ביקורת ספרותית על הבכור לבית אב''י - ספריה לנוער # מאת דבורה עומר
ספר מעולה

---

* מגלה פרטים מהעלילה
הדמות שהכי אהבתי בספר היא דבורה, האמא הראשונה של בן ציון, מפני שאני הכי התחברתי אליה מכל הדמויות.
אליעזר בן יהודה גר אצל דוד שלו והדוד שלו לא אהב שהוא למד עברית אז הוא בא לבית של אמא של בן ציון שהייתה אשה מאד יפה והיא ומשפחתה אמצו אותו. היא למדה אותו שפות אחרות כמו בבית ספר והיא אהבה אותו אבל היא פחדה להגיד .שהיה נער לפני שעזב לירושלים היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו ושהיא תבוא איתו לירושלים ושהיא תמיד תהיה איתו. אמא של בן ציון אהבה את אביו אפילו שהיה חולה בשחפת.
אחרי כמה זמן נולד לדבורה ואליעזר בן שקראו לו בן ציון. דבורה אהבה אותו מאד. היא ניסתה שהוא יחיה כמו כל הילדים אפילו שלא ידע את השפות שהם דיברו והיא ניסתה בכל הכוחות שלה שידבר עברית, כמו שרצה אביו. אחרי כל המאמצים שלה וטובת הלב היא הצליחה. בן ציון הצליח לדבר עברית והפך לילד העברי הראשון. דבורה ניסתה לעודד אותו אפילו שהיה עצוב מכוון שהיה מאד בודד.
אחרי זה היא הולידה עוד ילד והיא טיפלה בו ואהבה אותו מאד כמו את בן ציון. לאחר מכן היא הולידה עוד שלושה ילדים והיא חלתה במחלה השחפת שהייתה לבעלה. הם נאלצו לעבור מירושלים אל יפו במשך כל החורף. ביפו היה ריב גדול בין אביו לבין ציון מפני שהיו צריכים לעבור אל ירושלים עוד פעם אחרי החורף ובן ציון כעס מאד וזרק ירקות על אביו. אמו של בין ציון שאהבה מאד את בן ציון הסבירה לו שאבא שלו אוהב אותו ושלעולם לא יעשה את זה שוב וכך היא פתרה את כל הסכסוכים בינו לבין אביו.
כשחזרו לירושלים אחרי כמה זמן המחלה של דבורה גדלה והיתה מאד חזקה. היא לא הצליחה להתגבר על המחלה ונשארה כמה ימים במיטה ולא זזה מהמיטה והיה לה קשה לקום. יום אחד היא לא יכלה עוד לסבול את המחלה והגוף שלה כבר לא יכל להתאבק עוד עם המחלה ובסוף היא מתה.
כשאמו של בן ציון מתה בן ציון לא יכל לסבול את הכאב אחרי כל מה שהיא עשתה בשבילו כי הוא הבין מה זה מוות למרות שהאחים הקטנים שלו לא הבינו והם חשבו שאמא הלכה להמון זמן ולא מתה. אמו של בן ציון הייתה אישה טובה ומלאה באהבה ומסירות כלפי אנשים ותמיד כשאליעזר אביו של בן ציון היה עצוב או אחד מילדיה היו עצובים היא תמיד עודדה אותם וניסתה לשמח אותם. אפילו הסופרת דבורה עומר התחברה כל כך אל אמא בעזרת הרגישות כלפי אחרים וטובת הלב שכתבה את הסיפור בעיני האמא כשהיית חיה ולא כסופר שהוא מספר את הסיפור או כבן ציון שמספר את סיפור. הסופרת בחרה לכתוב את הסיפור בעיני האמא.
דבר אישי שקרה לי מהספר הוא שכשהייתי תינוקת, המשפחה שלי ניסו לדבר איתי בכמה שפות זרות, וגם בעברית. לכן התחלתי לדבר קצת מאוחר יחסית. בסוף בחרתי בעצמי לדבר בעברית, ואפילו ביקשתי מהורים שידברו איתי רק עברית.

דבר שני שקרה לי מהספר זה שאני אוהבת את הים כמו

שבן ציון אהב את הים.

הספר הבכור לבית אב"י זהו ספר ביוגרפיה של משפחת בן יהודה, שגם נותן רקע היסטורי על תולדות הציונות, ותולדות הארץ. זהו ספר רב תכונות. הוא ספר דרמתי וטרגי מאד אבל מצד שני הוא גם ספר רומנטי עם סיפורי אהבה (לא רק בין גבר ואישה אלה גם בין חיות ודברים דוממים). הנה אחד מסיפור אהבה שבספר. כשבן ציון ברח מהבית כדי לשחק עם הילדים שלא אהבו אותו הוא מצא כלב. הוא קרא לו מהיר. הכלב ובן ציון מאד אהבו אחד את השני ובן ציון אהב את הכלב כחבר אמיתי. הכלב היה בשבילו כמו החבר הכי טוב בגלל שלא היו לבן ציון חברים. בן ציון שיחק איתו והשתעשע איתו עד שביום שבן ציון יצא מהבית הוא ראה את הילדים שלא אהבו אותו והם התחילו לזרוק אליו ועל הכלב אבנים. בן ציון רץ והצליח להתחמק מהאבנים אבל הכלב מהיר לא הצליח ומת. בן ציון היה כל כך עצוב והוא לא היה שמח כמה חודשים עד שאבא שלו לקח אותו לבית כנסת.
סיפור אהבה אחר בספר זהו סיפור אהבה של בן ציון אל הים שראה לראשונה בחייו כשהגיע ליפו. וזהו גם הפרק שהכי אהבתי בספר. הפרק מספר על איך שבן ציון הגיעה אל הים וראה את הדבר היפה בכל ימי חייו ואיך שהוא שמח והיה עליז כשהוא ראה את הים.

» ביקורות נוספות של כותבת
» ביקורות נוספות על הבכור לבית אב''י - ספריה לנוער #