר שבה גרה דולסינאה, "אשת חלומותיו", ומבקש מסנשו פנסה לחפש אותה בעיר. סנשו פנסה מחפש את דולסינאה אבל לא מוצא. סנשו פנסה מוצא גברת אחת כפרית וגסה ואומר לדון קישוט שהיא דולסינאה. דון קישוט מתאכזב ואומר שהיא מכוערת.
בסוף של הספר דון קישוט מזדקן ועומד למות. רק בסוף הסיפור, אחרי הפגישה עם דולסינאה המכוערת מבין דון קישוט שהספרים גרמו לו להיות "משוגע" ומוותר על עניין האבירות.

* מגלה פרטים מהעלילה
הדמות שהכי אהבתי בספר היא דבורה, האמא הראשונה של בן ציון, מפני שאני הכי התחברתי אליה מכל הדמויות.
אליעזר בן יהודה גר אצל דוד שלו והדוד שלו לא אהב שהוא למד עברית אז הוא בא לבית של אמא של בן ציון שהייתה אשה מאד יפה והיא ומשפחתה אמצו אותו. היא למדה אותו שפות אחרות כמו בבית ספר והיא אהבה אותו אבל היא פחדה להגיד .שהיה נער לפני שעזב לירושלים היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו ושהיא תבוא איתו לירושלים ושהיא תמיד תהיה איתו. אמא של בן ציון אהבה את אביו אפילו שהיה חולה בשחפת.
אחרי כמה זמן נולד לדבורה ואליעזר בן שקראו לו בן ציון. דבורה אהבה אותו מאד. היא ניסתה שהוא יחיה כמו כל הילדים אפילו שלא ידע את השפות שהם דיברו והיא ניסתה בכל הכוחות שלה שידבר עברית, כמו שרצה אביו. אחרי כל המאמצים שלה וטובת הלב היא הצליחה. בן ציון הצליח לדבר עברית והפך לילד העברי הראשון. דבורה ניסתה לעודד אותו אפילו שהיה עצוב מכוון שהיה מאד בודד.
אחרי זה היא הולידה עוד ילד והיא טיפלה בו ואהבה אותו מאד כמו את בן ציון. לאחר מכן היא הולידה עוד שלושה ילדים והיא חלתה במחלה השחפת שהייתה לבעלה. הם נאלצו לעבור מירושלים אל יפו במשך כל החורף. ביפו היה ריב גדול בין אביו לבין ציון מפני שהיו צריכים לעבור אל ירושלים עוד פעם אחרי החורף ובן ציון כעס מאד וזרק ירקות על אביו. אמו של בין ציון שאהבה מאד את בן ציון הסבירה לו שאבא שלו אוהב אותו ושלעולם לא יעשה את זה שוב וכך היא פתרה את כל הסכסוכים בינו לבין אביו.
כשחזרו לירושלים אחרי כמה זמן המחלה של דבורה גדלה והיתה מאד חזקה. היא לא הצליחה להתגבר על המחלה ונשארה כמה ימים במיטה ולא זזה מהמיטה והיה לה קשה לקום. יום אחד היא לא יכלה עוד לסבול את המחלה והגוף שלה כבר לא יכל להתאבק עוד עם המחלה ובסוף היא מתה.
כשאמו של בן ציון מתה בן ציון לא יכל לסבול את הכאב אחרי כל מה שהיא עשתה בשבילו כי הוא הבין מה זה מוות למרות שהאחים הקטנים שלו לא הבינו והם חשבו שאמא הלכה להמון זמן ולא מתה. אמו של בן ציון הייתה אישה טובה ומלאה באהבה ומסירות כלפי אנשים ותמיד כשאליעזר אביו של בן ציון היה עצוב או אחד מילדיה היו עצובים היא תמיד עודדה אותם וניסתה לשמח אותם. אפילו הסופרת דבורה עומר התחברה כל כך אל אמא בעזרת הרגישות כלפי אחרים וטובת הלב שכתבה את הסיפור בעיני האמא כשהיית חיה ולא כסופר שהוא מספר את הסיפור או כבן ציון שמספר את סיפור. הסופרת בחרה לכתוב את הסיפור בעיני האמא.
דבר אישי שקרה לי מהספר הוא שכשהייתי תינוקת, המשפחה שלי ניסו לדבר איתי בכמה שפות זרות, וגם בעברית. לכן התחלתי לדבר קצת מאוחר יחסית. בסוף בחרתי בעצמי לדבר בעברית, ואפילו ביקשתי מהורים שידברו איתי רק עברית.

