ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שישי, 26 ביוני, 2015
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
זהו קובץ סיפורים על החברה הפקיסטנית, עדיין לפני העירבול עם המוג'הידין, פלישת ארה"ב לשם, הטאליבאן, הירי במאללה יוזפזאי שדות האופיום והפרג ועוד ועוד.
פקיסטן זאת היא לאחר העזיבה של הבריטים, שהשאירו שם: ערכים אימפריאליים, אליטה חברתית היודעת שמקורה מהשכבות החברתיות הנמוכות,אין עדיין רודנות של אנשי הדת, אבל קיטוב חברתי אדיר ונורא.
בעצם הסופר מתאר חיים של מים ושמן. המים רבים ונמצאים למטה, והשמן הוא בשכבה דקיקה למעלה.
מדי פעם יד נעלמה יותר או פחות מערבבת פרט מהמים אל השמן, ביחסים של משרתים את האדונים, ובתוך זה נותנות המשרתות שירותים מלאים כולל מין ואפילו יולדות צאצא לסהיב.
הסיפורים מסתיימים תמיד ברגיעה: כל אחד חוזר אל מוצאו והחברה שומרת על זכויותיה, מעמדה ורבדיה.
בסיפורים חוט מקשר באמצעות משפחה אחת: הרוני, שהם בעלי שטחים, מפעלים ועוד ועוד.
הם אינם אנשים רעים, מדי פעם, על בסיס אינדיבידואלי, הם מיטיבים עם מישהו. אם זאת נערה שמשמשת כאבישג השונמית, או אחר שמצליח ברגע של חסד לקבל מענק.
התמונה מייאשת, אין בה רחמים.
במקרה אחד השבלונה נשברת: אדם בעל מיקצוע נדרש (חשמלאי של כל האביזרים והמתקנים בחוות הרוני), מבקש ומקבל אופנוע ודלק (רכב צמוד), ועולה במדרגה החברתית.
זהו הסוד האוניברסלי לערבוב חברתי: ידע!!. כך היה במהפכה התעשייתית באירופה וכך כיום , בארץ ובכל העולם.
הדוגמה הבולטת ביותר היא הודו, שבה בכוונת מכוון, הממשלה מעודדת רכישת השכלה ומיקצועות טכניים (ממחשבים עד רפואה), לבני הקסטות הנמוכות.
בחישוב ארוך טווח, ההשקעה חוזרת למדינה ושוב הודו היא דוגמה נפלאה.
שני סיפורים נוספים משמעותיים לתיאור החברה הפקיסטנית: סיפור רצח, מותח באמת מוצג בעיניים של שופט, שבדרך אגב חושף את "קישרי הון- שלטון- מערכת הצדק".
הסיפור השני מדבר על ניסיון עירבוב של פרט משכבת שמן קלה יותר עם השכבה השלטת. בחורה אמריקאית לבנה, מנסה להתקבל למשפחת הרוני.
סיפור האהבה מסתיים לשביעות רצון ההורים המיועדים של החתן: " אין מערבבים מין בשאינו מינו".
הכתיבה של כל סיפור יפה מאוד. כל דמות נפרשת ומוצגת בצורה מענינת.
אני מבין את אלו שקצרה רוחם כי הרגישו שיש חזרה מסויימת והתוצאה כאילו ידועה מראש.
אבל, כמו בבולרו של רוול, יש שינוי מקטע לקטע והאפקט המצטבר משמעותי.
מענין האם ניתן למצוא סיפור על פקיסטן כיום והחברה בה, לאחר תוספות השחיתות של כל הגורמים שהתווספו אליה?
אין הסיפור של מאללה יוספזאי מציג את הניואנס של הפרט בעוצמה כמו שסיפור זה עושה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת