“הספר כתוב היטב. אין שום ספק שאיריס אליה-כהן היא כותבת מוכשרת (זה הספר הראשון שלה שאני קוראת). נהניתי מהשפה ומהכתיבה... למרות שהיו המון אי דיוקים ברוסית. הבנתי שהיא השקיעה לא מעט מחקר, אבל אם כבר- אז תדייקי! היו לא מעט עיוותים של הטיות הפעלים למשל. וזה בסדר, הבנתי את הכוונה, אבל עדיין אם כבר משקיעים בשימוש בביטויים בשפה אחרת- כדאי שהם יהיו נכונים. אבל נעזוב את זה לרגע. מה שעיצבן אותי באמת בהקשר של רוסית זה השימוש במילה "בבושקה"... המועדון בבעלותו של דימה נקרא "בבושקה"- ותמונתה של סבתו תלויה במועדון. שזה הגיוני "בבושקה" ברוסית זה סבתא. אבל כל המועדון מקושט גם בבובות המפורסמות. הבובות החמודות מעץ שנכנסות האחת לתוך השניה. המועדון גם מתואר במבנה שלו ככזה: חדר שיוצא מתוך חדר, וככה שורת חדרים. העניין הוא שלבובה הזאת לא קוראים "בבושקה" אלא "מטריושקה". אני ידעת שזו טעות נפוצה, אבל אם כבר עושים מחקר כדי לכתוב ספר- אז בואו נדייק. העניין עם הספר הזה הוא שהיה לי המון זמן להתעכב על הפרטים האילו כי כמעט ולא היתה שם עלילה, לטעמי. כתיבה טובה וקולחת זה לא מספיק. הספר הזה הרגיש לי כמו אוסף התחלות שלא מובילות לאיזשהו סיפור סגור. המפגשים בין הדמויות לא ברורים לי. לא שציפיתי למעין "הם חיו באושר ועושר" אבל כן רציתי להגיע לאיזושהי תובנה. יש כאן תיאורים של העלייה מברה"מ לשעבר (שאני חלק ממנה) שלא תמיד נעמו לי לעין בזמן הקריאה, זה לא יכול היה להיות תיאור יותר סטראוטיפי מזה. אבל מילא, הרי זו יכלה להיות כל עדה. זה לא מה שעשה את ההבדלים מבחינת מה שקורה עם הדמויות, אז באמת לא הצלחתי להבין לאן זה מוביל. פשוט לא הצלחתי להתחבר. וזה גם בסדר, עוברת לספר הבא.”

“אתחיל בשתי מילים ספר נפלא. הדס בת שלושים וווו,חבר שלה אחרי ארבע שנים חברות,והצעה לנישואים.פתאום יום אחד מחליט לקום ומבלי סיבה מוצדקת להיפרד. ואז הדס מתחילה לדעוך,מרגישה שהיא דחויה ולא יפה ושמנה, ביום ההולדת שלה מחליטה לצאת לבלות בפאב,ושם היא באמת נופלת לתהום. עלילה מרתקת,הסופרת איריס כהן,חורזת שרשרת של אירועים,וממש לא צפויים בספר.אותי הספר הפתיע ובגדול. לסיכום ספר יוצא מהכלל,ומומלץ מאוד.”

“במהלך כל קריאת הספר הרמתי את ראשי לא פעם להביט לעבר בובת הבבושקה שעל מזנוני. הבובה הזו עוד תחזור בהמשך. דושינקא,נשמה מאפיין מאוד את כתיבתה המופלאה של הסופרת המוכשרת איריס אליה כהן. ישראליות מתפרצת מול אוקראינה ומרוקו. 4 דמויות עיקריות שכל אחת מהן עולם ומלואו וכל אחת קשורה בשניה. הדס,בת להורים יוצאי מרוקו אישה בשלה,דעתנית מכירה את עצמה היטב והורסת את עצמה באותה צורה. כאב אובדן בן זוגה מוביל אותה למקומות אפלים ורחוקים,מקומות שאולי כל אחד ואחת מאיתנו חוו בדרך זו או אחרת. לצידה,חייו של דימה עולה מרוסיה על יחסיו המורכבים עד כאב עם אחיו התאום,אביו ואמו מובילים את הסיפור דרך דמויות מפתח נוספות ומרתקות. וכמו אותה בובת בבושקה שנפתחת וממנה יוצאת עוד בובה כך גם ממשיך הסיפור. עוד צד עדתי,עוד סיפור קורע לב,עוד דמות מרתקת כאמו של אושרי. בליל השפות האותנטי יכול בקלות לקחת אותנו בדימיון אל מדינות רחוקות,עמים ותרבויות שונות שאת כולם כולנו מכירים וזו אולי התמצית עבורי. זו הישראליות במלואה. כבובה אחת גדולה ובתוכה עוד הרבה בובות. כולן אותו דבר וכל אחת שונה. מדינה אחת,תרבות ישראלית המורכבת בעצם משלל אנשים שהגיעו ממקומות שונים בעולם,הביאו עמם את שפתם ותרבותם,את כאבם ושמחתם ויצרו את הקסם המופלא שנקרא ישראליות. ובתוך כל החוויות האלה גיבורי הסיפור הבלתי נשכחים ובעיקר דימה שדמותו מוסיפה ערך מוסף לסיפור כולו. ספר שכולו דושינקא, כולו נשמה. נכתב מעומק הלב ונכנס עמוק אל הלב והנפש לא לפספס את קריאתו.”

“ספר מופתי בעיני. העלילה, השפה, הסימבוליקה, מעוררת השתאות ממש. מיד אחרי שקראתי את הספר הלכתי לברר מה היא עוד כתבה. ממומלץ בחום!”

