תופעת השבי כאחד הביטויים ללוחמה הינה עתיקת ימים ואפילו מוזכרת בספר בראשית.
אברהם אבינו יוצא למלחמה להשבת לוט בן אחיו והשבויים האחרים.
אחד הביטויים לשחרור השבויים בכוח היה ניסיון התשלום של מלך סדום אשר רצה לפצות את אברהם על השבת השבויים, ותשובתו של האחרון ״ אם מחוט ועד שרוך נעל״.
שחרור השבויים בכוח היתה הדרך הידועה בתקופה העתיקה והיתה מקובלת על העבריים, על היוונים ( מלחמת טרויה), על הרומאים וכו׳.
מושג פידיון השבויים בכסף או בדרך החלפת שבויים באה לעולם רק מחוץ למקרא וידיעה במקורות בתפיסת חז״ל אשר תיקנו את ההלכה ״ אין פולין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם. ואין מבריחין את השבויין , מפני תיקון עולם״.( משנה גיטין ד ו).
בדברים אלה חז״ל מבינים את מושג השבי כקשה במצב האנושי!
על פי ההלכה ״ כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבריו: חרב קשה ממות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם״. רשי מסביר מדוע מצב השבי כולל בתוכו את המוות, החרב והרעב? משום שכולם כלולים בשבי ונתונים בידיו של רצון הזר לעשות בשבוי כרצונו.
העובדה שהשבוי מצוי במצב שהוא כולו תלוי אך ורק ברצונו של מחזיקו , וזה עושה בו כרצונו. אפילו לעבד יש יותר זכויות משבוי.
ברור שניתוח מעמדו של השבוי מתקיים בימינו במסגרת קבועה ומקובלת אשר כפופה לחוקים בין לאומיים ואמנות שעליהן חתומות רב מדינות העולם.
הבעיות מתחילות כאשר המלחמות מתנהלות מחוץ למסגרת הבין לאומית של אמנות וחוקים, לדוגמה, מלחמה בין ארגונים בלתי סדירים וכוחות של מדינה ריבונית.
ואז נשאלת השאלה , מה מעמד הלוחמים הבלתי סדירים ( שבעיני ישראל נחשבים לטרוריסטים) ועל כן הם נשפטים על מעשיהם, בעוד שחיילים ישראלים שנופלים בידי ארגונים אלה נחשבים בעיני ישראל כשבויי מלחמה, אבל לא בידי ארגונים אלה.
זה ספר אקדמי שמנתח את נושא השבי לעומק . הספר הינו אסופת מאמרים של מומחים בתחום והנושא נדון מכל נקודות האפשריות : היסטוריות, הילכתיות, פסיכולוגיות, חוק בין לאומי וניתוח עכשווי .
ספר מאיר עיינים הראוי לקריאה.
טוביה

















