מישהו פעם אמר לי, אם אין לך אהבה, קרא עליה בספרים, ראה אותה בסרטים, משום שהיא מניעה את גלגלי העולם. אתם יודעים מה, לאחר שסיימתי נוכחתי לראות שצדק.

גיבורם של הספר הזה הם שני גברים שעורגים אל אהובתם. הראשון איבד את אהובתו בתאונת דרכים בדרום אמריקה ומלווה את ארונה עד לקבורתה ומספר על שעובר עליו. השני, אב המספר לבנו הקטן על חייו כחייל בארמיה האוסטרו-הונגרית בזמן מלחמת העולם הראשונה העקובה מדם, ועל געגועיו לאהובתו אותם הוא מביע באין ספור מכתבים. (הסיפור מבוסס על סיפורו האמיתי של סבו של שיינמן)

שני הסיפורים מסופרים במקביל והאמת היא שכל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו ולא פעם שאלתי את עצמי את השאלה, למה הכניס אותם לספר אחד ? התשובה המפתיעה הגיעה לקראת סופו וסחטה ממני דמעות כאשר שני הסיפורים התחברו וסגרו מעגל.

ספר מצוין ומרטיט על אבל, געגועים ובעיקר על כוחה של אהבה שכדאי לכל גבר (סליחה נשים) לקרוא.

הספר רשימות של אהבה מגולל שני סיפורי אהבה מחשמלים ואורג אותם בעוצמה ליצירה מפעימה אחת. ליאו ומוריס, המרוחקים במקום ובזמן, יוצאים למסע המטלטל אותם בין ייאוש לתקווה, והישרדותם תלוייה בזיכרון אחד של אהבה גדולה. נדמה שאין הרבה מן המשותף בין שני הגברים הללו, אבל הסיפור הסוחף והמסעיר מפגיש ביניהם ומעניק לנו תבונה מפתיעה על הבחירות החשובות בחיים.
הספר רשימות של אהבה מבטיח חוויה נדירה של קריאה מרגשת וגם מקיים אותה, לא תירצו להניח את הספר הזה מהיד מרגע תחילת קריאתו ועד סוף הספר.

שני סיפורי אהבה מופלאים אשר המוות כרוך בהם נקשרים זה אל זה בחיבור מדהים. עוצמת אהבה כזו שמסעירה את נפשו הדואב של האחד בזמן שהשני חוצה חצי יבשת עבור אהבתו.
אהבה כזו יש רק בספרים?? לא, לפעמים המציאות גוברת על כל דמיון.......

כשקראתי את המשפט "האושר הוא בחירה ולא תוצאה של שאיפה" בספרו של דני שיינמן, "רשימות על אהבה", עצרתי. לחשוב לרגע. קולמוסים רבים נשברו בנסיון להגדיר מהו האושר? איך משיגים אותו? מי לא נתן את דעתו על האושר:פילוסופים, פסיכולוגים, אנשי דת, משוררים, סופרים והאדם באשר הוא. בעצם האושר מצוי בידינו ובשליטתנו, האושר הוא "הלך רוח", הוא היכולת שלנו להבין, לדעת,להפנים ולהרגיש שהוא נמצא בדברים הקטנים. האושר הוא התמקדות במה שיש והדרך אליו עוברת דרך התובנה שאין דבר מושלם. במקום לעסוק בשאיפה מתמדת למה שאין, למה שחסר, צריך להבין, ובעיקר להשלים, עם העובדה הברורה שיש אהבות שלא נאהב, מקומות שלא נבקר בהם, חוויות שלא נחווה. צריך להתמקד במה שיש לנו, במה שהשגנו בחיים, באהבה , בחברויות, במשפחה, בקריירה , בדברים שגורמים לנו הנאה(קריאה, מוסיקה,טיולים-כל אחד כאוות נפשו), ובטבע שמסביב עד פרטיו הקטנים: ציוץ ציפור בבוקר, רוח מלטפת בערב, צורות העננים שבשמים, משחקי הצבע של השקיעה, ריח הגשם הראשון, טיפות הטל עם בוקר, שלכת-רשימה אין סופית של דברים שמעניקים המון רגעי אושר קטנים ביום יום, אם רק ערים להם, מודעים לקיומם, מתמכרים לתחושות שהם מעוררים. וכמובן שאין פירוש הדבר לא לשאוף ליותר,לעוד, כי כידוע השאיפות הן כוח מניע ומפתח, ומימוש השאיפות גורם סיפוק ואושר לכשעצמו. אבל לפעמים הריצה הזו להשיג את מה שאין גורמת לנו להתעלם ממה שיש, לאבד את האיזון שהוא לפעמים כה עדין .

מוכרחה להודות שהמחשבות שעורר בי המשפט הזה, יכולות להיראות למישהו כאוסף פשטני של סיסמאות וקלישאות , אבל זה התוכן שאני יצקתי לתוכו מנסיוני ומעולם החוויות שלי, ונראה לי שבהחלט שווה לכל אחד לעצור לרגע ולחשוב עליו.

ספר נהדר! קריאת הספר הייתה חוויה בלתי רגילה עבורי. הסופר מגולל במקביל שני סיפורים רחוקים בזמן ובמקום - אחד מתרחש בתקופת במלחמת העולם הראשונה במחנה שבויים בסיביר הקפואה תיאור חי וצבעוני והאחר- עשרות שנים מאוחר יותר ביבשת דרום אמריקה. שני הסיפורים זורמים במקביל , לכאורה אין קשר ביניהם ולא היה ברור לי מלכתחילה מה הביא את הסופר לכתוב שני סיפורים שונים השזורים זה בזה והנה בשלב מסויים "מורם המסך" ומתגלה הקשר המתבקש והמפתיע כל כך בנקודה מסויימת
שהשאירה אותי בפה פעור, איזה חיבור נפלא. רק הסופר יכול היה ליצור חיבור כזה טבעי ומושלם.
הסיפורים סוחפים ומרגשים כל אחד לעצמו וביחד הם מהווים יצירה מפעימה ומרגשת שבה האהבה היא שמניעה את הדמויות לפעול כפי שפעלו ואפשרה להן לשרוד בתקופות הקשות ביותר בחייהם. התקשיתי להניח את הספר מידיי. ממליצה בחום לקרוא אותו.

קניתי את הספר אחרי המון המלצות ותשבוחות . כשהגעתי הבייתה החלטתי שספר כזה מיוחד צריך לקרוא באווירה מיוחדת. היו אז ימי קיץ נעימים וכל יום אחרי הלימודים יצאתי למרפסת הצופה לשדות נשכבתי על הספה וקראתי-בהחלט הוסיף לחווית הקריאה :)
אומנם כל זה היה לפני יותר משנה אך הרגשת המתיקות עוד נותרה.מסיפורי האהבה שמסיימים לקרוא ויוצאת מין אנחת רוגע ושלווה.

שני סיפורי אהבה מדהימים ששזורים אחד בשני וסוחפים את הקורא מתחילתו ועד סופו.
שני סיפורים שמרחק הזמן ביניהם הוא גדול מאד אבל המכנה המשותף הוא האהבה שמניעה את כל ההתרחשויות. מה היינו עושים בלי אהבה?
ליאו מאבד את אהובתו בטיול בדרום אמריקה ולאחר קבורתה הולך לאיבוד ורואה את דמותה בכל דבר שזז החל מעלים שנושרים ועד נמלים וכל דבר שזז.
במרחק עצום של זמן לפחות של שלשה דורות במלחמת העולם הראשונה, שנקראה המלחמה הגדולה שארכה זמן רב וגבתה מחיר גבוה בה נהרגו 16מליון בני אדם.
מוריץ גוייס למלחמה זו כשבבית חיכתה לו אהובתו לוטה.
בזמן המלחמה נשלח כשבוי לסיביר שם מחליט לברוח ולחזור לאהובתו. סיפורו רצוף התלאות בשלג, בכפור, על פני שדות, יערות ונהרות קפואים כותב מידי יום מכתבים ללוטה אהובתו שלא נשלחים כי אי אפשר לסמוך על הדואר (כבר אז....) המכתבים הולכים ומתרבים וממלאים את תרמילו עד הסוף המפתיע.
שני הסיפורים המדהימים מהווים השראה גדולה על הקןרא ובהם הנושאים הרגישים של החיים - אהבה וגעגועים ובעיקר על כוחה כבדת המשקל של האהבה שהיא היא המניעה את הכל ובלעדיה אין כלום...
ספר סוחף שלא הורדתי מהידיים עד שסיימתי לקרוא.
ממליצה בחום ובאהבה.

ליאו מאבד את אהובתו בתאונה בהיותם בטיול. כאב גדול, ייאוש והאשמה עצמית לא מרפים ממנו ומונעים ממנו לפתוח פרק חדש בחייו.
מוריץ שבוי מלחמה, מניח לייאוש ונאחז באהבתו כדי לשרוד את המלחמה. המחשבות האם אהובתו עדין מחכה לו מניעים אותו לצעוד אלפי קילומטרים אליה.
שני סיפורי אהבה מוצאים את המשותף להם ונשזרים יחדיו. התקווה מנצחת את הייאוש והאהבה מנצחת את המכשולים בדרך.
הספר כתוב מצורה מרגשת מאוד
אהבתי , ממליצה.

ספר עם המון חוכמת חיים זה ספר שקראתי לפני כמה חודשים ושמרתי כי בטוח אקרא אותו עוד הפעם.חבל שרק בספרים יש אהבה כזואת והקרבות של מוצאים בימינו.