דבר שני שקרה לי מהספר זה שאני אוהבת את הים כמו

שבן ציון אהב את הים.

הספר הבכור לבית אב"י זהו ספר ביוגרפיה של משפחת בן יהודה, שגם נותן רקע היסטורי על תולדות הציונות, ותולדות הארץ. זהו ספר רב תכונות. הוא ספר דרמתי וטרגי מאד אבל מצד שני הוא גם ספר רומנטי עם סיפורי אהבה (לא רק בין גבר ואישה אלה גם בין חיות ודברים דוממים). הנה אחד מסיפור אהבה שבספר. כשבן ציון ברח מהבית כדי לשחק עם הילדים שלא אהבו אותו הוא מצא כלב. הוא קרא לו מהיר. הכלב ובן ציון מאד אהבו אחד את השני ובן ציון אהב את הכלב כחבר אמיתי. הכלב היה בשבילו כמו החבר הכי טוב בגלל שלא היו לבן ציון חברים. בן ציון שיחק איתו והשתעשע איתו עד שביום שבן ציון יצא מהבית הוא ראה את הילדים שלא אהבו אותו והם התחילו לזרוק אליו ועל הכלב אבנים. בן ציון רץ והצליח להתחמק מהאבנים אבל הכלב מהיר לא הצליח ומת. בן ציון היה כל כך עצוב והוא לא היה שמח כמה חודשים עד שאבא שלו לקח אותו לבית כנסת.
סיפור אהבה אחר בספר זהו סיפור אהבה של בן ציון אל הים שראה לראשונה בחייו כשהגיע ליפו. וזהו גם הפרק שהכי אהבתי בספר. הפרק מספר על איך שבן ציון הגיעה אל הים וראה את הדבר היפה בכל ימי חייו ואיך שהוא שמח והיה עליז כשהוא ראה את הים.

העורב ושירים אחרים

הספר העורב ושירים אחרים חיבר אדגר אלן פו שהיה משורר וסופר אמריקני. אדגר אלן פו חי במאה ה-19 וכתב סיפורים קצרים ושירים ליריים לדוגמה: "העורב", "אנבל לי" ו"עינבלים.

שיר ה"עורב" מספר על סופר שיושב בביתו בליל קר של דצמבר וקורא ספרי חוכמה ישנים, בניסיון להבין את משמעות החיים. כשהסופר נהיה כבר עייף ומתחיל לנמנם, פתאום הוא שומע דפיקות בדלת וחושב שבטח זה סתם "אורח, ולא עוד", מבקר מקרי, שהלך לאיבוד. זאת אומרת הסופר לא ציפה לאף אדם שיבוא לבקר אותו בלילה קר. הסופר אומר, שהיה זכור לו הלילה הזה, כאשר נזכר באהובתו לינור שמתה. הסופר מספר שפחד מאוד ושבדמיונו שמע את השם "לינור". כאשר התגבר על הפחד, פתח את הדלת, ודיבר אל ה"אורח הזר" בנימוס ובכבוד, והתנצל לפניו על כך שלא פתח לו מיד. אך לא ראה אף אחד אלא רק חושך מוחלט היה בחוץ. הסופר סגר את הדלת, אך הדפיקות המשיכו, הפעם בחלון. כדי לא לפחד, הסופר אמר לעצמו שבטח זאת סתם רוח. לפתע החלון נפתח והופיע עורב. העורב הסתובב בביתו של המספר ונחת על הפסל של אתנה. המספר מדבר אל העורב ושואל אותו שאלות אבל העורב עונה לו רק בתשובה אחת:"שוב לא עוד".
במיתולוגיה יוונית, אתנה היא אלת הצדק והחוכמה והעורב מסמל כוחות אפלים ושטנות. לדעתי בכך שאתגר פו כתב שהעורב התיישב על אתנה הוא רצה לסמל איזה מסר מסוים לקוראים.
לפי דעתי המספר היה בודד, מפני שחשב בהתחלה שבא אורח לבקר אותו אבל זה היה סתם ציפור. הוא התחיל לחשוב על לינור אהובתו שמתה. המספר דיבר עם העורב. כל הדברים האלו מצביעים על הבדידות של המספר.

