במהלך כל קריאת הספר הרמתי את ראשי לא פעם להביט לעבר בובת הבבושקה שעל מזנוני. הבובה הזו עוד תחזור בהמשך.
דושינקא,נשמה מאפיין מאוד את כתיבתה המופלאה של הסופרת המוכשרת איריס אליה כהן.
ישראליות מתפרצת מול אוקראינה ומרוקו. 4 דמויות עיקריות שכל אחת מהן עולם ומלואו וכל אחת קשורה בשניה.
הדס,בת להורים יוצאי מרוקו אישה בשלה,דעתנית מכירה את עצמה היטב והורסת את עצמה באותה צורה. כאב אובדן בן זוגה מוביל אותה למקומות אפלים ורחוקים,מקומות שאולי כל אחד ואחת מאיתנו חוו בדרך זו או אחרת.
לצידה,חייו של דימה עולה מרוסיה על יחסיו המורכבים עד כאב עם אחיו התאום,אביו ואמו מובילים את הסיפור דרך דמויות מפתח נוספות ומרתקות.
וכמו אותה בובת בבושקה שנפתחת וממנה יוצאת עוד בובה כך גם ממשיך הסיפור. עוד צד עדתי,עוד סיפור קורע לב,עוד דמות מרתקת כאמו של אושרי.
בליל השפות האותנטי יכול בקלות לקחת אותנו בדימיון אל מדינות רחוקות,עמים ותרבויות שונות שאת כולם כולנו מכירים וזו אולי התמצית עבורי.
זו הישראליות במלואה. כבובה אחת גדולה ובתוכה עוד הרבה בובות. כולן אותו דבר וכל אחת שונה. מדינה אחת,תרבות ישראלית המורכבת בעצם משלל אנשים שהגיעו ממקומות שונים בעולם,הביאו עמם את שפתם ותרבותם,את כאבם ושמחתם ויצרו את הקסם המופלא שנקרא ישראליות. ובתוך כל החוויות האלה גיבורי הסיפור הבלתי נשכחים ובעיקר דימה שדמותו מוסיפה ערך מוסף לסיפור כולו.
ספר שכולו דושינקא, כולו נשמה. נכתב מעומק הלב ונכנס עמוק אל הלב והנפש לא לפספס את קריאתו.