“הספר כתוב היטב. אין שום ספק שאיריס אליה-כהן היא כותבת מוכשרת (זה הספר הראשון שלה שאני קוראת). נהניתי מהשפה ומהכתיבה... למרות שהיו המון אי דיוקים ברוסית. הבנתי שהיא השקיעה לא מעט מחקר, אבל אם כבר- אז תדייקי! היו לא מעט עיוותים של הטיות הפעלים למשל. וזה בסדר, הבנתי את הכוונה, אבל עדיין אם כבר משקיעים בשימוש בביטויים בשפה אחרת- כדאי שהם יהיו נכונים. אבל נעזוב את זה לרגע. מה שעיצבן אותי באמת בהקשר של רוסית זה השימוש במילה "בבושקה"... המועדון בבעלותו של דימה נקרא "בבושקה"- ותמונתה של סבתו תלויה במועדון. שזה הגיוני "בבושקה" ברוסית זה סבתא. אבל כל המועדון מקושט גם בבובות המפורסמות. הבובות החמודות מעץ שנכנסות האחת לתוך השניה. המועדון גם מתואר במבנה שלו ככזה: חדר שיוצא מתוך חדר, וככה שורת חדרים. העניין הוא שלבובה הזאת לא קוראים "בבושקה" אלא "מטריושקה". אני ידעת שזו טעות נפוצה, אבל אם כבר עושים מחקר כדי לכתוב ספר- אז בואו נדייק. העניין עם הספר הזה הוא שהיה לי המון זמן להתעכב על הפרטים האילו כי כמעט ולא היתה שם עלילה, לטעמי. כתיבה טובה וקולחת זה לא מספיק. הספר הזה הרגיש לי כמו אוסף התחלות שלא מובילות לאיזשהו סיפור סגור. המפגשים בין הדמויות לא ברורים לי. לא שציפיתי למעין "הם חיו באושר ועושר" אבל כן רציתי להגיע לאיזושהי תובנה. יש כאן תיאורים של העלייה מברה"מ לשעבר (שאני חלק ממנה) שלא תמיד נעמו לי לעין בזמן הקריאה, זה לא יכול היה להיות תיאור יותר סטראוטיפי מזה. אבל מילא, הרי זו יכלה להיות כל עדה. זה לא מה שעשה את ההבדלים מבחינת מה שקורה עם הדמויות, אז באמת לא הצלחתי להבין לאן זה מוביל. פשוט לא הצלחתי להתחבר. וזה גם בסדר, עוברת לספר הבא.”

“אתחיל בשתי מילים ספר נפלא. הדס בת שלושים וווו,חבר שלה אחרי ארבע שנים חברות,והצעה לנישואים.פתאום יום אחד מחליט לקום ומבלי סיבה מוצדקת להיפרד. ואז הדס מתחילה לדעוך,מרגישה שהיא דחויה ולא יפה ושמנה, ביום ההולדת שלה מחליטה לצאת לבלות בפאב,ושם היא באמת נופלת לתהום. עלילה מרתקת,הסופרת איריס כהן,חורזת שרשרת של אירועים,וממש לא צפויים בספר.אותי הספר הפתיע ובגדול. לסיכום ספר יוצא מהכלל,ומומלץ מאוד.”

“במהלך כל קריאת הספר הרמתי את ראשי לא פעם להביט לעבר בובת הבבושקה שעל מזנוני. הבובה הזו עוד תחזור בהמשך. דושינקא,נשמה מאפיין מאוד את כתיבתה המופלאה של הסופרת המוכשרת איריס אליה כהן. ישראליות מתפרצת מול אוקראינה ומרוקו. 4 דמויות עיקריות שכל אחת מהן עולם ומלואו וכל אחת קשורה בשניה. הדס,בת להורים יוצאי מרוקו אישה בשלה,דעתנית מכירה את עצמה היטב והורסת את עצמה באותה צורה. כאב אובדן בן זוגה מוביל אותה למקומות אפלים ורחוקים,מקומות שאולי כל אחד ואחת מאיתנו חוו בדרך זו או אחרת. לצידה,חייו של דימה עולה מרוסיה על יחסיו המורכבים עד כאב עם אחיו התאום,אביו ואמו מובילים את הסיפור דרך דמויות מפתח נוספות ומרתקות. וכמו אותה בובת בבושקה שנפתחת וממנה יוצאת עוד בובה כך גם ממשיך הסיפור. עוד צד עדתי,עוד סיפור קורע לב,עוד דמות מרתקת כאמו של אושרי. בליל השפות האותנטי יכול בקלות לקחת אותנו בדימיון אל מדינות רחוקות,עמים ותרבויות שונות שאת כולם כולנו מכירים וזו אולי התמצית עבורי. זו הישראליות במלואה. כבובה אחת גדולה ובתוכה עוד הרבה בובות. כולן אותו דבר וכל אחת שונה. מדינה אחת,תרבות ישראלית המורכבת בעצם משלל אנשים שהגיעו ממקומות שונים בעולם,הביאו עמם את שפתם ותרבותם,את כאבם ושמחתם ויצרו את הקסם המופלא שנקרא ישראליות. ובתוך כל החוויות האלה גיבורי הסיפור הבלתי נשכחים ובעיקר דימה שדמותו מוסיפה ערך מוסף לסיפור כולו. ספר שכולו דושינקא, כולו נשמה. נכתב מעומק הלב ונכנס עמוק אל הלב והנפש לא לפספס את קריאתו.”

“ספר מופתי בעיני. העלילה, השפה, הסימבוליקה, מעוררת השתאות ממש. מיד אחרי שקראתי את הספר הלכתי לברר מה היא עוד כתבה. ממומלץ בחום!”