אנבל לי הוא שיר על שני אהובים צעירים המתאהבים בממלכה ליד הים ואהבתם הייתה כה גדולה עד שהשרפים קנאו בהם. המספר מאמין שהשרפים הם אלה שגרמו למחלתה של אנבל לי שלבסוף נפטרה מהמחלה. המספר רואה כל יום כשהוא ישן את אנבל לי בירח וכוכבים כשהוא ישן עם קברה.
לפי דעתי המספר של השיר אינו יודע כיצד להתמודד עם מותה של אהובתו ולכן הוא האשים את המלכים ואת השרפים על כך שמתה ממחלה.

* חושף פרטים מהעלילה

גיין אייר הוא רומן קלאסי ריאליסטי מאת סופרת אנגלית שרלוט ברונטה שפורסם בשנת 1847. עם השנים הפך הספר לאחת מיצירות הספרות הידועות ביותר בעולם.
הספר מביא את סיפור התבגרותה של ג'יין אייר, יתומה ענייה בעלת כוח נפשי לא רגיל, המוצאת עבודה כאומנת ומתאהבת במעסיקה העשיר אדוארד רוצ'סטר.
מה הוא רומן
רומן הוא סוגה ספרותית. היום מכנים בשם "רומן" כל יצירת סיפורת בפרוזה שהיא רחבת היקף. חושבים שהרומן התפתח באירופה מתוך האפוס.
מה הוא רומן ריאליסטי
רומן ריאליסטי הוא רומן השואף ליצור בקורא את הרושם שהאירועים המתוארים ביצירה יכולים היו להתרחש במציאות, גם כשהוא מעצב עולם בדיוני. הרומן הריאליסטי מנסה ליצור בקורא את הרושם כאילו דברים הכתובים בו היו עשויים להתרחש, בהיותם מתיישבים עם תפיסת המציאות שבנה לעצמו הקורא על סמך ניסיונו.
הרומן הריאליסטי שלט באירופה בזמן השליש השני של המאה ה-19, תחילה בצרפת ואחר כך ברוסיה, באנגליה ובשאר ארצות אירופה.











