אתחיל בגילוי נאות: אינני שוטר, אין לי במשפחה שוטרים וחוקרים. לא עשיתי בחמישים השנים האחרונות, וגם לפני כן, כל עברה הקשורה לרצח, אונס או כל דבר דומה, אפילו לא מעילה בכספי תאגיד שכל כך רווחת באחרונה אצל פוליטיקאים ובעלי תפקידים.
מכאן שאיני יכול להגיד כי ריציתי את חובי לחברה ואני יכול להבחר מחדש.
ומכאן, אין לי ענין בעבודת המשטרה לרמה יבשושית כמו "דוח הפעלה של חוקר, או מנהל יחידת חקירות".
מה נשאר? ספר בלשי צריך רוטב, דמות מיוחדת של החוקר, מתח בקריאה, שינוי בתהליך החקירה ועוד.
אולי צריך לחוש את הזיעה של החוקרים.
הספר הזה נקי מכל זה.
הרעיון כי הספר יכתב בגישה " משטרתית" יכול להיות נכון ומותח.
הוא יכול להכתב בגישה " עבריינית ". וזה נפלא.
הצירוף של החשוד המופיע לראשונה בעמוד הראשון, והמשטרה שהולכת וסוגרת קצוות כשהדמויות הן " נורמליות", מזיק לספר ממבטי כקורא.
אולי , דבר אחרון. עיסוקי היה בתחום המחשבים. גם שם כתיבה על פיתוח כלשהו, תוך פירוט תהליכי הפיתוח, היה משעמם אותי כקורא של ספרות יפה. אולי היה מענין אותי כי נתקלתי בבעיה דומה מניסיוני.
לכן אולי הספר יעניין חוקרים במשטרת ישראל, וכמובן , עבריינים שמתכננים רצח.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