תקציר העלילה
הספר ג'יין אייר מספר על ילדה יתומה שגרה אצל דודתה מיס'ס ריד שמאמללת אותה. במשפחה שגדלה בה הקניטו אותה, הכו אותה וקראו לה מרשעת עד שבסוף נמאס לבני המשפחה לגדל אותה והם שולחים אותה לפנמייה לילדות יתומות/עניות שהתנאים בה היו נוקשים. בפנימייה ג'יין אייר מוצאת חברה בשם הלן ברנס המלמדת אותה להיות מאופקת ולא להתפרע. ג'יין אייר גם מוצאת מורה אהובה בשם מיס טמפל שעוזרת לה עם התנאים הקשים בפנימייה. עם הזמן בפנימייה הלן ברנס חלתה מאוד כמו רוב הבנות בפנימייה מהתנאים הקשים בה. בלילה אחד ג'יין אייר מתגנבת לחדרה של הלן ברנס ויושנת איתה ובבוקר הסתבר שהלן מתה. עם השנים שיפרו את התנאים בפנימייה וג'יין אייר נהפכת להיות מחנכת בפנימייה. בסוף, נמאס לג'יין להיות מחנכת בפנימייה והיא שולחת בדואר מכתבים שבהם היא מחפשת עבודה.
ג'יין אייר מוצאת עבודה כמחנכת באחוזה הנקראת ת'רונפילד ובדרכה אליה נתקלת ג'יין באיש הרוכב על סוס ומנסה לעזור לו כי נפל. האיש נראה בעיניה מוזר ומכוער. היא לא ידעה שהוא יהיה מעסיקה. באוחזת תרונפילד ג'יין אייר מחנכת ילדה בת שמונה ששמה אדל בביתו של האיש המוזר ששמו מיסטר רוצסטר. בסוף כל יום רוצסטר מבקש מגיין אייר לבוא אליו ולדבר איתו. מיסטר רוצסטר, המבוגר מגיין אייר בהרבה שנים, מדבר איתה על החיים ומשמעותם ועל דעתו על החיים. רוצסטר מזמין את גיין לדבר איתו רבות וגיין מתאהבת בו. גיין שמה לב שיש באחוזה אישה עם צחוק חזק וגבוה ומנהלת משק הבית בשם פיירפקס אומרת לה שזאת גרייס פול והיא התופרת של האחוזה. בלילה אחד גיין אייר לא נרדמה כי הרגישה שמשהו מוזר קורה באחוזה. גיין איר נכנסת לחדרו של מיסטר רוצסטר ורואה שהחדר עולה באש. היא מעירה אותו ומתיזה מים בחדר.
יום למחרת תשוקתה של גיין אל רוצסטר גברה והיא רצתה לראות אותו כמה שיותר מהר אבל התברר לה שהוא נסע אל אחוזה אחרת לפגוש גבירה יפה שם. גיין אייר מהרהרת לה האם רוצסטר אוהב אותה ובסוף אומרת לעצמה שלא.
רוצסטר חזר עם הגבירה הבייתה וגיין קינתה בה. רוצסטר הזמין אותה לארוחות איתם ולמשחקים איתם אבל גיין קינתה בה וחשבה שהבחורה אוהבת את הכסף שלו ולא את רוצסטר. בעוד לילה מוזר גיין שומעת צרחות איימים וכבר כל הנשים והגברים באחוזה יוצאים. רוצסטר מסלק את כולם ורק את גיין משאיר. גיין מגלה איש שנוטף מדם ורוצסטר מבקש שהיא תנגב את הדם עד שיזעיק רופא.
באחד הימים גיין מדברת עם רוצסטר והם מדברים על הנישואים של הבחורה היפה איתו. רוצסטר לא יכל לזרוק את גיין מהאחוזה כשהוא יתחתן עם הבחורה כי אהב את גיין. ופתאום, תוך כדי השיחה, הוא מציע לגיין נישואים. גיין בהתחלה חשבה שזאת בדיחה אבל בסוף היא הבינה שזאת האמת ונענתה לחיוב.
בטקס החתונה מופיע הבחור שגיין טיפלה בו והוא מונע את הנישואים כי טוען שרוצסטר נשוי כבר לאחותו- ברטה! רוצסטר נסער מאוד, ולוקח את כולם לחדר מבודד בעלית הגג של האחוזה ומראה לכולם את האישה שהתחתן איתה כלואה עם המטפלת גרייס פול בתוך החדר. הוא מסביר שהאישה הינה חולת נפש ושהוא התחתן איתה בצעירותו בגלל לחצים מאביו הקמצן שרצה את רכושה של המשפחה של ברטה. מהר מאוד אחרי החתונה התגלה שהאישה לא בריאה בנפשה והוא נאלץ לבודד אותה ולטפל בה במשך שנים רבות, וגם לשמור בסוד מכולם את קיומה של "מיסיס רוצסטר".
גיין בורחת מהאחוזה ושכמעט נשברה ומתה מהקור וממחסור ממים ואוכל מוצא אותה כומר כפרי. הוא נותן לה לגור בביתו יחד עם שתי אחיותיו ונותן לה עבודה בתור מורה בבית ספר לבנות הכפר. לבסוף מתגלה שגיין הינה בת-דודתם של הכומר ושל אחיותיו, והיא מקבלת ירושה יפה מדודה שחי בגיימאיקה ולא היו לו ילדים. את הירושה היא מחליטה לחלק בינה לבין שלושת בני דודיה שמצאה ב"אות הגורל".
לבסוף הכומר מבקש מגיין שתינשא לו ושתבוא איתו להודו אבל גיין לא רוצה כי לא אוהבת אותו. אבל הכומר היה נחוש בדעתו וניסה לשכנע אותה. וכשגיין כמעט נכנעת, היא שומעת את קולו של רוצסטר בדימיון שקורא לה. והיא שואלת אותו: "איפה אתה?". גיין עוקבת אחריי הקול ומגיעה לאחוזה ומגלה שהאחוזה נשרפה ובה מגלה את מנהלת משק שאומרת לה שהאישה של רוצסטר שרפה את האחוזה וקפצה מהגג, ושרוצסטר, ניסה להציל אותה מהאש, אבל לא הצליח ואיבד את הראיה שלו ושהוא נהייה נכה. ולבסוף גיין שואלת את המנהלת איפה הוא עכשיו. ומנהלת משק מסבירה לה שהוא עבר לאחוזתו הישנה והמרוחקת מפני שאיבד חלק גדול מרכושו בגלל השריפה. גיין מגיעה אליו והם מתחתנים ואחרי כמה שנים נולד להם בן ולרוצסטר חזרה הראייה.




מחשבותיי על הספר

לדעתי הנושא המרכזי של הספר הוא הצביעות של הערכים, המוסר והחינוך של החברה הגבוהה והחברה הדתית הנוצרית בתקופת אמצע המאה ה-19 באנגלייה. לדוגמה הדמות של מיסיס ריד, האפוטרופוסית של גיין הילדה, נחשבה לעגונה ונחמדה בעיניי האנשים שהכירו אותה, אבל התנהגותה האמיתית של מיסיס ריד אל ג'יין הייתה אכזרית ואף אלימה אפילו כשגיין לא עשתה שום מעשה רע.
כך, בתחילת הספר, כשגיין הייתה בת 10, מבקר מנהל הפנימייה באחוזה של גברת ריד כדי לבחון את גיין ולראות אם היא מתאימה ללכת לפנימייה. מיסיס ריד אמרה למנהל שהילדה שקרנית וזקוקה לחינוך נוקשה כדי לגדול עגונה. בעקבות השיחה עם מיסיס ריד, המנהל, שהיה איש דתי וכומר, קרא לגיין והסביר לה ש"ילדים שקרנים יכולים למות מוות פתאומי,כעונש מאלוהים, ומקומם בגהנום לאחר מותם. בתום עזיבתו של המנהל גיין באה אל מיסיס ריד ואומרת לה: "אמרת לו שאני שקרנית אבל אינני כזאת. כי אם הייתי שקרנית הייתי אומרת שאני אוהבת אותך או אם הייתי קוראת לך דודה אז הייתי שקרנית, כולם חושבים שאת טובת לב אבל את אינך כזאת. הקטע הזה מראה שגיין היא הטובת לב האמיתית ולא מיסיס ריד כי גיין אמרה את האמת ולא הייתה אומרת שקרים.
אחר כך שהגיע לפנימייה כולם חשבו מבחוץ שמנהל הפנימייה הוא נחמד ומספק תנאים טובים אבל בסוף התלמידות שלו חלו.
ככה רוב הסיפור מתגלגל ומדבר על הצביעות וכמעט שאף אחד לא רואה שטובת הלב האמיתית היא גיין.
הדמות של מיסטר רוצסטר הינה הדמות האצילית בספר. אומנם דווקא הדמות הזאת הכעיסה אותי מפני שהוא שיחק ברגשות של גיין כשהוא שיקר לה על כך שהוא אוהב את הבחורה היפה מהחברה הגבוהה ורוצה להינשא לה. גם זה שהוא שמר בסוד מגיין ומכולם את העובדה שהוא בעצם נשואי לאישה משוגעת שכלואה אצלו כבר שנים בחדר מבודד באחוזה, לדעתי אינו אצילי כלל. עוד דבר שהכעיס אותי הוא כשגיין ברחה אל הכומר הכפרי והוא הציעה לה נישואים למרות שהוא הריי ידע שגיין לא אוהבת אותו ובכל זאת הוא התעקש לשכנע אותה להינשא לו.

האמתי אני לא ממש אהבתי את הספר הוא היה קצת מעצבן וטיפה ללא עלילה בשבילי... אבל כל אחד והדעה שלו

*חושף פרטים מהעלילה
מבעד למראה הוא סיפור מאת לואיס קרול, שנכתב כספר המשך לאליס בארץ הפלאות. את שני הסיפורים הוא כתב לילדה שהכיר, בת של חברו, שביקשה ממנו לכתב עליה סיפור.
אליס שנמצאת בגיל 11 וחצי מדברת עם החתולות שלה על העולם מבעד למראה ולבסוף אליס נכנסת לתוך העולם. בתוך העולם אליס פוגשת את המלכה הלבנה שמדברת עם אליס ומסבירה לה על העולם שלה. המלכה ממשיכה לדבר עם אליס ואומרת לה שעומד להיות בתוך העולם משחק שחמט גדול שבו כולם ישתתפו. אליס מבקשת מהמלכה הלבנה להשתתף במשחק כרגלי (חייל פשוט), והמלכה מסכימה. אליס הייתה צריכה לעבור ממשבצת למשבצת, עד למשבצת האחרונה, כדי שתוכל להיות המלכה. בכל משבצת פגשה אליס יצור אחר ודבר זה הקשה לה לעבור למשבצת האחרונה. באחד המשבצות פוגשת אליס את טידלי ואת טידלדאם. טידלי וטילדלדאם הם שני יצורים שבסיפור רבו על עניינים מצחיקים. לדוגמה איך צריך להכיר, להגיד שלום, להגיד נעים מאוד. טידלי וטידלדאם הקריאו שיר לאליס. השיר נקרא הסוס והנגר, ובו התווכחו מי היה יותר "טוב" בסיפור. במשבצת אחרת אליס פוגשת את המפטי דמפטי בחנות מיוחדת. המפטי דמפטי הוא ביצה עם פנים, רגלים וידיים המתואר כחכם ומלומד. המפטי דמפטי מתווכח עם אליס על נימוסים והליכות. כפי שאפשר לראות אליס כל הזמן רבה עם האנשים והיצורים עד שנהפכת להיות מלכה בסיפור. לבסוף אליס קמה מהחלום ומתחילה לבדוק מי היה בחלום שלה. לדוגמה המלכה הלבנה הייתה אחת מהחתולות שלה.
בסיפור אני אהבתי את המלכה הלבנה, מפני שבאחד הפרקים בסוף המלכה האדומה, המלכה הלבנה ואליס עשו משתה, בגלל שאליס הפכה להיות המלכה. המלכה האדומה כל הזמן התקילה את אליס בשאלות שלפי בני האדם אינם נחשבות לשאלות הגיוניות. והמלכה הלבנה ניסתה להגן על אליס מהשאלות האלה. אחד מהדברים, שלפי דעתי, היו מצחיקים בספר, זה שבפרק 7 בסיפור, חד קרן ואריה רבו על כתר המלוכה למרות שהיה כבר מלך ומלכה ששלטו על הממלכה. לפי דעתי השיחות בספר בין היצורים לאליס אלו שיחות בין לואיס קרול (הסופר) לאליס.
אני אהבתי את הספר, בעיקר, כי יש בו הרבה דמיון, ויצורים דמיוניים. הספר גם מלא בחוש הומור יוצא דופן שמשתמש במשחקי הגיון ומשחקי מילים.

ספר פואמה קצר לנוח איתו... אני ממליצה לקורא אותו בבית קפה או במקומות שכיף לך לקרוא בהם שירים או דברים קלים. אך הספר אינו קליל ומדובר בשפת יום יום

ספר קלאסי מאת הסופר ויקטור הוגו. אני אהבתי את הספר בלי להתחשב בעובדה שהוא ספר קלאסי.... אני ממליצה ליקרוא אותן לאנשים שאוהבים את היצירות הקלאסיות לדוגמא: דון קישוט. הסיפור הינו סיפור אהבה רומנטי, עצוב וגם מצחיק.